היה זקן אחד בארץ צידון / איש מדון / והיה מתפאר בענוה / ובדרך מצוה / והיה מתפלל למצוא פדיום / שבע ביום / ומראה לכל נועם ויושר / ושעת הכושר / ולבו היה חסר ומגרע / כי כולו חנף ומרע.

ויהי היום והנה איש סוחר / יבקש רצון וטוב שוחר / ויבוא אל העיר לעשות סחורתו / כפי מנהגו ודתו. / ויבא בידו כיס גדול ומסולא / בכסף מילא. / וייכנס בפונדק אחד / ויירא על כיסו ויפחד / כי היה בין אנשים זרים / ובילדי נכרים. / ויאמר בלבו: אלך ואפקיד כיסי ביד איש טוב ונאמן / ונאצל ממקרה הזמן / עד אשכים למחרתי / להשלים סחורתי.

ויהי הוא הולך וישמע קול המולה / בבית התפילה / וייכנס בתוכו לראות / חן חן תשואות. / וירא את הזקן מתפלל / דום ליי והתחולל / וירבה צעקה ונאקה / ויקרא אל יי בחזקה / כורע ומשתחווה / בלב נשבר ודווה / ויבקש על עוונו סליחה / ולא יגרע שיחה. / והאיש משתאה / וישתומם על המראה / בראותו חסידות וזקנה / ותפילה נכונה. / וישאל אל הזקן לשלום. / ויאמר: "מי הביאך הלום?" / ויאמר: "אני סוחר ממקום פלוני / לבקש איש נאמן רצוני / ואחרי אשר ראו עיני אלו התהילות / המסות הגדולות / הנני מפקיד בידן ממוני וחילי / אתה תומך גורלי." / ויאמר: "כתר לי זעיר ואתודה על כחשי / ואשפוך את נפשי." / ויוסף להתודות בשבירת רוחו / ולפני אל ישפוך שיחו. / ויהי ככלותו לדבר / ובקשתו לחבר / ויקבל מן הסוחר פקדונו. / ויקם וילך בשמחה אל מעונו / מתהלל ומשתבח לנותן לחמו ומזונו.

וימלא שבעת ימים ויכן הסוחר סחורתו וקניינו / ויפן בית הזקן לבקש פקדונו. / ויאמר: "מה הפקדון אשר תשאל / ומלתך תשים לאַל? / ויאמר לו: "כיסי אשר הפקדתי בידך / בהתבונני עדיך!" / ויאמר הזקן: "לא היו דברים מעולם!" / ויוצא אותו החוצה בוש ונכלם.

וישב האיש הסוחר לבית תחנותו / וישפוך לארץ מרירתו. / וישכם ביום השני ויבוא בית הזקן / אולי יוכל עניינו לתקן / ויאמר לו: "אדוני סלעי ומחסי / צווה לתת לי כיסי!" / ויאמר: "‏צא צא איש הדמים נבזה וסכל / אשר על לשונו רכל! / איך תבקש ממני פקדון / איש ריב ואיש מדון!" / ויוציאהו מביתו בפחי נפש / ויטבע בטיט ורפש.

וילך וישב לו מנגד / משתומם על הבגד. / וירא והנה איש נחוץ / בא מן החוץ / והוא הסוחר הגדול אשר בתרשיש / גם שב גם ישיש / ויתבונן אל העשוק ויכירהו / וידבר באזניו ויעירהו / ויאמר: "מה לך מרעיד / אשר על שברך דמעך תוריד? / ויאמר: "זקן אחד רימני / למשאות שמני." / ויגד לו את כל אשר קרהו / ואת אשר עשה הזקן ואת אשר ענהו. / ויאמר לו: "אל תירא ממקרך / ואל תתן את פיך לחטא את בשרך! / ועל פי הדין והחוק / הנני מושיעך מרחוק / ואחלצך מיד ‏הזקן החנף והנבזה / למחר יהיה האות הזה."

ויהי ממחרת ויקח הסוחר כיס רחב ואורך / והכסף והזהב תוכו ‏ערך / ויאמר אל העשוק: "הנני הולך אל בית הזקן / ליישר מהלך ולתקן / ואערים עמו ערמה / עמוקה ורמה / וארבה דברים במהללו ותפארתו / והשיב את הפקדון אשר הופקד אתו. / ואתה תבוא לנסות מאמרי / אחרי דברי / ותשאל ממנו פקדונך וחילך / ובערמה זו ישיבנו לך!" / ויאמר העשוק: "אני אבוא אחריך / ומילאתי את דבריך.

