מעשה באשה אחת שהיתה יראת יי, ועליה נאמר: 'אשת חיל מי ימצא' [משלי לא, י]. ויום אחד בעלה לשוק יצא, וראה אריג אחד נחמד למראה ואין כמוהו, אמר: "זה לאשתי נאה!" וקנה אותו ונתנו לחייט לתפרו.

עבר שם אדם אחד גוי מכשף וראה הבגד ביד התופר, אמר: "בודאי הלובשת היא יפה." ולה היה משתאה. ונתן שוחד להתופר להניחו בתוך הבגד ולתפור עליו, כדי שתלבשהו האשה ההיא ותבוא מאליה לביתו בבהלה.

וכן עשה החייט ההוא.

בערב יום כיפור אחר סעודה המפסקת ואחרי אכלה / לבשה הבגד ההוא, ומיד לבשתה רוח טומאה ורצתה לעשות כמעשה בני עוולה. / אמר לה בעלה: "בית יי נלך!" אמרה לו: "לך ואני אבוא אחריך ושם נעשה תפילה!" / ואחר שהלך בעלה לבית הכנסת, הלכה לבית אותו רשע, כאילו בא אחד ונטלה / ומיד נכנסה לביתו, ויחבק לה וינשק לה ועשה לה סעודה מכמה מיני אכילה. / ואחר שאכלו ושתו, הגיעו להרגל עבירה, ופשטה אותו הבגד ואותו האיש יצועו עלה.

והיא מיד כאשר פשטה אותו, חזרה לדעתה, וידעה אשר עשתה פשע ומעילה / ומיד יצאה לחצר; והוא היה בטוח בה, כי הדלת נעולה. / ועמדה בחצר במרירות נפש ובבכי ובתפילה. / אמרה: "רבונו של עולם, זכור תזכור את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, במעשים טובים ובצדקות גדולה / ואל תמסרני ביד הרשע הזה הלילה / כי עתה עת רצון לכל בני ישראל וזמן סליחת העוון ומחילה!" / ומיד שמע יי קולה / ורוח סערה נסע מאת יי ולקח אותה מאת הגוי לביתה. ושכבה במיטתה, כי היתה שיכורה. בא בעלה, אמר לה: / "הלכת לבית הכנסת?" אמרה לו: "לא, כי אני חולה." / ולא הגידה דבר מאשר קרה לה.

לאחר כמה ימים הוציא הגוי הבגד ההוא למכרו, כי רצה הקדוש ברוך הוא שייגלה הדבר וייהרג בגללה. / וראה בעלה הבגד ההוא ויתמה על הדבר תמיהה גדולה. / אמר לו לסרסור: "‏תן לי בגד זה, עד שאראה אותו לאשתי!" מיד לקחו ובא לביתו, אמר לה: / "היכן הבגד אשר תיקנתי לך, כי מצאתי אותו בידי איש אשר לו ערלה." / אמרה לו: "הן באמת, כי אין משיבין על הקלקלה / ומה אעשה, שכך וכך קרה לי, אבל שבח לאל יתברך, כי לא עשיתי עבירה ומכשלה!"

ומיד שלח אחר החכמים וקרע הבגד לפניהם, וראו, שכל דבריה אמת, והתירו לה. / וסיפרו לשר העיר על המעשה הרע הזה. ולחייט ענו אותו ביסורים קשים ומרים, ואת המכשף אותו תלה.

(ה, נו-נז). מעשים טובים סי' א, 2; מעשיות נוראים ונפלאים, 15-14. ב"י א, 276-274, 378. (= סי' 157)