מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת, ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבבה והיה משתעשע בה מאד. פעם אחת רגז עליה ונזרק מפיו דיבור: רוח-רעה תקח אותך!

בלילה הלכה לחדרה, ובבוקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצטער מאד והלך לבקשה אנה ואנה. עמד השני למלך, בעבור שראה שהמלך מצטער מאד, וביקש שיתנו לו משרת וסוס ומעות להוצאות והלך לבקש אותה; והיה מבקשה זמן רב מאד עד שמצאה.

היה הולך השני למלך אנה ואנה זמן רב במדברות ובשדות וביערים ולא מצא אותה. פעם היה הולך במדבר וראה שביל אחד מן הצד ואמר בלבו: אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום-ישוב. והיה הולך זמן רב. לפתע ראה מבצר וכמה חיילות היו עומדים סביביו. והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאד, והיה מתיירא מפני החיילות, פן לא יניחוהו להיכנס, לבסוף אמר: ‏"אלך ואנסה."

והשאיר את הסוס ואת המשרת והלך אל המבצר והניחו אותו להיכנס ולא עיכבוהו כלל. והיה הולך מחדר אל חדר בלי עיכוב ובא לפלטין אחד וראה שישב שם מלך ועטרה בראשו וכמה חיילות שם וכמה מנגנים בכלים לפניו, והיה שם הכל בסדר נאה ויפה מאד. והמלך ושום אחד מהם לא שאלוהו כלל מה הוא עושה כאן. וראה שם מעדנים ומאכלים טובים ועמד ואכל, והלך ושכב בזווית אחת לראות, מה ייעשה שם. וראה שהמלך ציוה להביא את המלכה; והלכו להביא אותה. והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה והמשוררים היו שרים, כשהביאו את המלכה, והעמידו לה כסא והושיבוה אצל המלך; והיא היתה הבת-מלכה שנאבדה. והוא, השני-למלך, ראה והכירה. והנה הציצה המלכה וראתה אחד שוכב בזווית והכירה אותו. ועמדה מכסאה והלכה אליו ונגעה בו ושאלה אותו: "האתה מכיר אותי?"

והשיב לה: "הן, אני מכיר אותך, את היא בת-המלך שנאבדה." ושאל אותה: "איך באת לכאן?"

והשיבה: "מפני שנזרק מפי אבי המלך דיבור: רוח רעה תקח אותך." – נלקחה לכאן, והמקום הזה של בעלי-הרוחות.

וסיפר לה, שאביה מצטער עליה מאד ושהוא מבקש אותה זה כמה שנים. ושאל אותה: "איך אני יכול להוציא אותך מפה?"

ענתה בת-המלך ואמרה לו: "אי-אפשר לך להוציא אותי מכאן, כי אם כשתבחר לך מקום אחד ותהיה יושב שם שנה אחת, וכל השנה תהיה מתגעגע לי ומבקש ומצפה להוציא אותי ותהיה מתענה תמיד. וביום האחרון של השנה תשב בתענית ולא תישן מעת-לעת."

והלך השני-למלך ועשה כן. ובסוף השנה ביום האחרון היה צם ולא היה ישן ועמד והלך לשם. וראה אילן אחד ועליו גדלים תפוחים נאים מאה תאוה לעינים, ועמד ואכל מהם. ותכף לאכלו את התפוח, נפל לארץ וחטפתו שנה והיה ישן זמן רב מאד. והיה משרתו מנער אותו ולא היה ניעור.

אחרי שישן הרבה, הקיץ משנתו ושאל להמשרת: "היכן אני בעולם?"

וסיפר לו המעשה ואמר לו: "אתה ישן זה כמה שנים, ואני הייתי מתפרנס בפירות."

והיה השני-למלך מצטער מאד, והלך למבצר, ומצא את בת-המלך, והצטערה מאד ואמרה לו: "אילו באת באותו היום המיועד, היית מוציא אותי מכאן. והנה איחרת מן המועד. אמנם," הוסיפה לאמור, "לא לאכול ולרעוב הוא דבר קשה מאה ומה גם ביום האחרון לשנה, כי אז יתגבר יצר-הרע מאד. ובכן תשוב לבחור לך מקום אחד ותשב שם שוב שנה תמימה כאז ותתענה וביום האחרון של השנה תהיה רשאי לאכול, רק שלא תישן ביום ההוא ולא תשתה יין, כדי שלא תישן, כי הסיבה העיקרית לאיחור היא השינה."

