נוסח ראשון

מעשה באדם אחד שהלך לסחורה והניח את אשתו אצל אחיו וציוה לו: "אחי, שים עיניך ולבך על אשתי לעבדה ולשמרה, עד שובי לשלום."

וענה לו אחיו: "אעשה כדבריך."

הלך האיש לסחורתו בדרך רחוקה.

ותישאר האשה לבדה בידי אחי בעלה. מה עשה? היה יוצא ונכנס והולך אצלה יום יום ואומר לה: "הישמעי לי ואעשה כל חפצך ואתן לך כל מה שתרצי."

והיא אומרת לו: "חלילה לי מעשות זאת, שכל המכחשת לבעלה מכחשת לבוראה, ועוד כי נפשה נידונת בדינה של גיהנום; ועוד, כי בעלי אחיך הוא והפקידני בידך לשמור אותי ולא לחבל נפשי ונפשך; ואיך תעלה על דעתך לשלוח יד בפקדון אחיך, כי בתורת פקדון שמני בידך; וכל שכן שאשת אחיך אני ואסורה אני עליך בחייו; וכל החומד אשת חברו, יאבד ממונו, ולסוף לוקה בצרעת ועתיד הוא להיות נידון בגיהנום, יורד ואינו עולה!"

מה עשה אותו האיש? יום אחד נכנס אצלה בבית, ויאמר אל העבד: "לך לשאוב מים."

ואחר שהלך העבד, קפץ האיש עליה ורצה לאנסה.

צעקה האשה צעקה גדולה ומרה.

נתיירא הרשע פן יתאספו אנשים לקול צעקתה; הניחה ויצא לשוק ושכר עליה עדי שקר ואמר להם: "בואו והעידו, שאתם ראיתם, שאני מצאתיה עם עבד ביתה."

מה עשו הרשעים? הלכו לפני סנהדרין והוליכוה לפניהם והעידו: "כך וכך ראינו, שעשתה אשה זאת עם עבדה."

ודנוה סנהדרין לסקילה. מיד לקחוה ונתנו על צוארה חבל המצרי והוציאוה לבית הסקילה מחוץ לירושלים וסקלוה, עד שנצטבר עליה גל של אבנים כדין הנסקל.

ויהי ביום השלישי בא אדם אחד מעיר אחרת, שהוליך את בנו ללמוד תורה בירושלים; וכשהגיעו לבית הסקילה, חשך עליהם היום ולא יכלו להגיע לירושלים ולנו הלילה באותו מקום; ושמו ראשיהם על הגל וישכבו במקום ההוא. וישמעו מתוך האבנים קול אשה מתאנחת וצווחת ואומרת: "אוי לי כי נסקלתי בלשון הרע!"

ויהפוך האיש את האבנים כל הלילה לצד אחד. וירא כי אשה היא ויאמר לה: "מי את, בתי?"

ותאמר לו: "אשת פלוני אני."

ויאמר אליה: "מה לך פה?"

אמרה לו: "כך היה מעשה וסקלוני בלא פשע ובלא חמס בכפי."

אמרה לו: "אדוני, לאן אתה הולך?"

אמר לה: "לירושלים. אני מוליך את בני שמה ללמוד תורה."

אמרה לו: "אם תוליכני לארצך, אני אלמדנו תורה, נביאים וכתובים."

אמר לה: "וכי יודעת את ללמד?"

אמרה לו: "הן."

מיד הוליכה לארצו עמו ולימדה תורה לבנו.

יום אחד נתן עבד הבית עיניו בה ואמר לה: "הישמעי לי ועשי רצוני."

ולא אבתה לשמוע לו.

מה עשה העבד? לקח סכין ורצה להרגה, והכה את הנער והרגו, ויברח.

והקול נשמע בבית אבי הנער, כי נהרג בנו. ויאמר לאשה: "לכי מביתי, כי בכל עת שאני רואה אותך, לבי סוער והומה על בני."

הלכה האשה במר נפשה לדרכה. כשהגיעה אל שפת הים, באה ספינה של לסטים ולקחוה בשבי. ויי הטיל רוח סערה על הים, ויהי סער גדול בים והאניה חישבה להישבר. וייראו המלחים ויזעקו ויאמרו איש אל רעהו: "לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו."

ויפילו גורלות ויפול הגורל על האשה. ויאמרו אליה: "הגידי לנו, מח מלאכתך, ואי מזה עם את?"

