היה חכם אחד ועשיר חשוך בנים, ושמו אברהם ושם אשתו שרה. והיה אברהם מלמד תלמידים הגונים בני עניים בחינם וטורח בשבילם. וזה היה דרכו כל הימים. ובזכות זה, ויזכור אלהים את אברהם ויפקוד את שרה אשתו ותהר ותלד בן. ויגדל הילד וייגמל. והתחיל אביו ללמדו תורה ועשה חיל בלימודים ובמידות. וישב תמיד בגן אביו, והיה חושב שזה העולם ומלואו.

ויהי היום, בצאתו החוצה, וראה אנשים סוחרים יוצאים לדרכם ובאים ועושים מעשיהם. בא אל אביו ויבקש ממנו, כי יתן לו איזה סך, למען יצא גם הוא לעיר פלונית לעשות מסחר וקניין.

ויאמר אביו:מה לך, בני, הן חנני אלהים ונתן לי עושר וכבוד, ואתה בני יחידי וכל אשר לי שלך הוא.

ויפצר בו אביו לבטל מחשבתו ולא יכול לו. ויואל אביו לעשות רצונו, כי לא רצה להעציבו. ויתן לו אלף דינרים והזמין לו צידה לדרך; ויקם וילך.

ויהי בבואו להעיר ההיא, והנה הוא רואה אגודות אגודות אנשים סרים וזועפים. וישאל הבחור איש אחד לאמור: "מה זה ועל מה זה, שאני רואה את אנשי העיר מרי נפש ונאנחים?"

השיבו זה ואמר: "תדע שביום אתמול נפלה עטרת ראשנו, החכם שלנו שבק חיים לבני עולם. אבל הכולל שלנו חייב למלך סך גדול, ואין ידו משגת לפרוע אותו, ולכן ציוה המלך, שלא יינתן לקבורה, עד שיפרע לו הכולל את חובו."

כשמוע הבחור את דבריו, קפץ ואמר: "כמה הוא החוב שחייב הכולל למלך?"

אמר לו האיש: "סך אלף דינרים."

תכף אמר לו: "אם זה הוא כל החוב, תוליכני אצל המלך, ואני אפייס אותו."

ויען האיש ויאמר: "‏אשריך, מה טוב חלקך, אם תוכל לפדות את נפשנו מזאת הצרה ושיינתן החכם לקבורה."

ומיד הלך והודיע הדבר ליחידי הקהל, והוליך את הבחור אצל המלך ונכנס לפניו ויכרע וישתחוה לו. ויאמר לו: "אדוני המלך, באתי להתחנן לפניך, שתתן רשות לבני העיר לקבור את החכם שמת ולעשות לו כבודו."

ענה המלך ואמר: "כולל הקהל חייב לי אלף דינר מכמה זמן ואינו פורע לי; ועתה מצאתי שעת הכושר, שלא ליתן רשות לקברו, עד שייפרע חובי."

אמר לו הבחור למלך: "אם רצונך, מכור לי את שטר החוב בשמונה מאות דינרים."

השיב לו המלך: "יען כי מצאת חן בעיני אני עושה רצונך."

תכף שלח להביא את שטר החוב ומסרו ליד הבחור, והוא פרע לו את הסך הזה. ונתן המלך כתב רשות לקבור את החנם, ויחתום בטבעת המלך.

ויצא הבחור מלפני המלך שמח ונעלס, וכל הקהל ממתינים לו בחוץ; ובראותם פני הבחור צהובים, גדלה שמחתם. והוא הוציא השטר ודבר הרשות מחיקו ונתן בידם. ויחבקוהו ויברכוהו, שעשה והצליח במצוה גדולה כזאת. ותכף נתועדו והספידו להחכם ויקברו אותו בכבוד גדול. והבחור הוציא לכבודו של המת כל הנשאר בידו.

כשחזר הבחור אצל אביו ושאל אותו לטיב הסחורה שקנה, סיפר לו את המעשה. וכשמוע אביו דברי בנו יחידו, חיבקו ונישקו. שמח לבו ויגל כבודו, שזכה לבן חכם כזה רודף צדקה וחסד עם החיים והמתים.

ויעבור איזה זמן, חזר הבן לשאול מאביו ממון ללכת שוב לסחור. ויתן לו עשרת אלפים דינרים, אולי תזדמן לו סחורה גדולה. ויקם וילך לדרכו ויבוא למקום אחה אשר שם הכריזו על ספינה שנשבתה במלחמה העומדת להימכר. ויקנה הבחור את הספינה. ובהתהלכו בה אנה ואנה ראה בקרקעיתה דמות דלת עגולה. ויאחז בה ויפתחה, והנה נערה בתולה יפה כלבנה, ברה כחמה יושבת שם, בת מלך היתה, שיצאה בספינה, וכאשר נשבתה הספינה טמנה עצמה בהחדר הקטן.

