אצל רב אחד [הוא הרב ר' צבי הירש הכהן מרימנוב] היה נער משרת בביתו כמה שנים. ויהי בימי החורף, ביום שלג וקור גדול, אמר הרב אל משרתו: "צא מביתי, כי אין לי חפץ בך."

ויבכה הנער ויאמר: "אנה אלך בעת הזאת?"

וגם הגבאים המשמשים את הרב העתירו בעד הנער, כי אנה ילך ביום סגריר? אולם הרב עמד על דעתו ויאמר: "ילך זה הנער מביתי ומעירי ולא יכירנו מקומו, כי מה חפצו בביתי אחרי אשר לא ארצה בו." ולמרות רוחו אולץ הנער לעזוב בית הרב וילך אל עיר אחרת.

ויקר מקרהו, ויבוא לבית המלון אשר בכפר הסמוך. ויבקש מבעלת הבית, אשר מצא שם, ליתן לו רשות ללון לינה אחת, ואחר ילך לדרכו. ונעתרה האשה לשאלתו, כי נכמרו רחמיה עליו. ויעל הנער על התנור וישכב ויירדם. גם בעלת הבית הלכה לישון, ובעלה לא היה אז בביתו.

בלילה ההוא עברו דרך הכפר אנשים סוחרים ויסורו אל בית המלון. ובבואם העירו את בעלת הבית להכין להם משתה ואוכל.

וישתו וישכרו. אנשים עשירים היו והון עתק להם. ואחרי אשר טוב לבם ביין, הלכו ויחפשו בכל פינות הכית, אולי ימצאו איש אשר יוכלו לשמוח ולשחק עמו; ומצאו את הנער נרדם בירכתי התנור ויקיצוהו משנתו. וישא משאות מאת פניהם ויאכלו וישתו עמו. ובעלת הבית הודתה ליי, כי הביאה עד הלום להרוויח מהאנשים כסף רב. ושאלו הסוחרים להאשה לאמר: "הגידי נא לנו, היש לך בן או בת?"

ותען ותאמר: "בת צעירה יש לי."

ותראה להם את בתה. ויאמרו להילדה: "האם תחפצי בחתן הזה? אזי אנחנו מוכנים לעשות לכם משתה וחתונה."

והנערה כמעט לא הבינה דבריהם. ואם הנערה, בחפצה שעוד יעשו משתה, למען יקנו עוד, דיברה על לב הנערה להתרצות להינשא להנער בדרך שחוק.

הסוחרים ביצעו מזימתם ועשו החתונה כהלכתה, והנער המשרת קידש את הילדה כחוק וכדת. ובעיני בעלת הבית היה הדבר כשחוק. וכאשר תמו מעשיהם, שילמו המגיע מאתם ויסעו למחוז חפצם.

ואחר עבור שעות אחדות בא בעל המלון מדרכו. ואשתו מיהרה לספר לו את כל פרשת כסף הפדיון, אשר הרוויחה על ידי סוחרים קצינים, אשר באו בלילה, וכל מעשיהם זר מעשיהם, כי עשו חתונה לבתם עם נער עני שבא בצל קורתה.

למשמע הדברים האלה נפעם לב בעל המלון וייחר לו עד מאד, כי אולי יהיה חילול קידושין בשחוק הזה. ויקרא את הנער וישאלהו, מאיזה מקום בא ומה מעשהו, והסיבה אשר הניעתו לבוא הנה. והבער סיפר לו כל הקורות אותו עם הרב היושב בעיר הסמוכה, כי היה באמנה אתו ואחר כך גירשהו פתאום מלהסתפח בנחלתו ללכת אל נפשו.

ויהי בבוקר ויאסור בעל המלון את עגלתו ויסע עם הנער אל עיר הרב. וכבואו אל מפתן בית הרב, קידמהו זה בברכת שלום ויקרא לו: "מזל טוב! מזל טוב!"

ויאמר הרב לבעל המלון: "ראיתי כי בתך הילדה היא בת זוג לזה הנער, ולא ידעתי איך ייפול הדבר, כי אתה בהיותך איש אמיד, לא כל כך במהרה תתרצה לתת את בתך לבן עניים כמוהו, ושילחתיו מעל פני. ועתה כבר נהיה הדבר, כי היה חתן לכתך, ונגמר בכי טוב. אל ירע בעיניך ואל ייפול לבך, כי יי ציווה, ומי יפירנה. מעצמך תוכל לשער, מי היו האנשים הסוחרים אשר עשו את החתונה...

(ד, רכב-רכג). סיפורי אנשי שם, סי' טז, 12-11. ב"י ו, 269-266, 317. (= סי' 304).