שני אנשים אחים היו בעיר אחת והיה אחד עשיר גדול מכל בני עירו והשני היה אביון גדול, והאח העשיר היה נותן להעני תמיד כדי פרנסת אנשי ביתו, צמרו ופשתו. ויהי היום ויאמר האח העשיר, הלא אחי העני איש תכונות הוא ואיש אמונים, אולם מחסור הכסף בעוכריו, כי אין לו במה לעשות חיל במסחר. וייוועץ עם אוהביו ומיודעיו וייעצו כולם יחד, כי ילווהו כמה אדומים ויעשה לו מסחר. והוא האזין לדבריהם, בחמלו על אחיו, ויקרא לו ויאמר לו: "אחי, הא לך אלף אדומים ותקנה לך במחירם סחורה כאשר תאווה נפשך, אולי יחון יי אותך ויקימך מעפר ומאשפה ירים אותך, עד כי תגדל והיית לאיש, אז תחזיר לי את הכסף הזה."

ושקל על כפיו את הסכום הזה. וקיבל העני את הכסף מאחיו העשיר בשמחה רבה ויברך אותו ויאמר: "החייתני, אחי, תהיה משכורתך כפולה מאלוהי השמים, וקרנך תרום בעוד עושר וכבוד."

וילך לביתו בשמחה. ‏ויחל לעסוק במסחר ויעש פרי והלך וגדל, עד כי גדל מאד. והנה אחיו העשיר נהפך עליו הגלגל מהיום ההוא והלאה וירד מטה מטה וימך מאד וירד מנכסיו פלאים ונעשה אביון גדול. כל השומע תצלינה שתי אוזניו!

ויאמרו לו אוהביו: "הלא יש לך אלף אדומים, אשר הלווית את אחיך בימי עניו ומרודיו. לך קח מאתו את כספך, אולי תיבנה כעת ממנו."

וייטבו דבריהם בעיניו וילך לבית אחיו והביאו לביתו וביקש ממנו את החוב, ולא ענהו דבר ויהי כמחריש. וילך אליו בכל יום ויום בבכי ובתחנונים להשיב לו את הממון, והוא לא האזין לדבריו ולא שעה אליו. כבר היה הוא ואנשי ביתו עטופים ברעב, בעירום ובחוסר כל. וכראותו, כי כלתה נפשו מאוד, ויבוא עוד פעם אל אחיו ויתחנן לו לאמור: "הושיעה, אדוני, כי הלחם אזל מכלינו ואין לנו במה להחיות נפשותינו."

וגם בפעם הזאת לא שמע לדבריו ולא פנה אליו, עד כי נפשו יצאה בדברו עמו וימֹת.

אולם בעל גמולות יי; וגם העשיר לא האריך ימים אחרי מות אחיו העני וימת גם הוא כאחיו. ובבוא העשיר לעולם העליון האשימו אותו על אודות אחיו ויאמרו לו: "ראה, רשע, כי אחיך חמל עליך בימי עושרו והלווה אותך כל הסך הזה, וכל העושר אשר היה לך הכל מאחיך בא לך. ואתה ראית בצרת נפשו, בהתחננו אליך לאגורת כסף לאכול פת לחם, ולא שמעת, והנה גם דמו נדרש ממך. והנה נשמת הצדיק, אחיו העני, באה לפני בית דין של מעלה להמליץ טוב על אחיו ואמרה, כי הוא הצדיק מוחל לו את אלף האדומים וגם צערו אשר היה לו על האדמה בחייו, כדי שלא ייענש אחיו על ידו. ויצא פסק-הדין מהבית-דין של מעלה, כי יגולגלו שניהם ויהיו עוד פעם בעולם הזה, שהעני הצדיק הזה יהיה שם עני ומדוכא בייסורים והרשע אחיו יהיה שם עשיר, וכי יקבץ העני מהעשיר את אלף האדומים, מעט מעט. אז יינקה העשיר מדינו. והעני בנפשו היקרה קיבל גם זה על עצמו.

וכן היה. נולדו האחים שנית. וייוולד זה בשעה מוצלחת ויחי לבעל עושר וכבוד, וזה נולד בשעה בלתי מוצלחת והיה עני ואביון ולא היה לו במה להחיות את נפשו. וסבב העני על פתחי נדיבים ויבוא בית בעל דינו ויבקש ממנו נדבת יד ויאמר לו: "‏ראה, אדוני, כי יד אלוה נגעה בי ואנוכי מדוכא ומעונה; חמול נא על נפשי ותן נדבה להחיות את נפשי. כי זח שלושה ימים לחם לא אכלתי."

ויענהו העשיר עזות: "לך מעלי ואל תעמוד אצלי. לא אתן לך מאומה."

והעני הזח מפני רעבו כוחותיו עזבוהו וייפול ארצה לרגלי העשיר וימת.

בו ביום עבר דרך העיר הזאת רב גדול לחסידים, הרב רבי זאב מזבאריז בנו של הרב רבי מיכל מזלוטשוב, ויצאו חשובי העדה לקראתו לקבל פניו, ויבוא גם אותו עשיר בתוכם. ויתבונן הרב ויבט בפני העשיר ויאמר לו: "דבר לי אליך."

ויענהו העשיר: "‏ידבר אדוני."

פתח הרב ואמר: "הסכת ושמע." ויספר לו כל המאורע הזה.

העיז העשיר ואמר: "הייאמן כי יסופר גודל קשי לב כזה? הנשמע כזאת?"

ענה חרב ואמר: "הוי בוגד ומרצח! אתה הוא האכזר! הלא אחיך היה בגלגול ראשון העני שמת חיום!"

פנה הרב לו עורף ולא רצה עוד לראות את פניו ולא סר העירה וייסע לדרכו.

(ד, רכב-רכג). סיפורי אנשי שם, סי' טז, 12-11. ב"י ו, 269-266, 317. (= סי' 304).