והלך השני-למלך ועשה כן. וישב בתענית שנה תמימה. ביום האחרון הלך לשם וראה מעיין ומראה המים אדום והריח של יין. ואמר למשרת: "הראית שזה מעיין וראוי שיהיו בו מים והמראה אדמדומית והריח של יין."

והלך וטעם מהמעיין ונפל לארץ וישן מיד כמה שנים עד שבעים שנה.

והיו הולכים בדרך הזאת חיילות רבות עם כל השייך להם שנסע אחריהם. והמשרת הטמין עצמו מפני החיילות. אחר כך עברה מרכבה ועגלת-צב ושם ישבה בת-המלך, ועמדה שם אצל הישן, וירדה מן המרכבה וישבה אצלו והכירה אותו, והיתה מנערת אותו מאד ולא ננער משנתו.

והתחילה לקבול עליו, אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות גדולות מאד, שהיו לו כמה וכמה שנים כדי להוציאה, ובבוא אותו היום, שהיה יכול להוציאה איבדו, והיתה בוכה מאד על זה ואמרה: "‏כמה רחמנות גדולה עליו ועלי, שכל כך הרבה זמן שאני כאן ואיני יכולה לצאת."

אחר כך לקחה מטפחתה מעל ראשה וכתבה עליה בדמעות שלה את כל הדברים והניחתה אצלו ועמדה וישבה במרכבתה ונסעה משם. אחר כך הקיץ השני-למלך משנתו ושאל את המשרת: "היכן אני בעולם?"

וסיפר לו כל המעשה, וחיילות רבות עברו דרך פה, ושהיתה ביניהם מרכבה אחת, בה ישבה בת-מלך ותרד מעל המרכבה ושהיתה בוכה עליו וצועקת: "כמה רחמנות עליו ועלי!"

בתוך כך הציץ וראה שמטפחת אחת מונחת אצלו; ושאל את המשרת: "מאין זה?"

והשיב לו, שבת-המלך כתבה עליה דברים בדמעותיה והניחתה פה.

והרים אותה השני-למלך ופרשה נגד השמש והתחיל לראות את האותיות; וקרא מה שכתוב שם כל דברי קובלנתה וצעקתה עליו, ושכעת היא איננה עוד שם במבצר הידוע לו, כי אם עליו לבקש עתה הר של זהב ומבצר של מרגליות עליו, שם ימצאנה.

והשאיר השני-למלך את המשרת בזה המקום והניחו והלך לבדו לבקשה; והלך כמה שנים לבקשה ולא מצאה והתיישב בדעתו, שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות, – כי הוא היה בקי במפת העולם, – ועל כן אמר: אלך אל המדברות לבקש שם.

והלך לבקשה במדברות כמה שנים. אחר כך ראה לפתע אדם גדול הקומה מאד, שאינו בגדר אנושי כלל, שיהיה אדם גדול הקומה כל כך, ונשא האדם הזה אילן גדול שבישוב לא נמצא אילן גדול כזה. ואותו איש שאל אותו לאמור: "מי אתה?"

ואמר לו: "אני בן-אדם."

ותמה האיש הגדול ואמר: "זה כל כך זמן רב, שאני במדבר ולא ראיתי מעולם בכאן בן-אדם."

וסיפר לו השני-למלך את כל המעשה מבת-המלך ושהוא מבקשה עתה בהר של זהב ובו מבצר של מרגליות.

אמר לו האדם גדול-הקומה: "בודאי אינו נמצא כלל בעולם הר כזה ומבצר כזה."

והתחיל השני-למלך לבכות מאד ואמר, כי בודאי בהכרח ההר והמבצר נמצאים באיזה מקום.

והוא, האדם המשונה, דחה אותו בדבריו ואמר, כי בודאי דבר שטות אמרו לפניו.

והשני-למלך עומד על דעתו ואומר: בודאי ישנם.

אמר לו האדם המשונה: "לדעתי היא שטות, אך בעבור שאתה מתעקש, הנה אני ממונה על כל החיות, אעשה למענך ואקרא לכל החיות, שהם רצים בכל העולם, ואשאל אותם, אולי ידע אחד מהם מהר ומבצר כזה. וקרא האיש כל מיני החיות כולם מקטן ועד גדול ושאל אותם לאמור: הראיתם הר של זהב ומבצר של מרגליות?"

