בארץ תימן היה אדם גדול אחד ששאל לו בן מהקדוש ברוך הוא. והיה רגיל להתפלל תמיד: ריבונו של עולם! תן לי בן ואלמדנו תורה כחפץ לבי. שמע הקדוש ברוך הוא תפילתו ונתן לו בן. ויקרא אביו את שמו שאול מתניה, לאמור, כי מיי שאלתיו, והוא מתן יה, שנתן לי הקדוש ברוך הוא בן זה במתנה.

ובמדינת צור היה אדם אחד עשיר גדול עושה צדקה וחסד, שהיו לו עשרה בנים. ותצפה אשתו מאד ללדת בת. ותדר נדר: אם אזכה ללדת בת, אקח לה, אם ירצה השם, חתן תלמיד-חכם; ואף אם יהיה עני, אתן לו כל הצטרכותו, שיעסוק בתורה ‏ויהיה לבתי בעל תלמיד-חכם. וישמע אליה הקדוש הוא ותלד בת. ותקרא לה שם חנה, לאמור, כי היא יפת ויעלת חן.

ויגדל שאול מתניה אצל אביו ולמד עמו תורה ונתחכם ביותר, עד שנעשה בן שמונה עשרה שנה. אז נפל אביו למשכב ויבן כי בא קצו. ויקרא אליו את שאול מתניה בנו ויאמר לו: בני היקר כאשר אני מבין לא אזכה לראות בחופתך. על כן תדע, כי עושר גדול אני מניח לך בירושה. ואם מלבד שתי עיניך תאורנה לך עוד שתי עיניים – הלא הן אמת וגמילות חסדים – אז תצליח בכל דרכיך. ויסגור אביו את עיניו וימת. ויבך אותו בנו ויתאבל עליו ימים רבים.

ככל‏ות ימי האבל אמרה לו אמו: בני מחמדי, תדע שעליך לעסוק בעסקי אביך, אשר הניח לך, ולא ילכו לאיבוד. וגם הגיע הזמן, שאתה צריך לישא אשה. על כן קח בידך ממון אביך ולך עסוק בסחורה, והקדוש ברוך הוא יצליח את דרכך. ויקח שאול מתניה כיס מעות וילך אל שוק המסחר. וירא את האנשים, כי אלו חוטפים ואלו גוזלים, אלו גונבים ואלו נשבעים לשקר. וחזר לביתו ריקם. ותשאל לו אמו: מפני מה לא סחרת כלום? ‏אמר לה: יען כי לא כשר בעיני עסק המסחר, מפני שהאנשים הסוחרים מדברים יחדיו כזבים, אחד בפה ואחד בלב; ‏ואבי ציוה עלי לפני מותו, שהאמת וגמילות חסדים תהיינה לי לעיניים.

וילך שאול מתניה ביום השני לשוק אחר. וירא סיעת בני אדם הולכים לגבות צדקה לפדות את המת מן התפיסה להביאו לקבר ישראל; ‏והיה צריך לכך ממון הרבה. ויאמר שאול מתניה בלבו: אקיים פקודת אבי ואגמול חסד של אמת עם המת הזה לפדותו והיה לו מעט ממון אצלו, וירץ לביתו לקחת מכסת הכסף ‏הנצרך לפדותו. ותשאל לו אמו: מדוע זה, בני, אתה נבהל להון היום הזה? ויאמר אל אמו: היום נזדמנה לי סחורה טובה לקנות, ומתיירא אני שיקנו אותה סוחרים אחרים. וימהר ויקח את הכסף וירץ אל גבאי הצדקה, וילך עמהם אל שר התפיסה וישלם את הכסף. ועוד באותו היום בא המת לקבר ישראל. כאשר בא שאול מתניה בערב לבית אמו, שאלה אותו: איה הסחורה אשר קנית היום, בני? ויאמר לה: קברתי את ‏הסחורה בארץ, למען לא יגנבו אותה הגנבים, כי היו הרבה עיניים על הסחורה הזאת.

ביום השלישי הלך שאול מתניה לטייל בשדה. וירא אדם אחד חורש בשדה בצמד בקר וגם היה קורא בספר. ויחשוב שאול מתניה, כי בודאי זה האיש הוא איש ישר ונאמן וגם תלמיד חכם, על כן אלך ואתדבק בו. וזה האיש החורש היה אליהו הנביא. וירץ אליו הבחור ויאמר לו: "שלום עליך, רבי."

והשיבו אליהו: "עליך שלום."

וישאלהו שאול מתניה: "מה זאת העבודה או האומנות שאתה עמל?"

אמר לו: "בני, אני חורש שנאכל אני ואשתי ובני ביתי, וגם להאכיל העניים והאביונים ובהמות השדה וחית הארץ ועוף השמים."