ויפן הסוחר הישיש ויבוא בית הזקן במרוצה / ואותו על מכונו מצא / מתעטף בטלית נאה / בענוה ובחסידות נראה / כמראה מלאך אלהים נורא ואיום / והוא יושב פתח האוהל כחום היום / וישאל לשלום הסוחר ומלאכתו / כי חשב למשכו ברשתו. / וישתחו הסוחר לעומתו / ויודיהו על מיטב אמרתו / ויאמר: "הנה תרשיש עיר מגורי / ואני סוחר גדול מימי נעורי / ויש לי בת נשואה בארץ פתרוס / אשר לחמה לרעב תפרוס. / ואני הולך לשחר פניה / ולדעת ענייניה / והייתי הולך בבגדי צבעונים / זהב וכסף מטמונים / והודיעוני היום כי בדרך זה גנבים / יצאו ניצבים. / ואני שמעתי עליך שבח ומהלל / אשר בהם אמונתך נכלל / כי אתה הזקן הנאמן / אב הרחמן / באתי להפקיד אצלך כיסי ומעותי / חילי וכל אוצרותי." / ויאמר הזקן: "הנני מטריח עצמי לעשות משאליך / תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך!"

ויאמר הסוחר: "רצוני שתכתוב על הכיס אותותי / ושמי ושם אבותי / כי הרמאים רבים / סלונים וסרבים." / ויאמר: "הנני כותב כפי חפצך / שמך ושם אבותיך ושם ארצך / ואצייר על כיסך צורת זקן וישיש / ממולאים בתרשיש / למען לא יבוא לרמותנו איש נכרי / באף וחרי!" / ויהי הם אותותם מעמיקים / וסודותם ממתיקים / והנה העשוק קרב למולו / ויחנן קולו / ויאמר: "בחסדך הזקן אדוני / צוה לתת לי פקדוני / כי כבר שלמתי מכירתי / ועשיתי סחורתי!" / ויאמר: "גשה נא אלי ואמושך בני / האתה זה אשר נתת הכיס ביד ימיני." / ויגש האיש וימששו / ולא יכול להכחישו / כי אמר: פן יישמע קולו / ושב ורפה לו / ולא יפקיד אצלי הממון הרב / והיה לי כהיום

‏הזה למארב. / ויאמר לו: "באמת אתה הפקדתך בידי כיסך / מנת חלקך וכוסך / ואמנם בא בצורתך רמאי אחד / וכמעט דברו לא נכחד / וישאל הממון וערך לנגדי שיחך / כי ביקש להדיחך. / ואני עניתיהו על זאת / קשות ועזות. / ואתה, בני, קח נא רכושך וחילך / אחי, יהי לך אשר לך!" / ויקם ויתן לו פקדונו / לא חסר דבר ממטמונו.

ויהי בראות הסוחר את הפקדון ביד האיש / ויהי כמחריש / ולקח גם הוא כיסו מן המהפכת / ויואל ללכת. / ויאמר הזקן: "תנה את הפקדון הזה ואשמרנו / לילה ויום אנצרנו." / ויאמר הסוחר: "אל נא אדוני / כי אין זה הכיס אשר בידך רצוני / והכיס ההוא גדול מזה / ואתה תחזה / כי עתה אלך ואביאנו / ובידך אפקידנו." / ויאמר לו: "מהר לך ושוב / ואזל תשעה בדברי שקר ואל תחשוב / כי אם תתעכב לא תוכל לראות פני / עד אשר אתודה על זדוני / ואתפלל כחוקי לפני זוקף כפופים / תמידים כסדרם ומוספים."

ויאמר לו: "התפללת כתאותך / חי יי לא יינתן כיסי ברשותך / כי אתה רשע ממרא / רשע עריץ ומתערה / וכבר חקק השם מאמר וחצבו / 'כי לא לפניו חנף יבוא' [איוב יג, טו] / ועל זה סבותי ואוציא מידך חיל חברי ורכושו / כאשר ראיתי בצרת נפשו. / ועל זה אודה את יי ואהללנו / מציל עני מחזק ממנו!"

וירא החנף כי לא נעשתה עצתו / ונבערה מליצתו / ויצעק ויהמה ויאנק / ויצו לביתו ויחנק. / והעשוק נמלט בתחבולות הסוחר / אשר דרך אמונה בוחר. / וישב לביתו שמח / וערמת הסוחר הישיש משבח / ויגד מהללו לכל אנשי שלומו / ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמו.

(ה, צג-צו). משל הקדמוני, 98-67. ש"א, 197. הלר, 349-345. ב"י ד, 137-132, 281. (= סי' 182).