מעשה בקיסר אחד שלא היו לו בנים, וגם במלך אחד שלא היו לו בנים; ונסע הקיסר לשוטט בארצות לבקש, אולי ימצא איזו תרופה להוליד בנים. גם המלך נסע לתכלית זו. ונזדמנו שניהם לפונדק אחד ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר במלך, שיש לו נימוס, ושאל אותו והודה לו שהוא מלך; גם המלך הכיר אותו דבר בקיסר, והודה לו גם הוא על זה. והודיעו זה לזה, שנוסעים הם על פני הארץ לשם בנים, ונתקשרו שניהם, באם תלדנה נשותיהם זכר ונקבה, אז יתחתנו זה בזה. ונסע הקיסר לביתו במצאו תרופה והוליד בת; והמלך מצא גם הוא תרופה, נסע לביתו והוליד בן. וההתקשרות האמורה נשכחה משניהם. ושלח הקיסר את בתו ללמוד, וגם המלך שלח את בנו ללמוד ונזדמנו שניהם אצל מלמד אחד. והיו אוהבים זה את זה מאד ונתקשרו ביניהם, שיינשאו זה לזו; ונטל בן-המלך טבעת ונתן אותה על יד בת-הקיסר. אחר כך שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו; גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו. והיו מציעים שידוכים לבת-הקיסר ולא רצתה בשום שידוך, בעבור ההתקשרות האמורה. ובן-המלך היה מתגעגע לה מאד; גם בת-הקיסר היתה עצובה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטורין שלו והראה לה גדולתה, והיא היתה עצובה. ובן- המלך היה מתגעגע לה מאד, עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו: "‏על מה אתה חולה?" לא רצה להגיד. ואמרו למשמש אותו: "אולי תוכל אתה לחקור אותו."

ואמר להם המשמש, שהוא יודע את הסיבה, כי הוא היה אז עמו במקום שלמד; והגיד להם הדבר.

אז נזכר המלך, שכבר נתחתן עם הקיסר. הלך וכתב מכתב אל הקיסר, שיכין עצמו לנישואי בתו, כי כבר נתקשרו מקודם. ולא רצה הקיסר בזה; אך לא היה יכול לסרב והשיב למלך, שישלח את בנו אליו ויראה אם הוא יכול לנהוג מדינה אזי ישיא לו את בתו. ושלח המלך את בנו אליו. והושיבו הקיסר בתוך חדר אחד ומסר לו ניירות של עסקי המדינה לראות, אם יכול לנהוג את המדינה. ובן-המלך היה משתוקק מאד לראות את בת-הקיסר מיועדתו, ולא היתה לו אפשרות לראותה.

פעם אחת בא אצל כותל של אספקלריה וראה אותה פתאום ונתעלף. ובאה היא אליו והנעירתו וסיפרה לו, שאינה רוצה בשום שידוך בעבור התקשרותה עמו. ואמר לה: "מה נעשה, ואביך אינו רוצה בזה."

אמרה לו: "אף על פי כן וכן יהי הדבר."

אחר כך התייעצי שניהם והחליטו לפרש לים. ושכרו להם ספינה והפליגו בים. יום אחד קרבו אל הספר והיה שם יער והלכו בו. ולקחה בת-הקיסר את הטבעת ונתנה לו והיא שכבה לישון. אחר כך ראה בן-המלך שבקרוב תקום משנתה והניח הטבעת אצלה. כשהקיצה עמדו והלכו אל הספינה. בדרך נזכרה, ששכחה את הטבעת שם ביער, ושלחה אותו לקחתה. והלך בן-המלך לשם ולא יכול למצוא המקום והלך למקום אחר. והיה הולך ממקום למקום לבקש את הטבעת, עד שתעה בדרכו ולא היה יכול לחזור. והיא, בת-הקיסר, הלכה לבקשו ותעתה גם היא. והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה, עד שראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו במה למצוא לחמו ונעשה משרת. גם היא היתה הולכת ותועה והתיישבה בדעתה שתשב על שפת הים. והיו שם אילנות עושי פירות וישבה שם והיתה ניזונה בפירות. ביום היתה מתהלכת אצל הים, אולי תמצא שם עוברים ושבים, ובלילה היתה עולה על אילן, כדי שתהיה נשמרת מן החיות.