אמר לו שאול מתניה: "גם אני מבקש אומנות כזאת וישרה היא בעיני, אבל עוד לא אדע באיזה מקום יגזור עלי הקדוש ברוך הוא להתיישב. כי תורה הרבה וגם חכמה לימד אותי אבי זכור לטוב, וגם בית והון הניח עבורי; אבל 'מיי אשה משכלת' (משלי י"ט, י"ד). ואני, אדוני, בחור ומבקש מקודם אשה יראת יי ויעלת חן."

אמר לו אליהו: "בני, חייך, שלא נמצאת אשה יראת יי ויעלת חן כמו נערה אחת ששמה חנה, והיא נמצאת במזרח מדינת צור ושמורה היא לך; ואם תרצה, אוליך אותך שמה בזמן קצר."

ויאמר הבחור: "אבל אלך מקודם ואשקה לאמי הזקנה."

ויאמר לו: "לך."

וילך ויאמר לאמו: "תדעי אמי, שאני צריך ליסע לימים אחדים למכור הסחורה שקניתי ולקנות סחורה חדשה, ‏על כן אל תדאגי לי."

וישב שאול מתניה אל אליהו ויוליכהו שמה בשעה קטנה, והעמידו בדרך מחוץ לעיר ויאמר לו: "המתן לי כאן, עד אשר אלך מקודם לדבר עם הנערה שתתרצה להינשא לך."

בלילה של יום אתמול נראה לחנה בחלומה איש זקן ויאמר לה: "תדעי, בתי, שאנוכי זקנך, אבי אמך, ובאתי אליך מעולם העליון להודיעך, כי ביום מחר יבוא אליך איש חגור עור והוא בעל שער ויציע לפניך חתן טוב, וכאשר יאמר לך, כן תעשי." בבוקר סיפרה חנה את חלומה לאמה ותפעם רוחה. ויתמהו אביה ואמה על דבריה.

ובאותו היום בא אליהו אל בית חנה. ויאמר לה: "הנה הבאתי לך את זיווגך! מה את אומרת? התינשאי לאיש הזה אשר א‏ראך?"

ותאמר לו: "אם מאת הקדוש ברוך הוא יצא הדבר, הנני מרוצה." וגם אביה ואמה אמרו לו כך.

מיד הביא אליהו את הבחור שאול מתניה לפניהם. וימצא חן בעיניהם. עיטרו אותו וזיווגו אותו עם הנערה חנה, וגם עשו הנישואין בזמן קרוב. וישמחו מאד בראותם, שזה החתן הוא בר אוריין ובעל מידות טובות.

ביום השביעי של שבעת ימי המשתה בא אליהם אליהו ומצא להחתן שהוא יושב ומשחק עם הכלה. ויקרא אותו אליהו החוצה ויאמר לו: "איך השלכת מנגד את חייך הנצחיים כל שבעת הימים ולא עסקת מאומה בתורה וגם לא בגמילות חסדים? על ‏כן נגזר עליך, שתימכר לעבד לשבע שנים, תחת שבעת ימי המשתה שהיית מבלה אותם לבטלה." ומיד הלך משם אליהו והניחו לבדו.

התחיל החתן להצטער. והכירה בו הכלה, כי פניו זועפים, ותשאלהו: "מדוע פניך רעים ומה הצער שלך? אפשר שאינני כשרה לך או שאין אני הוגנת לך? או אולי אתה דואג על ממון שלא ניתן לך? הרי יינתן לך כרצונך והכל בידך. או אפשר שאתה מצטער בשביל אבותיך, שאתה מתגעגע להם; אדרבא, אמור ונלך אצלם!"

ויאמר החתן: "הן דבריך האחרונים אמיתיים; כי הנחתי בביתי אם זקנה גלמודה, והיא דואגת לי מאד."

מיד חבשו חמורים ויאסרו עגלות לשאת את רכושם, וגם עבדים ושפחות לקחו עמם, ויסעו אל המדינה מקום מולדת שאול מתניה.

בלילה תעו מן הדרך למקום מדבר שמם. ויסעו שלושה ימים ולא ידעו איפה הם נמצאים. ביום הרביעי ראו והנה ארץ פוריה לפניהם. וגם שם לא היה ישוב, רק נהר ועץ פרי. וינוחו שם. ויאמר שאול מתניה אל אשתו: "הן עייף אנוכי מטלטול הדרך ואני מכוסה אבק המדבר; אלך לרחוץ את בשרי בנהר הזה ותחי רוחי." ויתרחק מן האוהל וילך אל שפת הנהר. ויהי כאשר ישב על הארץ ורצה לפשוט את מלבושיו, בא אליו אליהו ולקחו בכנפיו והוליכו למקום רחוק ומכר אותו לעבד לשבע שנים.