ותאמר אליהם: "עבריה אנוכי ואת אלהי השמים אני יראה אשר עשה את הים ואת היבשה."

וסיפרה להם כל הקורות אותה.

מה עשי האנשים? נתמלאו רחמים על האשה. ועשה הקדוש ברוך הוא לה נס ולא נגעו הלסטים בה. ויביאוה אל היבשה ועשו לה דירה קטנה. וישתוק הים מזעפו, ותלך האניה לדרכה.

והאשה נשארה במחוז והיתה רופאנית מעולה. והזמין לה הקדוש ברוך הוא כל מיני עשבים והיתה מרפאה בהם כל זב ומצורע וכל חולה. ועלתה האשה מעלה מעלה, עד שיצא טבעה בעולם, ותקבוץ זהב וכסף לרוב.

לימים חזר בעלה לירושלים, ושמע קול בעיר שאשתו נסקלה.

מה עשה הקדוש ברוך היא? הכה בצרעת את האנשים שהעידו שקר עליה ואת אחי בעלה. שמעו שמטרוניתא אחת רופאנית יש בכרכי הים. אמרו איש אל רעהו: "נלך אל הרופאנית!"

ויאמר האיש אל אחיו: "לך עמנו!"

‏הלכו ארבעתם עד שהגיעו למקומה. נכנסו אצלה ומיד הכירתם, והם לא הכירוה.

אמרו לה: "אדונתנו, מארץ רחוקה באנו, כי שמענו שמעך, שאת רופאנית מעולה, רפאי אותנו מצרעתנו וניתן לך כסף וזהב לרוב."

אמרה להם: "לא אוכל לרפא שום אדם, אם לא יגיד לי עוונו הגדול, כי לא יועיל לו."

אמרו לה: "כזאת וכזאת עשינו."

אמרה להם: "הכרת פניכם תענה בכם, שחטאים גדולים אתם ולא גיליתם לי כל מעשיכם הרעים. וכל זמן שתכסו על פשעיכם, לא תועיל רפואה לכם. כי לא איש אל ויכזב, והוא דיבר ביד משה עבדו בחירו: 'לא תלך רכיל בעמיך ולא תעמוד על דם רעך!' [ויקרא יט, טז] ואתם, רשעים, אני האשה הניצבת עמכם אשר עשיתם לי כל הרעות והוצאתם אותי לסקילה בלשונכם שקר, והקדוש ברוך הוא הצילני ברחמיו וחסדיו הרבים. וזהו בעלי אשר הולכתם אתכם אלי. והקדוש ברוך הוא יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי, וכל סתר מביא לגילוי."

ואותם שלושת האנשים לקו בצרעת ומתו בה. עתה הכיר האיש את אשתו וידע שהיא חפה מפשע. והיו שמחים וטובי לב ונתנו שבח לבוראם על כל הנסים האלו.

ובוא וראה, כמה גדול עונש לשון הרע ועדות שקר, ומוציא דיבה סופו ללקות בצרעת. וכל יראי השם ישמרו לשונם מדבר רע. שנאמר: 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו' [משלי כא, כג]

נוסח שני

מעשה באיש אחד שהיה עשיר, והיה לו אח עני, והעני היתה לו אשה יפה. / לימים חשק אחיו העשיר באשת אחיו ולשכב עמה נפשו נכספה. / ורצה לעשות ערמה / לגרש אחיו מעל פניו ולשכב עם אשתו כדרך גבר בעלמה. / נכנס יום אחד אצלו ואמר לו: "אחי, עד מתי תהיה הולך בצערות / ומענה את נפשך ואת נפש ביתך במרירות? / בוא עמי ואשלחך אל מדינת הים ברוב סחורות. / אמר לו: אחי, טוב אתה וטוב תדבר, ויי ישלם לכל עושי טובה גמולם / ולא יישמע שוד ושבר מעתה ועד עולם!"

ונתן לו סחורות והלך לו; והביא האיש את אשתו [כלומר את אשת חברו] אל ביתו / והתחיל לפתותה לשכב עמו במיטתו. / והיא היתה צדקת גמורה וצחקה על דעתו. / והפציר בה בכמה פיוסים ולא הועילה לו כלום תקנתו. / ואז שפך כאש חמתו / ורצה להתגולל עליה ברשתו.