והיה בארץ סוחר גדול מופלג מאד והיה לו משא ומתן בכל העולם. והיה לו בן יחיד והסוחר היה זקן. פעם אחת אמר הבן אל אביו: באשר שאתה זקן ואני נער והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק בלי ידיעות ולא אדע מה לעשות; ובכן תן לי ספינה עם סחורה ואלך אל מדינות הים, כדי ללמוד דרך העולם ולהיות בקי במשא ומתן. ונתן לו אביו ספינה עם סחורה והלך הבן למדינות ומכר הסחורה וקנה סחורה אחרת והצליח. בהיותו על הים ראה על חוף הים אותם האילנות, שבת-הקיסר היתה שם, וסבר שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרב אל החוף, ראה ששם אילנות, ורצה לחזור. בתוך כך הציץ בן-הסוחר לתוך האילנות שעל חוף הים וראה שם אילן אחד ועליו כמראה אדם; וסבר שמא הוא טועה. הגיד לשאר האנשים שהיו עמו והביטו וראו גם הם כמראה אדם על האילן והתיישבו לעלות לשם. ושלחו איש בספינה קטנה לשם והם היו מביטים לפניהם בתוך הים, כדי לכוון את השליח, שלא יתעה מן הדרך, כדי שילך מכוון אל האילן הנזכר. והלך השליח לשם וראה, שיושב על האילן בן-אדם, ובא והגיד להם. והלך בן-הסוחר בעצמו בספינה קטנה לשם וראה שעל האילן יושבת בת-הקיסר. ואמר לה שתרד ותבוא עמו בספינה. ואמרה לו, שאינה רוצה ליכנס אל הספינה, אלא אם יבטיחה, שלא יגע בה, כי אם כשיבוא לביתו וישאנה כדת. והבטיח לה על הדבר הזה.

ונכנסה בת-הקיסר אצלו לספינה. וראה בן-הסוחר בדרך שהיא מזמרת בכלי-זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אחר כך כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו בת-הקיסר, שמן היושר שיקדים לילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו, שכולם יצאו לקראתה, כי הוא מוליך אשה חשובה מאה ואחר כך תתודע אליו מי היא, כי גם מקודם התנתה עמו, שלא ישאל אותה מי היא עד אחר הנישואין, כי אז ידע מי היא. והסכים עמה לעשות כדברה. אמרה לו בת- הקיסר: גם זה מן היושר, שתשקה יין את כל המלחים מוליכי הספינה, למען ידעו שהוא נושא אשה חשובה. והסכים עמה גם לזה. ולקח יין טוב מאד, שהיה לו בספינה, ונתן למלחים לשתות ונשתכרו מאד. והוא הלך מן הספינה לביתו להודיע לאביו ולקרוביו על נישואיו. והמלחים שנשתכרו, יצאו מהספינה על החוף ונפלו ושכבו בשכרותם. ובעוד בני משפחת הסוחר מכינים עצמם בעיר לילך לקראתה, קמה היא והתירה הספינה מן הספר ופרשה הווילאות והלכה לה בספינה על פני הים. וכל משפחת בן הסוחר באה אל החוף לעלות על הספינה ולא מצאו כל דבר ולא ראו מאומה. וחרה לסוחר אבי הבן מאד על הדבר. ובנו צועק ואומר: "תאמין לי, שהבאתי ספינה עם סחורה ושם היתה כלתי, והם אינם רואים דבר."

ואמר הבן לאביו: "שאל את המלחים."

והלך לשאול אותם, והם שוכבים שיכורים. וכאשר ננערו, שאל להם לטיב הדבר, והם אינם יודעים כלל, מה עבר עליהם, רק שהביאו הספינה לכאן, ואינם יודעים, היכן היא. וחרה לסוחר מאד על בנו ויגרשהו, שלא יבוא לנגד פניו. והלך הבן והיה נע ונד בארץ. והיא, בת-הקיסר, היתה הולכת בספינה על פני הים.