חנה המתינה לו שעה ושתיים, ותרא כי איננו. אז שלחה עבדיה לבקשו, אבל הם שבו ריקם. מיד הבינה חנה בחכמתה, כי יש בזה עניין נסתר ואך יד יי עשתה זאת. נתנה הודיה להקדוש ברוך הוא ואמרה: "יי נתן ויי לקח, יהי שם יי מבורך לעולם ועד."

חנה ישבה נבוכה ימים אחדים, כי לא ידעה מה לעשות. ‏אחר כך התעודדה ותאמר אל עבדיה: "קחו את התבואות אשר יש אתנו על העגלות וזרעתם בשדות האלה; קחו מן העצים ובנו בתים, ונבנה כאן עיר! כי אני יודעת שיהיה בקרוב רעב גדול בעולם, ודרך הנהר הזה עתידים הרבה סוחרים לעבור באניות לבקש תבואה לקנות, וכאשר ייודע להם, שיש כאן תבואות יפות, יקנו אצלנו ונתעשר." מיד ניגשו העבדים לעבודה, ויכרתו עצים ויבנו בתים, ויזרעו שדות ויטעו כרמים ופרדסים. ויצליחו מאן, כי הארץ נתנה שם יבולה במידה גדולה.

ויתפרסם הדבר מעט מעט, שנעשה במקום הזה ישוב חדש, וכי יש כאן תבואות הרבה למכור. ויחלו לבוא שמה סוחרים באניות דרך הנהר לקנות תבואות ופירות. לאחר ארבע שנים היה רעב ויבואו שמה הרבה סוחרים גם ממקומות רחוקים לקנות בר. בשנה החמישית באו שמה גם שאול מתניה עם אדוניו לקנות חיטים; והיה שאול מתניה נושא עליו את השק עם החפצים של אדוניו. כאשר באו אל בית חנה ושמעה את קול שאול מתניה, הביטה בפניו והכירה שהוא בעלה, וגם הוא הכיר אותה. ויבך שאול מתניה בסתר לנוכח אשתו חנה. וגם היא התחילה לבכות, ותתאפק ותצא לחדר אחר, שלא ירגיש איש בזה. בלילה קראה חנה אותו בסתר לחדר אחר. ויספר לה את כל אשר קרהו, ויבכו שניחם. ותנחם אותו חנה ותאמר לו: "אל תדאג מאומה, אני שפחתך ואתה בעלי. לא בגדתי באהבתך ולא אבגוד לעולם." ונתנו שניהם שבח והודיה להקדוש ברוך הוא על הנסים שעשה להם.

ותתן לו חנה לאכול ולשתות ותבקשהו שלא יבכה, כי בא קץ לצרותיו.

ויאמר לה שאול מתניה: "איך בא הקץ? כי הלא נמכרתי לעבד לשבע שנים, וזאת היא השנה החמישית, ועדין עלי לעבוד שתי שנים."

ותאמר לו חנה: "הנה אחביא אותך במערה, ויחשוב אדוניך שברחת ממנו וכאשר ילך מכאן, נחיה יחדיו חיים נעימים."

ויען לה שאול מתניה: "זאת לא אוכל לעשות, כי דרך תרמית ועוולה הוא לברוח מן האדון אשר שילם בעדי דמי שכירות לשבע שנים. ואת מכירה את לבבי, כי קשה לי לנטות מן דרך האמת והיושר."

ותאמר לו חנה: "אם כן אפדה אותך מאת אדוניך ואשלם לו בעד שתי השנים כמה שירצה."

ויהי בבוקר ותאמר חנה אל אדוניו: "תן לי זה הבחור עבדך, כי חסר לי עבד כזה, ואני אשלם לך את מחירו."

ויען לה האדון: "אף אם תתני לי כל רכושך, לא אמכרנו לך, כי לעת קץ אני צריך להחזירו לזה שמכרו לי."

מיד הבינה, כי כן היא גזירת הקדוש ברוך הוא. חזרה אל בעלה בדמעות על לחייה ותאמר לו: "לך, מחמד עיני, לחיים ולשלום, אנוכי אמתין לך לעולם! וזה שהרחיקך ממני, הוא יקרב אותך אלי כאשר יבוא המועד."

וילך שאול מתניה עם אדוניו משם. והיא לא צווחה ולא בכתה עוד, אלא תלתה עיניה לשמים והתפללה אל הקדוש ברוך הוא, שיחזיר לה את בעלה בשלום כאשר יבוא המועד.

מקץ שנתיים ימים אחרי כן בא אליהו אל שאול מתניה, נטלו בכנפיו והחזירו אל בית אשתו חנה. ויברכהו ויאמר לו: "לך מכאן בדרך העולה מזרחה אל ארץ תימן ותבוא אל נחלת אביך. ואם תעשה צדקה וחסד, יאריכון ימיך וימי אשתך חנה ותבלו ימיכם בנעימים."