יום אחד קרא לאוהביו אל ביתו / שיאכלו עמו בסעודתו / וצי(ה למשרת אחד: "כשתרד אשת אחי למערה [כלומר למרתף] ‏/ כדי שתביא לנו חמרא / תרד מהרה ותסגור הדלת בעדך ובעדה / ותתפשה בבגדה / לאמור: 'שכבי עמי!' "‏ ובעוד שהיו יושבים בסעודה / אמר לה: "הביאי לנו יין!" ואז במהרה ירדה / ויבוא המשרת ויסגור הדלת עליו ועל הילדה. / בא משרת אחד, אמר לו: "‏אדוני, אשת אחיך לעשות עברה שקדה!" / ואז רדף העשיר עם קצת אורחים מתוך הסעודה / ואז צעק עליה והכה אותה באכזריות על החשדא / והוציאה מביתו בבזיון גדול, ודמעתה על לחיה שם לה לחרדה.

ותלך יחפה ערומה ורעבה, ותלך בשדה לבדה. / וראתה סוכת שומר פירות פנויה, ותשב שם ועל עצמה לא פחדה. / באותו הלילה היתה שיירה עוברת ממקום למקום ויחנו כנגדה. / ובתוך השיירה היה איש חכם אחד גדול איש על העדה / וירא מרחוק עמוד של אש יורד מן השמים עד הסוכה ובתוכה שולחן וסעודה. / ויתמה החכם על הדבר הזה ויחרד חרדה / ויאמר: "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה ולמי כל הכבודה!" / והלך לשם וראה האשה ההיא יושבת שם לבדה. / אמר לה: "בתי, מי את?" אמרה לו: "עבריה אנוכי ואת אלהי השמים אני יראה ועל כבוד שמו חרדה. / וכך וכך קרה לי עם בן חמי ואני על משמרתי אעמודה." / אמר לה: "בואי עמי לביתי. ואני אכלכלן עד בוא בעלך, כי נראה שאת נאה במעשיך וחסודה; / ואני אין לי בן, אולי יחון יי אותי בזכותך ואין בשבילך פסידה." / ויוליכה לביתו, ובזכותה אשתו נפקדה / ונתעברה וכחודש התשיעי זכר ילדה. / וישמח החכם ואשתו באשה ההיא וילבישוה בגדי משי ורקמה ואודם פטדה.

יום אחד אמרה לה אשת החכם: "שבי עם הבן, עד שאלך לבית אבי ואחזור במהרה." וישבה בחצר עם הבן גלמודה ויחידה. / ובאותה שעה הוצרך החכם ספר אחד מן הבית ושלח תלמיד אחד להביאו, ונכנס התלמיד וראה שהיא יושבת לבדה. / ויבער בו אש היצר, אמר לה: "הישמעי לי!" ותפשה בידה. / ותברח מפניו. אמר לה: "אם לא תישמעי לי, אחנוק הבן ואומר להם, כי בכה הבן ומרוב כעסך חנקת אותו, ואת מזידה." / אמרה לו: "‏מה שתרצה תעשה, איני יורדת לגיהנום בשבילך ומחר העולם הבא נאבדה." / התחיל להניח אצבעו בצואר הילד, ובין כך מת הילד, ומיד אחזתה רעדה / והתחילה לבכות, אמרה: "ודאי עכשיו יאמינו לדבריו ויאמרו: בנו מרדה."

ותקם ותלך ותברח בשדה והיא יחידה. / פגע בה זקן אחד והוא אליהו זכור לטוב ואמר לה: "בתי, אל יהי לך שום פחדה / כי את צדקת וכשרה, ובואי ואוליכך לבעלך, כי בא עת דודך, ובא לעירו ושואל עליך אתיא פקידא." / ויוליכה לבעלה. אמר לו: "‏כך וכך קרה לה, והיא צדקת וחסידה / ואני אליהו מגיד לך הדבר הזה ולא יהיה לך שום חשדא / ואשריך שזכית לאשה כשרה כזו, וזה לה זמן מרובה שממך נפרדה / והן היום זכה במקחך ושב עמה כמנהגכם הטוב והוי זהיר בכבודה / ואני אבטיחך שמהיום והלאה לא תצטרך לפרנסה כבתחילה, כי הברכה אתך בלתי מידה!"

(ה, נב-נו). א: לוי, סי' ז', 239-234; אוצר מדרשים, ב, 344-343. ב: מעשים טובים, 4-2. – גסטר, סי' שיג. מעשה-בוך (גסטר), סי' 204. מי"ב, ישו בן חנן, עמ' כ. הלר, 351 (7). ב"י א, 274-265, 378-377, 388-387. (= סי' 156)