‏‏וכולם השיבו, שלא ראו כאלה. ואמר לו האיש לשני-למלך: "ראה ששטות סיפרו לך; אם תשמע בקולי, שוב לאחוריך, כי בודאי לא תמצא את ההר הזה, כי איננו בעולם."

והוא, השני למלך הפציר מאד באיש הגדול ואמר לו, שבהכרח נמצא בודאי ההר ההוא.

אמר לו האיש: "הנה במדבר נמצא שם אחי והוא ממונה על כל העופות, ואולי יודעים הם, בעבור שהם פורחים באוויר בגבוה, מקום ההר והמבצר וראו אותם. ובכן לך אליו ותאמר לו, שאני שלחתי אותך אליו."

והלך השני-למלך כמה וכמה שנים לבקש את אחי האדם המשונה ומצא שוב אדם גדול-הקומה מאד, נושא גם כן אילן גדול מאד. ושאל אותו גם כן אחרי ההר של זהב והמבצר של מרגליות וסיפר לו כל המעשה, שאחיו שלחו אליו. וגם הוא דחה אותו ואמר לו: "הנה אני ממונה על כל העופות, אקרא אותם, אולי יודעים הם."

וקרא כל העופות ושאל את כולם מקטן ועד גדול אחרי דבר האיש; והשיבו, שאינם יודעים מהר ומבצר כאלה. אמר לו האיש גדול-הקומה: "הלא אתה רואה, שבודאי אינם בעולם; אם תשמע בקולי, שוב לאחוריך כי בודאי אינם."

והוא, השני-למלך, הפציר בו ואמר, שבודאי ישנם בעולם.

אמר לו: "להלן במדבר נמצא שם אחי, הממונה על כל הרוחות, והם רצים בכל העולם; לך שמה, אולי יודעים הם את אשר תשאל."

והלך השני-למלך לבקש הלאה כמה וכמה שנים ומצא אדם גדול-הקומה כאחיו ונשא גם כן אילן גדול ושאל אותו: "מי אתה?"

ואמר לו: "אני אדם."

וסיפר לו כל המעשה מבת-המלך, ודחה אותו בדבר ההר והמבצר והפציר בו מאד;

ואמר לו האדם השלישי, שלמענו יקרא הנה כל הרוחות שיבואו וישאל אותם. וקרא האיש אותם ובאו כל הרוחות ושאל את כולם ולא ידעו שום אחד מהם מהר וממבצר. ויאמר לו: "הלא אתה רואה שדברי-שטות סיפרו לך."

והתחיל השני-למלך לבכות מאד ואמר: "אני יודע שישנם בודאי."

‏בתוך כך ראה, שבא עוד רוח אחד. וכעס עליו האיש הממונה ויאמר אליו: "מדוע נתאחרת לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל הרוחות, ולמה לא באת עמהם?"

השיב הרוח ואמר לו: "נתעכבתי, בעבור שהייתי צריך לשאת בת-מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות."

ושמח המשנה-למלך מאד. ושאל האיש הממונה את הרוח לאמור: "איזה דברים הם שם ביוקר גדול ובחשיבות?"

ואמר שכל הדברים הם שם ביוקר גדול.

ואמר הממונה על הרוחות לשני-למלך: "באשר שזה זמן רב כל כך, שאתה מבקש את בת-המלך וכמה יגיעות שהיו לך בדרך; ואולי יהיה לך עתה עיכוב בממון, על כן אני נותן לך כלי, כשתושיט ידך לתוכו תקבל משם מעות כל מה שתרצה."

וגזר האיש על הרוח הזה שיוליך את המבקש לאותו ההר והמבצר. ובא רוח סערה ונשא אותו לשם והביא אותו אל שער המבצר. והיו עומדים שם חיילות, שלא הניחו אותו ליכנס אל העיר; והושיט ידו אל הכלי ולקח מעות ממנו ושיחד אותם ונכנס לתוך העיר. והיתה עיר נאה, והלך אל בית גביר אחד ושכר לו בשם מזונות, כי צריך היה לשהות שם, כי צריך לשכל וחכמה רבה להוציאה. ובסוף הוציאה.

ואיך שהוציאה? לא סיפר.

(ה, עה-עט). סיפור יודי: ספורי מעשיות לר' נחמן מברצלב, סי' א. הלר, 354.