לא ארכו הימים, ויקח שאול מתניה את אשתו חנה עם עבדיו ושפחותיו ויסע אל ארץ תימן ויבוא אל עיר מולדתו. וימצא עוד את אמו הזקנה בחייה. וישב בנחלת אביו, ויעש צדקה וחסד כל ימיו; וישמור את עצמו מאד מכל תרמית ועוולה. ורק האמת והיושר היו נר לרגליו.

עליו כתוב: 'איש אמונים מי ימצא' (משלי כ', ו) ועליה כתוב: 'אשה יראת יי היא תתהלל' (משלי ל"א, ל).

סיפור שני (ברוֹנא וחנה)

בעיר אלכסנדריה של מצרים היה דר סוחר אחד בשם רבי ברונא פוזי, הוא היה עשיר גדול, ואשתו אשת חיל, חנה שמה, אשר ילדה לו בנים ובנות וכולם הלכו בדרך יי. זה רבי ברונא פוזי היה עסקן גדול במצוות; ביתו היה פתוח לרווחה, ומצוות הכנסת אורחים הייתה יקרה בעיניו וגם בעיני אשתו, ומעולם לא היו עיניה צרות באורחים, ובעת שהיה רבי ברונא בביתו, השתדל הרבה שיהיה סנדק בכל יום (כלומר לשמש כסנדק בברית של תינוק יהודי); ובאם הבעל-ברית היה עני, עשה רבי ברונא את הסעודה וגם נתן כסף להספקת היולדת.

עסק מסחרו היה לנסוע פעם אחת בכל שלוש שנים למרחקים, ויען כי דרכו היה דרך מדבר, לא נסע מעולם לבדו, רק עם ‏שיירה. פעם אחת נסע רבי ברונא עם שיירה, ויתנפלו עליה בלילה שודדים, וכאשר ראה רבי ברונא, שהשיירה נמצאת ברעה גדולה, קפץ מעל חמורו והשכיב עצמו על הארץ, ויזחל על בטנו מעט מעט מן השיירה הצדה, ויסתר עצמו בחול. וכאשר קפץ מעל החמור, נפל כובעו מעל ראשו ויישאר מונח על מרדעת החמור. בתוך המלחמה חטפו השודדים כמה עגלות עם סחורות וינוסו, אחרי אשר הרגו ופצעו כמה אנשים מן השיירה.

ביום המחרת כאשר האיר הבוקר, עמדה השיירה לנוח מעט. ויחבשו את הנפצעים ויקברו את ההרוגים בקבר אחד. ויען כי בין ההרוגים היה איש אחד בעל זקן, שהיה דומה מעט לסוחר רבי ‏ברונא, וגם כי הכירו היטב את חמורו ואת חפציו ואת הכובע שלו, כתבו בספר את שם רבי ברונא בין הנהרגים והנקברים. כי מעיר אלכסנדריה היה עוד סוחר יהודי אחד, אשר נסע יחד עם רבי ברונא, וגם הוא טעה בזה, שהיה נראה לו שרבי ברונא מוטל בין ההרוגים. וימסור מנהל השיירה ליד הסוחר השני מכתב כתוב וחתום על דבר הריגת רבי ברונא.

הסוחר השני בא אל ביתו בשלום כעבור חצי שנה, וישלח לאשת רבי ברונא את חמור בעלה ואת הכובע שלו עם שאר חפציו עם המכתב מאת השר מנהל השיירה, שבעלה נהרג בדרך על ידי שודדים ושם נקבר. אחר כך העיד זה הסוחר בפני ‏הבית-דין, שראה בעיניו את רבי ברונא בין ההרוגים וגם ראה את קבורתו. ובכן נחשבה אשתו על פי החלטת הבית-דין לאלמנה.

ויתאבלו עליו מאד אשתו חנה וכל בני ביתו. אמנם יען כי חנה לא יכלה בלבדה לנהל את כל העסקים הגדולים, יעצו לה רבים להינשא לאיש משכיל וזריז. לא ארכו הימים אחרי שנת האבל ותינשא חנה לאיש סוחר, חכם ומבין.

רבי ברונא, כאשר לא שמע עוד קול מלחמה והבין, שהשודדים לא יראו ‏אותו מרחוק, התחיל לרוץ בכל כוחו. הוא חשב כי ירוץ אחרי השיירה להשיגה, אבל משום הפחד והבהלה תעה והתרחק בכל פעם ופעם יותר מן השיירה. וישב לנוח מעט וישכב ‏ויירדם. אז עברה דרך שם חבורת שודדים, ויראו את האיש ויעירוהו משנתו ויעקדו אותו בחבל ויניחוהו על סוס ויקחוהו עמם, עד אשר באו אל כפר קטן ויושיבו אותו בבית נמוך ואפל, ושם נמצאו עוד אנשים שבויים ממדינות רחוקות אשר ‏לא שמעו איש שפת רעהו. לא ארכו הימים, ויוציאו השודדים אותם משם וייסעו עמהם עד אשר באו אל שפת הים. שם נמצאו סוחרי עבדים הקונים שבויים למכרם לעבדים. וגם רבי ברונא נמכר להם.

