|
מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
שם הסיפור |
האלמנה הבוגדת |
|
טקסט |
נוסח ראשון מעשה באשה אחת, שהיתה בוכה ומתאוננת על קבר בעלה. והיה שם אדם אחד, שהיה שומר תלוי אחד, וציוה לו המלך לשמרו; ובא אצל האשה ופיתה אותה, ושמעה לו. וכשחזר אצל התלוי, לא מצאהו, והיה מצטער מאד מפחד המלך. אמרה לו האשה: "אל תירא! קח בעלי מקברו ותלהו במקומו!" נוסח שני אמרו כי היה מנהג מלכי רומי, כשהיו תולין אדם על עץ, לא היו מקברין אותו עד יום עשירי לתלייתו. ובעבור שלא יגנבוהו קרוביו ומיודעיו, היה שר אחד מן הגדולים ממונה עליו לשמרו; ואם ייגנב מעמו היו תולים אותו במקומו. ויהי יום אחד תלה המלך פרש אחד שמרד בו, ויבוא השר לשמרו כמשפטו. ויהי בחצי הלילה, וישמע צעקה / גדולה ומרה וחזקה / קול בכי ונאקה / ויחרד האיש חרדה גדולה, וירכב על סוסו ויאמר: אלך ואראה מה זה ועל מה זה. וילך לעומת הקול עד אשר בא אל קבר בני העם. וימצא שם אשה, והיא מרת נפש צועקת בקול יללה / באישון לילה ואפלה. / ויאמר אליה: "מה לך, אשת כסילות, בחצי הלילה לקונן / לבכות ולהתאונן?" / ותאמר: "אדוני, אשה קשת רוח אנוכי / על כן אזעק בקול נהי ובכי / ויי המר נפשי / כי המוות חילל נזר ראשי / והפריד ביני ובין אישי / וברית נהי נהיה / בשבר תאניה ואניה / מלבי לא תופר / עד אשוב אל עפר!" / ויאמר אליה: "קומי לכי לביתך, ושמה קונני על אישך / ובכי ככל תאות נפשך!" / וילך עד שער העיר וישב אל מקומו. ויהי בלילה השני, בעת ההיא, שמע כמו כן צעקת האשה ויללתה / וירץ לקראתה / וידבר על לבה בשפתי חסד ורחמים / דברים טובים ודברי ניחומים, / וכשמוע האשה נועם דבריו / וחלק אמריו / אהבתוּ אהבת נפשה / ותשכח כל אבל אישה / ותאמר לו: "אדוני, אינני מכל תאותך עצורה / כי נפשי בנפשך קשורה / ובעבותות אהבתך אסורה." ותלך אחריו, ויבואו עד מקום העץ, והנה התלוי נגנב מעליו. ויאמר אליה: "לכי לשלום, ואני אברח, אולי אימלט, כי פחד המלך לבי רועץ / פן ימצאני ויתלה אותי על העץ." / ותאמר לו: "אדוני, אל תירא ואל תיחת / לכה נא אתי ונעלה אישי מן השחת / ונתלהו תחתיו!" ויאמר השר: "אבחר במוות ושברו / ולא אשליך אדם מקברו." / ותאמר האשה: "אני אחפור ואוציאנו משם / ולא יהיה עליך חטא ואשם. / כי אמר החכם: מותר להוציא המת מקברו לצורך החי." וישובו אל הקבר, ותוצא האשה את אישהּ משם. וכראות השר אותו, אמר: "מאד חרה לי כי הפרת את קבורתו, באשר לא יועיל, כי האיש התלוי אשר נגנב מעמי היה קרח, וזה קווצותיו תלתלים / ולא נוכל הדבר הזה להעלים." / ותאמר: "אני אקרח את ראשו מהרה / עד אשר לא אשאיר לו שערה." / ותמרוט ראשו, וישאוהו שניהם ויתלוהו על העץ. ויהי לימים אחדים, ותאלצהו הקדשה / ותהי לו לאשה. נוסח שלישי אשה סופקת כפיה / יזלו מים עפעפיה / ובמר נפשה בדד ישבה / מתופפת על לבבה / על בעלה אשר מת ובקבר. / והנה אחר המדבר / פרש היה תלוי על עץ / ומשנה למלך ויועץ / מעיר אל עיר מתהלך / ויזעק מטעם המלך: / כי כל אשר יפיל התלוי / ייתלה ואחר כן באש יהיה קלוי. ואחי התלוי ראה כי נקלה / באשר תלוי על המסילה. / זה הדבר מאד הכלימו / אחיו הוא מאביו ומאמו. / ולא יפלס נתיב לאפו / וישם בלילה את נפשו בכפו / וינתק את מוסרותיו / ויקברהו עם אבותיו. / ויירא מאד לנפשו / פן יסירו מעליו ראשו / כי מצות המלך לא שמר / מפחדו בשרו סמר. ויברח להיחבא בית האשה / המבכה על בעלה במר נפשה. / וידבר על לבה במאמרים נעימים / דברים טובים דברי ניחומים / לאמור: "לי תהיי למנה / ואירשתיך לי באמונה; / שכחי יגונך ומבעלך תתנחמי / ובואי שכבי עמי!" / והיא גם היא אמרה: / "מזלך לפניך הקרה! / האשה אשר עתה תתאו לגורלך / שלום תענה לך ופתחה לך." / ולדעת את כל מעשיו הציקתהו / ויגד לה כל אשר קרהו / כי שחה נפשו עד עפר / באשר בלילה ההוא מצות המלך הפר; / על כן ימות בלא עתו / ולא ישוב עוד אל משפחתו. ותאמר האשה: "אל תיחת! / בעלי הנקבר נתלה תחת / התלוי על העץ ההוא / בטרם יכיר איש את רעהו / ומי ידע אשר נעשה במסתרים / אין אומר ואין דברים. / עתה תשמע לעצתי / כי על כן באת בצל קורתי!" ותוליכהו חיש אל הקבורה / אהבה מקלקלת השורה. / הנקבר מארונו הסירו / ויעשו כאשר דיברו / ותלך ותתע במדבר / לתלות את בעלה הנקבר. |
|
מקורות |
|
|
מלות מפתח |
קבר, אלמנה, מלך, תחבולה, תלייה, בגידה |