והיה מלך אחד שבנה לו פלטין על שפת הים, כי היה טוב בעינו לבות שם פלטין בעבור אוויר הים. והספינות היו עוברות והולכות שם. ויהי היום וספינת בת-הקיסר באה סמוך לפלטין של המלך. והמלך הביט וראה מרחוק ספינה בלי מנהיגים ואין שם אנשים; וצפה על פני המים, וחשב שהוא טועה וציוה לעבדיו שיסתכלו ויראו וראו גם הם כמוהו ספינה בלי אנשים. ותתקרב ספינת בת-הקיסר אל הפלטין; אחר כך התיישבה בדבר ואמרה, למה לה הפלטין, והתחילה לחזור אל הים. ושלח המלך ספנים לקראתה והחזיר את ספינת בת-הקיסר לפלטינו. והמלך ההוא לא היה יכול עד היום ההוא לבחור לו אשה כי מי שהיה רוצה בה לא רצתה היא בו וכן להיפך. וכשבאה ‏בת-קיסר זו לארמונו, אמרה לו, שיישבע לה, שלא יגע בה עד שישאנה כדת, ונשבע לה המלך. ואמרה לו בת-הקיסר שראוי שלא יפתח את הספינה ושלא יגע בכל אשר בה. רק שתעמוד נטועה על הים עד יום הנישואין; ואז יראו הכל את ריבוי הדברים, שהביאה עמה ממרחק, לבל יאמרו הבריות שאשה מן השוק לקח. והבטיח לה המלך לעשות הכל כדבריה.

‏והמלך כתב לכל בני המדינות, שיתקבצו ויבואו לשמוח עמו ביום חתונתו. ובנה פלטין מיוחד בשביל בת-הקיסר כלתו. והיא ציוותה שיביאו לה אחת עשרה בנות שרים שיהיו עמה. וציוה המלך ושלחו לה אחת עשרה בנות שרים גדולים מאד ובנו לכל אחת מהן גם כן פלטין מיוחד. והיו בנות השרים מתקבצות אליה והיו מזמרות בכלי-שיר ומשחקות עמה. פעם אמרה להן, שתלכנה עמה אל הים, ותלכנה עמה ובאו בספינתה והיו משחקות שם; ונתנה להן מהיין שבספינה ותשתינה ותשכורנה. ונפלו וישנו. והלכה בת-הקיסר והתירה הספינה ופרשה הווילאות וברחה עם הספינה. והמלך ואנשיו הציצו וראו, שהספינה איננה, ונבהלו מאד. ואמר המלך לעבדיו: היזהרו, שלא תגידו לכלתי פתאום כי נדחפת הספינה ואיננה, כי צערה יהיה גדול מאד על אבידת הספינה היקרה הזאת. כי המלך לא ידע, שהיא בעצמה ברחה בספינה, והיה סבור שהיא עדיין יושבת בחדרה. ויצו לשלוח אליה אחת משרותיה להגיד לה בחכמה את הדבר. והלו לחדר אחד לקרוא לנערה ולא מצאו אותה; וכן הלכו לחדר השני, לשלישי, לרביעי, לכל אחד עשר החדרים ולא מצאו בהם כל איש. והסכימו לשלוח בלילה שרה זקנה להגיד לבת-הקיסר דבר הספינה, ובאו לחדרה ולא מצאו גם אותה ונבהלו מאד, ואבותיהן של בנות השרים, שהיו רגילים לקבל איגרות מבנותיהם פעם בפעם, כשראו שהם כותבים להן איגרות ואין להם מענה, עמדו ובאו בעצמם לבית המלך ולא מצאו את בנותיהם. וחרה להם הדבר ער מאד על המלך והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו. ויעשו כן.

ובת-הקיסר, שברחה עם אחת-עשרה בנות השרים, הלכה עמהן בספינה. כאשר ניעורו השרות האלו משנתן ואמרו לה: ‏"נחזור אל החוף."