ויקנהו איש זקן שהיה עשיר גדול ויביאהו אל ביתו. וימצא רבי ברונא חן בעיני אדוניו ולא העמיס עליו לעבוד עבודת עבד. לא היו בנים לאדוניו, על כן היה רבי ברונא המושל על כל עסקיו וכמעט שכח שהוא עבד. ויהי כי זקן אדוניו מאוד, ויקרא אליו את עבדו רבי ברונא ויאמר לו: יען כי רואה אנוכי, שאתה עושה אצלי הכל באמונה, על כן הנני קורא לך דרור, ואני נותן לך כתוב וחתום, שאתה תהיה היורש שלי אחרי מותי על כל רכושי. אמנם שני תנאים אני מתנה עמך: שלא תעזבני כל ימי חיי, ובאם אני אמות בראשונה אתה תהיה מחויב לזון את אשתי הזקנה בכבוד.

וישתחווה רבי ברונא לפני אדוניו ויודה לו על חסדו. בשנה השישית חלה אדוניו וימת. ויהי רבי ברונא האדון על כל הרכוש הגדול שנשאר מאדוניו.

אחר כל אלה התחיל רבי ברונא לחשוב תחבולות, אם להביא אליו את אשתו חנה, או שהוא יעזוב הכל ויברח משם למקום אשתו. ויאמר רבי ברונא בלבו: הן שמונה שנים עברו מיום עזבי את אשתי ובני ביתי; מי יודע מה נעשה שם לביתי ולרכושי? ומי יודע אם אשתי חנה חיה עודנה?

וייוועץ לנסוע משם אל המדינה, אשר היה דרכו לנסוע שמה מביתו לקנות סחורות, בחשבו, כי בודאי כאשר יהיה שם יום השוק, ימצא שם סוחרים מעירו. ויהי כאשר חשב רבי ברונא כן היה: כי מצא ביום השוק שני סוחרים מעירו.

כאשר ראו הסוחרים והוא אמר להם מי הוא, וישאל להם על אשתו ובני ביתו, נבהלו מאד הסוחרים מדבריו ויתמהו איש אל רעהו ויתלחשו זה עם זה.

וישאל אותם רבי ברונא: "מה-זאת כי נבהלתם ומדוע תתלחשו?"

ויאמרו לו האמת, כי זה שמונה שנים אשר נתפרסם בעירם שרבי ברונא מת בדרך. ויספרו ‏לו, כי זה שנת השבע אשר אשתו חנה נישאה לאיש אחר.

ויחרד מאד רבי ברונא מדבריהם ויבך בכי גדול. ויספר להם את כל אשר קרהו. ויאמר: אם כן, למה זה אסע לעירכם ללעג ולקלס? מוטב לי לחזור אל מקומי החדש.

ויכתוב רבי ברונא שני מכתבים: מכתב אחד לאשתו חנה ולבניו, ומכתב שני אל בית הדין אשר בעיר אלכסנדריה, ויודיע להם את כל תלאותיו. ויבקש מאת הסוחרים שימסרו המכתבים כבואם בשלום לעירם. וייפרד מהם רבי ברונא בדמעות וילך אל בית מלונו בפנים זועפים.

ויהי בבוקר וייסע רבי ברונא עם עבדיו אל ביתו החדש. ובדרך נסיעתו עברו דרך הים אשר על הנמל נמכרים עבדים, ויקנה לו רבי ברונא עוד עבד אחד. העבד החדש הזה היה יהודי בעל אשה ובנים ונשבה על ידי שודדים אשר מכרוהו לעבד.

כעבור חורש ימים יצאו מן האוניה וייסעו דרך יער גדול אשר בו היה דר מקודם העבד החדש הזה. ויהי כאשר הכיר העבד את היער של בית דירתו, לא יכול להתאפק, כי כלתה נפשו להתראות עם אשתו ובניו; וימהר ויט הצדה ויחל לרוץ ביער. אבל רני ברונא עם ארבעת עבדיו הבינו, כי בורח הוא, וירדפו אחריו. ויקרא רבי ברונא להעבד, שיחזור בטוב, אבל העבד לא שת לבו לקריאתו. ירה אליו רבי ברונא בקשתו הצדה, רק להפחידו שיעמוד ולא יברח עוד, והעבד לא שת לבו גם לזאת. אז חרה אף רבי ברונא מאוד ויורה עליו פעם שנית וימיתהו; וייפול ארצה מתגולל בדמו לא הרחק מן בית דירתו אשר עמד שם באמצע היער. כראותם שמת העבד, חזרו אל הדרך וייסעו הלאה לדרכם.

