(תחילת סיפור)

היה גביר אחד גדול בעל צדקות וגמילות חסדים ומכניס אורחים, וביתו היה פתוח לרוחה ובפרט לשלוחי ארץ ישראל ולתלמידי חכמים, אבל לא היו לו בנים. ויהי היום, ויעברו דרך עירו שלושה חכמים שלוחי ארץ ישראל ונתאכסנו בביתו; והפליא לעשות עמהם במאכלם וכל צרכם ובנדבתו הגדולה. וכשרצו לילך לדרכם, אמרו לו: "יהי רצון, שבשכר המצוות שאתה עושה עם כל עובר ושב, ישלם יי גמולך ויפקוד את אשתך, ולשנה הבאה הנה בן לה."

וילכו השלוחים לדרכם.

ויהי לתקופת הימים, ותהר האשה ותלד בן. ותגדל השמחה בבית. ויעש הגביר משתה גדול ביום המילה ויתן מתנות לתלמידי חכמים ולעניים, ויגדל הילד וייגמל. וכשהיה בן שלוש שנים, שכר לו אביו מלמד ללמדו תורה. וילמד הנער ודעתו היתה זכה ונקיה. ובכל יום היה הולך וגדול ונעשה כמעיין המתגבר.

אחרי כמה שנים סיבבו אותם השלוחים וחזרו לבוא לעיר מקום משכן הגביר. ויתאכסנו שוב בביתו ויראו שם נער יפה עיניים וטוב רואי. וישאלוהו לאמור: "בן מי זה העלם?"

וישיבם הגביר: "אם מצאתי חן בעיניכם, הוליכו את בני עמכם לירושלים העיר הקדושה ויהיה בביתכם ללמוד עמכם תמיד, עד שיהיה שלם בתורה וביראת השם; ואחרי שברכתכם עשתה פרי, רצוני שתיגמר המצוה על ידיכם, ואני אתן שכרכם."

ויאמרו לו השליחים: "טוב אשר דיברת לעשות, והננו מוכנים לקחת בנך עמנו ולהשגיח עליו בעינא פקיחא כבבת עינינו וללמדו תורה ומצוות."

ויכינו להם צידה לדרך, וינשק הנער ידי אביו ואמו ויחבקוהו וינשקוהו ויבכו על פרידתו ויברכו אותו לאמור: "יהי אלהים עמך ויטע בלבך אהבתו ויראתו ויגדלך בתורתו ובמצוותיו, ויזכנו האל לראות פניך בשמחה."

ויסעו האנשים והנער עמהם וילכו בספינה. וילכו בה כמה ימים ויבואו לאי אחד, ותעמוד הספינה לנוח, והאנשים יצאו ממנה אל היבשה; וייפרדו איש מעל אחיו, יען היה מקום נאה, דשן ורענן בכל מיני דשאים וכל עץ פרי מתוקים.

ויהי לעת ערב נשבה הרוח, ויתקע הספן בחצוצרה לאסוף את בני הספינה כדרכו. וימהרו כולם לשוב ולבוא בספינה. הספינה אך פרשה מן החוף, והרוח נשא אותה למרחוק. ויראו החכמים, כי הנער אינו בתוכם, כי תעה באי, וגדל צערם מאד. והנער שב אל שפת הים ולא מצא את הספינה ונצטער. וביקש אילן אחד גדול לעלות בו לשכב שם בלילה מפחד חיות רעות, ועלה וישב שם כל הלילה. ויהי בבוקר ירד ונטל ידיו והתפלל תפילת שחרית ואכל מפירות האילנות. וילך הלאה יחידי, ועיניו נשואות למרום.

ויי משמים השגיח עליו בעין חמלתו בעבור צדקת אביו וישלח לו את אליהו הנביא זכור לטוב, בדמות איש זקן מופלג בזקנתו ומשענתו בידו. וימצא הזקן את הנער, והנה תועה בשדה, וישאלהו לאמור: "בני, מאין באת ולאן אתה הולך?"

ויען הנער בקול בכיה ונאקה ויאמר לו: "אדוני, כך וכך אירע לי ונשארתי לבדי פה. ולא אדע אנה אלך ואנה אפנה לעזרה. אחלה פני אדוני, יורני בדרך זוּ אלך, איזו הישרה?"

ויאמר לו הזקן: "בני, לא תירא ולא תחת, ואני אלך עמך ואביאך למקום ישוב בני אדם."

ויאמר לו הנער: "ישלם יי פעלך, כי ניחמתני."

