מעשה היה בשני אחים, אחד עשיר ואחד עני. והיו לעני בנים ובנות הרבה, ולעשיר לא היתה כי אם בת אחת. והיה העשיר צר עין כנגד אחיו, ולא רצה לעשות לו שום טובת שבעולם. והיה לעני בן אחד ששמו יצחק, והוא היה בחור טוב, יפה תואר מאד ולומד בטוב; והיה העשיר אוהבו מאד.

ויהי היום ערב פסח, ולא היה לעני שום דבר במה לקנות חיטים לפסח לעשות מצות לו ולבני ביתו. בא אל אחיו העשיר ואמר לו: "אדוני, בחסדך תגמול אותי חסד גדול באהבת השם אלהינו והלווני כור חיטים לפרנס אותי וביתי בזה החג."

אמר לו העשיר: "אם תתן לי ערבון, אלווה אותך."

אמר לו: "מה הערבון אשר אתן לך? כי אין בידי כלום."

אמר לו: "הבא לי יצחק בנך, כי אתה אוהבו יותר מכל בניך, ויהיה לי לפקדון, עד שתפרע לי מה שאלווך."

הלך העני והביא לו את יצחק בנו, והלוהו עליו כור חיטים.

ובכל יום ויום היה יצחק הולך לבית המדרש ולומד בפני הרב יומם ולילה. ובכל לילה בתו של אותו עשיר דודו מאחרת וממתנת לו עד שבא. וכן היה מנהגה תמיד בכל הלילות.

יום אחד קרא הרב ליצחק ואמר לו: "לך בני ושמע בקולי לאשר אני מצווה אותך ויהי אלהים עמך. בלילה הזה מיד כשתבוא לבית דודך ותמצא שם קרובתך, קחנה ותחבקנה ותנשק אותה."

אמר לו: "רבי, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת להשיא יצר הרע עלי כל זמן שיכולתי להימלט ממנו?"

אמר לו: "בשבועה לא אניחך עד שתישבע לי שתעשה זאת!"

עמד הבחור ונשבע לו. כשבא לביתו, מצאה מוכנת כנגדו לפתוח לו הפתח, ופתחה לו. והלכו וישבו סביב האש והיא הכינה לו לאכול כמנהגה. והוא אמר לה: "לא אוכל ולא אשתה – וישב ובכה."

ואמרה לו: "אהובי קרובי, מה לך? הגד לי, האם תצטרך לשום דבר, ומה שאלתך ובקשתך, ועל מה אתה בוכה?"

והוא לא רצה לומר לה, כי נתבייש ממנה לומר לה. ויהי היא מתאמצת לדעת, מה זה ועל מה זה, והגיד לה הכל כאשר נשבע בפני רבו ואשר ציוהו.

אמרה לו: "אהובי, איש כלבבי, אל תבכה בשביל זה!" והלכה וחיבקה אותו ונשקה לו בפיו כמה פעמים. ואמרה לו: "אל תתבייש קרובי ממני, כי אני אוהבת אותך מאד אהבה עזה, כי אחי ובשרי אתה, ואבי אוהב אותך כבבת עינו!"

ותדבר על לבו ופייסה אותו בדבריה. והאכילתו והשקתו, והלך ושכב על מיטתו עד למחר.

‏ולמחר בא לפני רבו. אמר לו רבו: "עשית ככל אשר ציויתיך?"

אמר לו: "כן." וסיפר לו כל העניין.

אמר לו: "היזהר שתעשה כך עד תשעה לילות."

וכן עשה.

ולאחר תשעה לילות אמר לו רבו: "לך שכב במיטתה."

אמר לו: "איך אעשה זאת? ושמע דודי והרגני!"

אמר לו רבו: "עשה כאשר אני מצווה אותך!"

הלך הבחור ושכב עמה במיטתה; ונטל חרב ושם ביניהם, וישכבו יחד וישנו עד הבוקר.

ויקם דודו [בלילה] וילך דרך החדר לעשות צרכיו. וימצאם שוכבים יחד והחרב ביניהם, והם ישנים. ונטל טליתו ופרס עליהם ואמר: "יהי רצון מלפני אלהי ישראל, שתהא מיטתכם שלמה, שלא יצא מכם פסול!"

(ה, נח-נט). תחילת סיפור: לוי, סי' י, 70-67; אוצר מדרשים, ב, 348. גסטר, סי' של; מעשה בוך (גסטר), סי' 224. הלר, 351 (11). ב"י א, 309-306, 380. צפונות, רסט ("ברכת האב").