ויהי מהעת ההיא נחה רוח רעה על רבי ברונא, כי היה לבו נוקפו על אשר רצח נפש במזיד. ויחשוב מי יודע תולדת זה העבד? כי הלא הוא עצמו גם כן לעבד נמכר. ומלבד זה הציקתהו רוח בטנו על דבר השמועה שאשתו חנה נישאת באיסור לאיש אחר. ונגזלה שנתו מעיניו ויחל להיחלש בכל יום יותר ויותר. והמחלה גברה עליו, ורבי ברונא הבין שלא יקום עוד מן המיטה, כי ראה המוות מרחף כנגדו. ויצו להכין לו קבר יפה על ההר אשר באמצע הגן שלו ולבנות עליו בניין מפואר. ויחי עוד חודש ימים וימת, ויקברו אותו עבדיו בקברו אשר הכינו לו כרצונו.

כאשר באו שני הסוחרים אשר מעיר אלכסנדריה לביתם בשלום, מסרו את שני המכתבים של רבי ברונא. ויעידו לפני רב העיר, שזה הסוחר רבי ברונא בעצמו כתב את המכתבים והוא עודנו חי. רב העיר נבהל מאד מדבריהם, כי הוא בעצמו כתב וחתם ומסר את כתב ההיתר לאשת רבי ברונא שמותרת להינשא. וישלח מיד לקרוא לה אליו, ויודיע לה כי נישאת באיסור. ויפרש אותה מבעלה השני על ידי גט פיטורין כדת.

וכאשר שמעה חנה הבשורה הרעה הזאת, נתעלפה מרוב צער וגודל הבושה. וגברה מחלתה בכל יום יותר ויותר, וסופה היה שמתה באותו היום שמת בעלה רבי ברונא במדינה הרחוקה.

אז תבואנה שתי הנשמות של רבי ברונא ואשתו חנה השמימה ביום אחד לתת דין וחשבון על מעשיהם לפני הבית-דין של מעלה.

ויבוא השטן ויקטרג עליהם, שאיבדו שניהם את כל העולם הבא שלהם: רבי ברונא עבר על 'לא תרצח', שהרג נפש ישראל במזיד, והיא עברה על 'לא תנאף', כי בהיותה אשת איש נישאה לבעל אחר. ונעשה רעש גדול לפני הבית-דין של מעלה, ‏כי שניהם היו להם מליצים טובים כמה אלפים מן המצוות ומעשים טובים שלהם, אבל לא ידעו איך לסתום את פי המקטרג.

וייוודע הדבר לאליהו הנביא. ויאמר אליהו: "הן חמש מאות וחמישים פעמים ישבתי בארץ אצל זה האיש רבי ברונא על כסאות הסנדקאות של ברית מילה ונעשה שכן שלי, ואיך אוכל לראות בהיות שכן שלי בגיהינום! וגם אשתו חנה הייתה צדקת וקיימה מצגת הכנסת אורחים כראוי, וכמה פעמים הייתי מנסה אותה במצוות הכנסת אורחים שנעשיתי לאורח המטריח אותה בכמה טרחות, והיא לא נלאתה. ועתה איך אניח לאותן שתי הנשמות היקרות להורידן לבאר שחת?" ויתייצב אליהו הנביא לפני הבית-דין של מעלה להמליץ עליהם.

‏ויצא הפסק מן הבית דין של מעלה, שאין לחשוב שניהם כמזידים, אבל גם לא כאנוסים שייפטרו לגמרי. על כן יתקנו שניהם חטאותם על ידי זה שיתגלגלו שנית על הארץ ויסבלו צער מעין חטאותם, באופן שיזדווגו שנית, והוא יימכר לעבד לשבע שנים אחרי היותו בעלה, ויעבור עם אדוניו לפני ביתו ואשתו ויסבול הצער של הגעגועים לאשתו ולא יברח מאדוניו; והיא תתקן את חטאה בזה שתסבול צער של עגונה שבע שנים, משך הזמן שישבה באיסור עם בעלה השני, ולא תבגוד עוד בבעל נעוריה.

ומפני שאליהו הנביא היה המליץ הטוב שלהם, מסר הבית-דין של מעלה את הדבר בידו. וייקח אליהו אותן שתי הנשמות תחת השגחתו וירד עמהן לעולם הזה.