ויאמר לו הזקן: "בוא עמי." וילכו שניהם יחדיו על שפת הים.

ויפשוט האיש הזקן את מעילו מעליו וישטחהו על פני המים. ויאמר לנער: "קום עלה הנה ונלכה יחדיו!"

ויפחד הנער, וימשוך אותו הזקן והעמידהו בצדו, וכהרף עין הגיעו לעיר תהילה גדולה לאלהים. ויאמר הזקן להנער: "כשתיכנס לעיר, לא תתאכסן אצל שום אדם, רק תשאל לשם פלוני מוכר בגדים ישנים, ובביתו תלין ותשב. ואתה היזהר והישמר לשמור מצוותי לכל אשר אני מצוה אותך. ואני לא אעזבך ופעם בפעם אבוא אליך והוריתיך את אשר תעשה."

ויאמר לו הנער: "כאשר דיברת, כן אעשה."

וימסור לו הזקן מתנה הגונה למחייתו וילך לדרכו. ‏וייכנס הנער להעיר וישאל לשם מוכר הסמרטוטין ויבוא אליו. ויאמר לו הנער: "שלום לך, אדוני, אני מבקש ממך חסד."

ויאמר לו האיש: "דבר והודיעני שאלתך, בני."

ויען הנער ויאמר להאיש: "גר אני בארץ ואין לי מכיר פה; אם מצאתי חן בעיניך, קבלני בביתך."

ענה האיש ויאמר: "ביתי צר וקטן, ולרש אין כל."

ענה הנער ואמר: "הא לך הזהובים הללו והכנת לי צרכי."

ויתרצה האיש ויקבל את הנער בביתו, וישב עמו, ויתן לו מקום מיוחד ללמוד. שם האיש הסוחר בבגדים ישנים היה משה, ולו אשה ובת יחידה. וגם הן קיבלו את הנער בסבר פנים יפות. ואותם השליחים, כשהגיעו לירושלים, תיבנה במהרה בימינו, שלחו כתב להגביר והודיעוהו את המאורע שאירע לבנם. ויצעקו אביו ואמו צעקה גדולה ומרה, וילבשו שחורים ויתאבלו על בנם ימים רבים וימאנו להתנחם.

עברו כמה שנים לשבת הנער בבית העוסק במסחר בגדים ישנים, וחזר הזקן, הוא אליהו, לבוא אל הנער. ויאמר לו: "הא לך מתנה רבה וקנה בה פלטין גדול ותצא אתה ובעלי אכסנייתך לדור בו; ואחר כך תאמר לבעל הבית, שרצונך שיתן לך בתו לאשה, שהיא בת זוגך, כלה נאה וחסודה וראויה לך, ובודאי שלא ימרה את פיך; ותכף תזמין את צרכי החתונה ותעשו חופה כדת וכהלכה, ואני אוסיף לבוא לבקרך, ובלבד שתתמיד בתורתך וקדושתך."

ויאמר הנער להזקן: "אדוני, לא אסור מדברך, אבל תדע, שצר לי על אבי ועל אמי, כי נכספה וגם כלתה נפשי לראותם."

ויאמר לו הזקן: "ידעתי, בני, ידעתי, אבל עוד לא בא הזמן."

ויקם וילך לו.

‏ולא איחר הנער לעשות הדבר וקנה אותו פלטין והושיב את בעלי ביתו בפלטין. ויהי כעבור ימים אחדים קרא הנער למטיבו ואמר לו: "אתה ידעת אהבתי אשר אהבתי אתכם, ואני מחשב אתכם כהורי ואת בתך היקרה כאחותי; ובכן אם יש את נפשך, תן לי את בתך לאשה."

ויאמר האיש: "מי אני ומי בתי, שנזכה להתחתן בך? אבל אם רצונך בה, הרי היא נתונה לך."

וימהר הנער וינשק לו ויחבק לו. והתחיל להזמין צרכי החתונה. ובמלאת הימים עשו החופה, והזמין לכל חכמי העיר ורבניה וגביריה ויעש משתה גדול לעניים ולאביונים, ויחלק מתנות לחכמים וצנועים. ובמלאת השנה, ותהר אשתו ותלד בן, וישמח האיש שמחה גדולה. – – –

ויהי מקץ ימים רנים נזדמנו גם הוריו הזקנים עם בנם יחידם זה בדבר אליהו, שסיבב את הסיבות; ויתנו הודאות ליי על כל גמולותיו, אשר הפליא לעשות עמהם.

(ה, טז-יח, עושה פלא, ב, 76-72 (קיצור). ב"י, ו, 236-231, 316.