פעם שירתו אצל בעל בית אחד משרת אחד ומשרתת אחת, וקבע לכל אחד מהם שכירות. והם לא רצו לקבל ממנו שכירותם מעט מעט, כי אמרו מוטב להם שיקבלו בפעם אחת סכום הגון, למען יוכלו לבוא לאיזו תכלית. אבל לדאבונם לא נתקיימה מחשבתם, כי על בעל הבית שלהם נהפך הגלגל אחר איזה שנים ולא השיגה ידו לשלם להם שכר עבודתם כל הימים. והמה כאשר ראו, כי אין לו לשלם להם, מחלו לו בלב שלם וילכו ממנו וישכירו אח עצמם אצל בעל בית אחר בעיר אחרת.

אחר אשר עבר יותר משנה במשרתם החדשה, ראה הבחור ההוא את אדוניו הראשון והוא חוזר על הפתחים. ויגש אליו וישאלהו על מצבו המר, ומדוע לא יבקש לו איזו פרנסה, שלא יצטרך לעולל בעפר קרנו לפשוט יד.

ויען אדוניו ויאמר לו: "לו היו לי מאה זהובים בידי, אז יכולתי להתפרנס מיגיע כפי."

ויהי כאשר שמע הבחור את דבריו, הלך תכף וסיפר הדברים להבתולה המשרתת ויאמר לה, כי עצתו היא, שיתנו לו שניהם הסך הזה, כי כבר היה מגיע להם מספר כזה אצל אדונם השני.

ותען הבתולה ותאמר: "אם אמנם דבריך טובים ונכונים, אבל לא אוכל למלאות שאלתך ועצתך, יען כי כבר הגעתי לפרק נישואין, ומי יאבה לקחת בתולה ענייה בלא כסף ובלא מלבושים? אך בזאת אאותה לך לתת לו כל כספי, אם תתקע כפך לי, שתיקחני לך לאשה אף בלעדי כסף."

ולא איחר הנער לעשות הדבר הזה ויתן לה תקיעת כף על זה. ויתנו לאדונם הראשון את כל כספם. וילך מאתם שמח וטוב לב; ויעש לו איזה מסחר, ויי הצליחו, כי מני אז והלאה פרנס עצמו בכבוד.

והבחור והבתולה גמרו בדעתם לחזור על הפתחים, שיהיו להם צרכי נישואין, כי כבר באו בשנים ולא יכלו לעבוד עוד. ויקנו להם עגלה וסוסים, וילכו יחד מעיר לעיר לקבץ להם מעות; ולא עשו שום עבירה, אף כי היו יחד תדיר.

ונעשה מכל זה רעש גדול בפמליא של מעלה. - - -

(ד, רכד). מקור חיים, סי' קפב, 25-24 (מקוצר). ב"י ו, 251-249, 316.