נוסחים נוספים

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד 459-458

(ל"ז) מעשה באדם אחד ששאל לו בן מהקב"ה אמר לפניו רבש"ע תן לי בן ואלמדנו תורה כתאות לבי, שמע הקב"ה תפלתו ונתן לו בן וקרא שמו שאול כי מה' שאלתיו, וגדל ונעשה כבן עשרים וחמש שנים ולמד לו תורה ונתחכם ביותר ואח"כ מת אביו, לימים אמרה לו אמו קח ממון ולך לסחורה, הלך וראה בני אדם אלו חוטפים ואלו גוזלים ואלו גונבים ואלו נשבעים לשקר וחזר לביתו ריקם, אמרה לו אמו למה לא סחרת, אמר לה בנה הסחורה אינה כשרה בעיני, מתוך שהסוחרים מדברים יחדיו כזבים. ראה בני אדם שהן נושאים בן אדם לקבורה, אמר לאמו אלך ואגמול חסד עם המת ועם זו הסייעה, אמרה לו אמו לך, הלך, ובחזירתו ראה אדם אחד בשדה חורש בצוארו ונותן הצמד על המחרישה והיה קורא וחורש, בא הבחור וראה אותו ואמר לו שלום עליך רבי, א"ל שלום עליך, והוא היה אליהו זכור לטוב, ואמר לו הבחור מה זו האומנות שאתה עמל, א"ל בני אני חורש כדי שיאכלו אני ואשתי ובני ובנותי והעניים והאביונים ובהמות השדה ועוף השמים וחיות הארץ, א"ל הבחור זו האומנות אני מבקש, א"ל אליהו ז"ל מה שאתה מבקש אני נותן לך, אמר לו אדוני, תורה נתן לי הקב"ה ועכשיו אני מבקש אשה יעלת חן ויראת שמים, א"ל בני חייך לא נקראת אשת חיל אלא אחת ששמה חנה והיא במזרח ואחת ששמה חנה במערב שמורה לך, מאותו מקום עד לשם מהלך שלשה ימים. לקח אליהו ז"ל והוליכו לשם בשעה קלה והעמידו בדרך, והלך אליהו ז"ל אצלה ואמר לה מה את אומרת, תנשאי לאיש זה? אמרה לו אם מה' יצא הדבר לא אוכל דבר אליך מאומה. מיד הביא אליהו ז"ל אותו בחור ועיטרו וזווגו, והיה יוצא ובא אותו בחור ביום השביעי לנשואין, בא אליהו ומצאו שהיה יושב ומשחק עם הכלה, א"ל אליהו הנחת ושכחת את חייך, שבע שנים תמכר לעבד תחת שבעת ימי המשתה. יצא אליהו והניחם והתחיל הבחור מצטער, התחילה הכלה לאמר מה טיבך, איני כשרה לפניך או איני הגונה לך, או אם אתה חסר ממון או כלום, הרי לך כל בידך, או שמא בשביל אבותיך אתה מצטער נלך אצלם. מיד חבשו חמוריהם ותקנו עגלות לשאת ממונם ולקחו עבדים ושפחות והלכו להם. כשהם הולכים פגע בהם נהר אחד גדול, אמרה האשה נשב ונאכל, ישבו לאכול. עמד הבחור והלך לנהר לרחוץ רגליו, בא אליהו ז"ל לקחו בכנפיו והוליכו למקום רחוק ומכרו לעבד. המתינה האשה שעה אחת ולא בא, הכירה הדבר, נתנה הודאה להקב"ה, אמרה לעבדיה הריני זורע שדה זאת שהיא עושה חטין יפין ובנו לי כרך ובתים ונזרע השדה ונעבוד חטין כי אני יודע שיהא רעב גדול בעולם וכאן עתידין לבא ולסחור כל בני אדם. עשו כך והיו הכל באין אצלה. לאחר חמש שנים בא אותו בחור עם אדוניו והיה סובל שקו ובאו הביתה והיא היתה שואלת לכל בני אדם הבאים לקנות חטין את שמותם, וכשראתה אותו הכירה אותו ואמרה לאדוניו תן לי הבחור ויאכל לחם בביתי, לקחה ושאלה אותו מי אתה ומה שמך? אמר לה שמי שאול, אמרה לו אני אשתך ואתה בעלי, מיד חבקה אותו ונשקה אותו והתחילה לבכות ונתנה שבח והודאה להקב"ה שעשה לה נסים, אמרה לו אדוני מה אירע לך ספר לי, סיפר לה כל המאורע, אמר עדיין אין לי אלא חמש שנים, עמדה והאכילתו והשקתו וכיסתו וחבקתו ואמרה לו לך לשלום, הלך הבחור עם אדוניו והיא לא צוחה ולא בכתה אלא תלתה עיניה לשמים ונתנה שבחים להקב"ה, והלך הבחור עם אדוניו ועבד לו עוד שתי שנים, ואח"כ בא אליהו ונטלו בכנפיו והחזירו לאשתו, מיד לקח הבחור את אשתו ועבדיו ושפחותיו, הלך לאמו ומצא אותה בחיים. בואו וראו כמה היתה אשת חיל שלא כחשה לבוראה ולבעלה באלו שנים, עליה כתיב אשה יראת ה' היא תתהלל. זה מעשה של שאול.

