מעשה בנער אחד מושלם ויודע תורה שהלך ביום קיץ לרחוץ לפנות ערב בנהר הרחק מן העיר. וירחץ לבדו ואין איש. ויהי כצאתו מן המים ולבש מלבושיו, נתחבר לו איש נכבד ושאל בשלומו. והשיב לו שלום, וילכו וישיחו יחד. ולא הרגיש הנער, כי הטהו מן הדרך. ויבואו לפני בית יפה וחלונותיו מאירים. ויצא אליהם איש זקן ונשוא פנים ויבקשם לסור אליו, ויעשו כן. ויקבלם בכבוד וישבו אתו סביב שולחן אחד וידברו דברי תורה. ובדברם כשעה או יותר, הופיעה נערה יפה ובעלת חן ותבא כוסות יין ומיני מתיקה לאורחים ותעזוב את החדר.

ויהי אחרי אשר היטיבו לבם, קם המלווה וייפרד מאתם. והזקן ביקש את הנער ללון אצלו, כי אתא לילה; ויאמר לו, כי לא ידאג, כי יצדיק אותו למחר לפני אביו.

ויאות הנער, ויכינו לו מיטה מוצעת ויישן שם ושנתו ערבה לו.

כה נשאר שם איזה ימים. ויראהו הזקן את כל חדריו וכל בית נכותו ואת ספריו. ובכל לילה בא מלווהו הראשון; וגם הנערה הופיעה בכל פעם לכבדם, ותשא חן וחסד בעיני הנער ויחשוב בה. ומלווהו דיבר על לבו, כי יקדש אותה לו לאשה, ויתרצה הנער. ויזמינו הרבה קרואים ויעשו משתה; ויקדש הנער את הנערה בטבעת, ויקראו: "מזל טוב, מזל טוב" – וקול צחוק שחץ נשמע. וייעלם פתאום כל הבית, ואין זקן ואין אנשים ואין כלה. והנער מונח לפני סף בית אביו עייף עד תום כוח. וימהרו בני הבית וישאלו לו, מה לו? ולא יכול לענות דבר, כי נאלם. ויהי תאניה ואניה בבית ולא ידעו מה קרה לו.

ויבואו רופאים לרפאותו, ואין מזור. עסקו בסגולות ובהשבעות, ולא הועילו. ויביאו אותו לפני רבי אחד מרבי החסידים, ויבכו ויתחננו לו להושיעהו ולפדותו. ויקבל על עצמו הדבר, ויקרא לבית דין צדק והזמין לדין את בני השטן ויעש מחיצה להם. ויהיו טענות משני הצדדים. ופסקו הבית דין, כי אין הקידושין תופסין. אז נשמע קול רעם בבית וקול יללת נערה. ויחרדו האנשים, והרבי חיזק את לבם.

אחרי הפסק הזה שב כוח הנער אליו והתחיל לדבר כאחד האדם, אבל היה עוד נכה רוח ימים רבים. ויצו הרבי לשמור אותו, כי לא יצא יחידי.

(ד, רכג-רכד). מפי השמועה. ב"י ו, 282-280, 317.