ויבא לה מאכל ומשקה להחיות את נפשה. ותשא חן בעיניו, וגם היא שמחה על יפי תארו. ויביאה לבית אמו, ותטבול הנערה ונתגיירה; ויקחה לאשה כדת ועשו חופה בשמחה גדולה. ובמלאת שנה, ותהר העלמה ותלד בן ותרב שמחתם. ולאחר שנתיים נולד להם בן שני, והאב והאם היו שמחים.

והמלך אבי הנערה לא נח ולא שקט כל הימים מלחפש את בתו. וייודע לו, שהנה היא בעיר פלונית נשואה לאיש אחד, ולה שני בנים. ויבוא בתחבולות ויביאה בספינה וישיבה לארצו. ובעלה הבחור לא היה אז בביתו.

ויהי בשובו וירא כי ביתו ריק. ויצעק צעקה גדולה ומרה על אשתו ועל בניו, ויגידו לאביו את המאורע אשר אירע לבנו, ויבוא לנחמו ולדבר על לבו. וימאן להתנחם ויאמר: "לא אשקוט ולא אנוח, עד שאלך לשוטט בכל העולם, אולי אמצא את אשתי ידידתי אשת נעורי ואת בני היקרים." והזמין עצמו לדרך ונשק ידי אביו ואמו. ויברכוהו ויאמרו לו: "יי יהיה בעזרך לשמרך באשר תלך וימלא יי משאלותיך למצוא את אשת נעוריך ואת בניך ותשוב לחיים טובים ולשלום ונזכה לראות את פניך." ויקם וילך אל שפת הים.

ובעודו עומד שם, ראה ספינה קטנה ובה שני אנשים. ויקרבו אליו ויאמרו לו: "מה אתה מבקש? והיכן אתה רוצה לילך?"

ויאמר להם: "אל מקום אשר שמה הרוח ללכת."

ויאמרו: "בודאי דאגה בלבך." ויפצירו בו, עד שסיפר להם כל העניין על דבר אשתו ובניו. ויענו ויאמרו לו: "תבוא עמנו, ואנחנו נשתדל להביא לך אשתך ובניך ולא תדאג כלל."

וכשמעו את דבריהם, שמח לבו ויגל, ויאמר: "מי יתן שתבוא זאת המצוה על ידכם ואשלם שכרכם."

ויאמרו לו: "אין אנו חושבים על זה, אך כי תבוא עמנו, וכל אשר נאמר אליך תעשה."

ויקם וילך עמהם ויפליגו בים. ויבואו לאותה המדינה, ששם בת המלך היתה סגורה. וישיבו האנשים האלה אחרי תחבולות רבות את אשתו ובניו, כי שמחה לקראתו ונפשה קשורה בנפשו ולא שכחתו ולא עזבתו. ותברח עמו בספינת האנשים האלה. וגם הון עתק לקחה האשה עמה וגנזי בית אביה. ותבא אותם הספינה למחוז חפצם.

ויהי בבואם אל החוף, אמרו לו אוהביו אלה: "הרי אחינו אתה ועבדנוך בכל כוחנו. ובכן ראוי שנחלק עתה הכל לשלושה חלקים, והיתה האשה חלק אחד, הבנים חלק אחד וההון והעושר חלק אחד, וכל אחד ואחד מאתנו יקח חלק אחד."

ויהי כשמוע הבחור זה, גדל צערו ונפשו נבהלה. ויען ויאמר: "אחי ורעי, אתם גמלתם אותי חסד גדול, ישלם יי לכם פעלכם הטוב, ואם תרצו כל העושר, קחו הכל ברצוני הטוב; אבל על אשתי ובני אין לי להניח לשום אחד מהם, כי הלא עצמי ובשרי המה וטוב מותי מחיי בהיפרדם מעלי."

אזי אמרו לו: "אל תצטער, לך לשלום אתה וביתך ובניך וכל אשר לרגליך, כי רצה יי את מעשיך. ואתה דע, שאנחנו אין אנו בני אדם מן החיים: האחד מאתנו הוא נפש אותו חכם מהעיר, שהיה מוטל בלי קבורה, ואתה עמדת ופדית אותו בממונך ונתת מנוחה לנפשו; וזה רעי שבא עמי הוא אליהו הנביא."

וכשמוע הבחור את הדברים, נפל על פניו וישק רגליהם.

ותיעלם נשמת החכם ואליהו עמו מן העין ועלו למקומם, והבחור ואשר לו באו להעיר. ויצאו הוריו לקראתו ויקבלו אותם בשמחה רבה ונתנו הודאות לאל יתברך אשר הפליא חסדו עמם.

(ה, יד-טז). עושה פלא, ג, 17-11 (קיצור). ב"י, ו, 234-231, 316.