הערות:

"מדרש עשרת הדיברות" הוא קובץ סיפורים יהודי מימי הביניים. על זמן חיבורו המדויק של קובץ זה נחלקו החוקרים, אך נראה שהועלה על הכתב אי שם במאה העשירית לספירה, בסוף תקופת הגאונים וסביר להניח שלא נכתב בארץ ישראל אלא באחת מארצות המזרח, כנראה פרס. הקובץ כתוב בעברית בסגנון תנכי כמעט בלי תוספות ארמיות.

הקובץ נפוץ בכתבי יד ואין נוסח קנוני שלו. סיפורים שמופיעים בכתב יד אחד, חסרים בכתב יד אחר ולהפך. אבל יש מכנה משותף אחד לכל הנוסחים והוא המסגרת של הספר: אין זה ספר מדרשים רגיל אלא בעצם קובץ סיפורים שכל אחד מהם בא להדגים דיבר זה או אחר מעשרת הדיברות.

מוסד ביאליק הוציא בשנת 2005 מהדורה מדעית של הספר הכוללת את הטקסט של אחד מכתבי היד, עם דיון במקורותיה של היצירה ועם פירוש וניתוח ספרותי. העורכת והמהדירה של כתב היד ומחברת הפירושים והניתוחים הנלווים היא ד"ר ענת שפירא. ('ספריית דורות', מוסד ביאליק)

בנספח לספר מצרפת ענת שפירא כמה מן הסיפורים שהובאו בכתבי יד אחרים. אחד מהם הוא הסיפור הקרוי "הבן שאול ואליהו" והוא מובא מתוך כוונה להדגים את הדיבר השביעי: "לא תנאף!" הרעיון הוא להדגים את הדיבר באמצעות דוגמה חיובית – אשה עגונה השומרת אמונים לבעלה.

הסיפור חוזר ומופיע בכמה וכמה קבצים שנדפסו באירופה במאות האחרונות. הסיפור משתנה מעט מקובץ אחד למשנהו, אבל ההבדלים אינם גדולים.

הגרסה שמביא ברדיצ'בסקי מבוססת על הנוסח המופיע בספרו של יהודה רוזנברג (1936-1860) "ספר אליהו הנביא" שראה אור בשנת תרע"א (1911) בדפוס מרדכי צעדערבוים שבפיעטרקוב. שם נקרא הסיפור "מעשה פלא מן בעל סנדקאות".

בניגוד למעתיקים קודמים של הסיפור ערך רוזנברג את הסיפור מחדש ושינה בו פרטים מסוימים שמשפרים אותו רבות מבחינה ספרותית.

עלי יסיף דן בספרו על גולם מפראג (יהודה יודל רוזנברג, הגולם מפראג ומעשים נפלאים אחרים, ההדיר והוסיף מבוא והערות עלי יסיף, הוצאת ספריית דורות, מוסד ביאליק, תל-אביב, 2005). בדמותו של הרב יהודה יודל רוזנברג ובפועלו הספרותי. בספרו זה הוא מאזכר את שני הסיפורים תחת השם "מעשה פלא מן בעל סנדקאות", מנתח אותם ומביא תעתיק שלהם עם עוד סיפורים הלקוחים מכתביו של רוזנברג. יסיף טוען שלסיפור השני אין מקור קדום והוא נכתב בתחילת המאה העשרים בידי רוזנברג עצמו.

רוזנברג עצמו הוסיף בהערת שוליים לצמד הסיפורים כי הוא העתיק אותם מתוך "מדרש ויושע", מדרש שיצא לאור בקושטא בשנת רע"ט (1519) וכך הוא רושם:

"במדרש ויושע שלנו לא נמצא רק חצי השני מן המעשה הנפלאה הזאת. והעתקה הזאת היא ממדרש וישע של כתב יד המכיל בקרבו הרבה מעשיות נפלאות אשר לא נדפסו במדינות האלה"

רוזנברג טוען אם כך שאת שני הסיפורים שאב ממקורות עתיקים, אבל בדיקה שטחית ביותר של מדרש ויושע מראה שזו אמירה לא סבירה. מדרש ויושע עוסק ביציאת מצרים ובשירת הים ואין בו שום התייחסות לדמותו של אליהו הנביא. יסיף טוען שאין זו הפעם היחידה שרוזנברג הטעה במכוון את ציבור קוראיו וייחס סיפורים שכתב בעצמו למקורות עתיקים. (י.פ.)

(ה, ג-י). סיפור ראשון: אליהו הנביא, סי' ג, (22-20) (בית המדרש א, 86-85; אוצר מדרשים, ב, 459-458). גסטר, סי' 327. מעשה-בוך (גסטר), סי' 217. ש"א, 192-191 (5). ב"י א, 349-343, 384-383. (=סי' 149).