השיבה להן: "נשהה כאן עוד קצת."

אחר כך עמדה רוח סערה ואמרו עוד פעם: "נחזור לביתנו." ותודיע להן שהספינה כבר פרשה מן הספר.

ושאלו אותה השרות על מה עשתה כן? ותאמר שהיתה יראה פן תישבר הספינה מפני רוח הסערה, על כן הוכרחה להתיר את הספינה ולפרוש את הווילאות. והיו הולכות בת-הקיסר ואחת עשרה בנות השרים על הים והיו מזמרות בכלי-זמר. ויראו פלטין אחד מרחוק ואמרו לה השרות: ‏"נתקרב אל הפלטין הזה."

ולא רצתה בת-הקיסר ואמרה, כי תינחם על אשר נתקרבה אל הפלטין של המלך. אחר כך ראו אי בים ונתקרבו לשם. ותבואנה אל האי. והיו שם שנים עשר גזלנים ורצו להרגן. שאלה בת-הקיסר אותם: "מי הוא הגדול שבכם?"

והראו לה את נשיאם. אמרה לו: "מה מעשיכם?"

אמר לה, שהוא וחבריו גזלנים המה.

השיבה ואמרה לו: "אף אנחנו גזלנים, רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם ובכוחכם ואנו נגזול בחכמתנו, כי אנו מלומדות בלשונות ובכלי זמר; ובכן מה בצע כי תהרגו אותנו? הלא טוב שתשאו אותנו ונהיה לכם לנשים וגם העשירות שלנו תיפול בחלקכם. ותראה להם את כל ההון הרב האצור בספינה."

ונתרצו הגזלנים לדבריה והראו להן גם הם כל העשירות הרבה שלהם והוליכו אותן בכל המקומות שלהם. והסכימו הגזלנים, שלא יהיו נושאים את הנשים בבת-אחת כי אם בזו אחר זו. וגם לזה הסכימו, שיבחר לו כל אחד מהם שרה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. אחר כך בטוב לבם אמרה להם בת-הקיסר, שרוצה היא לכבד אותם ביין טוב נפלא מאד, שיש לה בספינה משכבר הימים ואינה שותה ממנו, רק שמור הוא אצלה עד אותו יום, שיזמין לה השם יתברך הזוג שלה. ונתנה להם מהיין בשנים עשר גביעים ושתו ונשתכרו ונפלו לארץ. ואמרה לחברותיה: קחנה סכינים בידכן ושחטנה כל אחת את בעלה. ותעשינה כן והלכו ושחטו את כולם אחד אחד. ומצאו באוצרותיהם עשירות מופלגה מאד, שלא היתה אצל שום מלך. והסכימו שלא ליקח לא נחושת וגם לא כסף, כי אם זהב ואבנים טובות שמצאו באוצרות הגזלנים. והסכימו שלא לילך עוד מלובשות כמו נשים. ותסרנה שמלותיהן מעליהן ותתפורנה להן בגדי גברים והלכו בספינה שלהן הלאה.

והיה מלך אחד זקן, והיה לו בן יחיד והשיא אותו ומסר מלכותו לבנו. אמר בן-המלך שילך ויטייל עם אשתו בים. ופירשו בספינה והיו שם שמחים ומשחקים, והיו מתחזקים לעלות בתורן. והיא, בת-הקיסר, באה בספינתה וראתה הספינה של בן-המלך עם שרי המלוכה. אמרה לחברותיה: "אני יכולה להפיל את אותו הקרח לתוך הים." – היינו את בן-המלך שהיה עולה בראש התורן, כי בן-המלך היה קרח.

המתינה עד שעלה אל ראש התורן ממש ולקחה הזכוכית השורפת נגד החמה וכיוונה אותה נגד מוחו, עד שנכוה מוחו ונפל לתוך הים. כיון שראו אנשי הספינה של המלך שנפל, נעשה שם רעש גדול – כי איך יוכלו לחזור לביתם? ואמרו להתקרב אל הספינה של בת-הקיסר, אולי יש שם רופא שיוכל ליתן להם עצה.

התקרבה ספינתם אל הספינה של בת-הקיסר ושאלו: "אולי יש ביניכם רופא?"

וסיפרו להם כל המעשה.

אמרה בת-הקיסר, שיוציאו אותו מן הים. והלכו והוציאו אותו. ולקחה הדופק בידה ואמרה שנשרף מוחו. וקרעו המוח ומצאו כדבריה כן הוא. והלכו שתי הספינות יחד. ושרי המלוכה של בן-המלך שנפל ומת סברו שבת-הקיסר והשרות הן זכרים, כי היו מלובשות במלבושי זכרים. על כן רצו שהמלכה שלהם, שהיא אשת בן-המלך שמת, תינשא לרופא; אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה. גם בעיני המלכה היה טוב מאד להינשא לרופא, אך היתה מתייראה מפני אנשי המדינה, פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך. והסכימו לעשות משתאות, כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר על זה.

והיו עושים משתה אצל כל אחד ביומו. כשהגיע יום משתה של הרופא, היינו בת-הקיסר, נתן להם מיינו והשתכרו. בשעת חדוה אמרו השרים: "מה יפה היה, שהמלכה תינשא לרופא!"

ואמר הרופא: "יפה מאד היה, רק אם היו מדברים זאת בלי פה שתוי."

נענתה המלכה גם היא ואמרה, מה יפה היה שהיא תינשא לרופא – רק שהמדינה תסכים על זה.

השיב שנית הרופא: "יפה מאד היה, רק אם היו מדברים זאת לא בפה שתוי."

אחר כך כשהקיצו משכרותם נזכרו השרים מה שאמרו ונתביישו מפני המלכה שאמרו דבר כזה, אך הלא גם היא עצמה אמרה זאת. וגם היא נתביישה מפניהם, אך הלא גם הם אמרו זאת. והתחילו לדבר בזה, והוסכם ביניהם כן. והמלך הזקן כבר מת.

‏והמלך-בת-הקיסר שהיא נעשתה עתה מלך – ציוה להכריז בכל מדינה ומדינה, שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא גר או אורח ובורח ומגורש, שכולם יבואו על החתונה שלו. וציוה שיעשו סביב לכל העיר מעיינות, כדי שכל אחד כשירצה לשתות, ימצא מעיין אצלו. ועוד ציוה המלך להעמיד צורתו אצל כל מעיין ומעיין, ושיעמדו שומרים וישגיחו אם יבוא אחד ויסתכל ביותר בצורה ויראה רוע פנים – היינו שישתנו פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער – אזי יתפסו אותו ויביאוהו לפני המלך. וכן עשו, ובאו אליו השלושה: ‏בן-המלך הראשון, שהוא החתן האמיתי של בת-הקיסר הזאת; ובן-הסוחר שגירשו אביו מחמת בת-הקיסר הזאת, שברחה עם הספינה עם כל הסחורה; והמלך שהעבירוהו גם אותו על ידה, כי ברחה מפניו עם אחת עשרה השרות. וכל אחד מאלו השלושה הכיר, שזוהי צורתה, ונסתכלו ונזכרו ונצטערו – ותפסו אותם.

‏בשעת החתונה ציוה המלך, היינו בת-הקיסר, שיבואו השבויים לפניו. והביאו את השלושה, והכירה אותם; והם לא הכירוה שהיתה מלובשת כמו איש. ענתה בת-הקיסר ואמרה: "אתה מלך, אותך העבירו בשביל אחת עשרה בנות השרים שנאבדו – הרי לך בנות השרים; שוב למדינתך ולמלכותך."

"אתה סוחר, אותך גירש אביך בשביל הספינה עם הסחורה שנאבדה ממך – הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה."

ואתה בן-המלך – נלכה ונסעה!"

ושבו לביתם.

(ה, ע-עא). סיפורי מעשיות לר' נחמן מברצלב, סי' ב. הלר, 354.