הרב מורנו ורבנו הרב גדליהו זכרו לטוב מזליחוב היה מוהל והיה מן הצדיקים הנסתרים. פעם אחת בא שליח מכפר סמוך לעירו, שיבוא לשם למול תינוק אחד ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו. ועת מלחמה היתה אז והיה מתיירא כל אחד לשים לדרך פעמיו מקיר העיר וחוצה, כי מחוץ שיכלה חרב ומחדרים אימה. והרב הזה אמר: "יהי מה!" ונסע לכפר. ובבואו לבית היולדת ראה אותה בוכה על בעלה כי איננו, כי ברח בהיחבא מפני פחד שוד.

וירא הרב, כי אי אפשר לו להיות סנדק ומוהל כאחד ולא היה בכפר הזה איש עברי אחר, יצא החוצה ועמד בפתח עיניים על אם הדרך, אולי יקרה יי איש לפניו. ובעמדו כך במרירות לבו ראה מרחוק כדמות אדם הולך, וירץ לקראתו בלב שמח. וירא עברי אחד הולך וספסל קטן על שכמו כמעשה הרצענים. ויאמר לו הרב: "בוא, ברוך יי! ברוך בואך לשלום! חבל נפל לך בנעימים ועל שנינו למול תינוק בכפר אשר לעיניך."

ויפצר בו, ונעתר למבוקשו. וילכו שניהם יחדיו אל בית הילד. וישב האיש על הספסל הקטן ויחזק התינוק על ברכיו, וימל רבי גדליהו את הילד כראוי. ולאיש הזה היה גם בקבוק יין, וייקח רבי גדליהו את היין מידו ויתנהו בכוס ויברך ברכת 'אשר קידש ידיד מבטן' בשמחה רבה וברוב תודה על אשר שלח לו יי את האיש לעזרו. ואחר הברכה נעלם פתאום האיש הזה ואיננו, ויבקשהו ולא מצא אותו.

ויתפלא הרב על המחזה הנפלא הזה ולבו פחד ורחב, כל חדרי רוחו גיל מלאו בחשבו, כי יי שלח לו את אליהו מלאך הברית לפניו. וכאשר בא הרב הזה אחר כך לרבו, הרב המגיד רבי ישראל מקוזניץ, ובבואו על מפתן הבית ויאחז בכפות המנעול לפתוח הדלת, הלך רבו לקראתו בפנים שוחקות ויאמר לו: "‏ידעתי כי תשפוט בשכלך, אשר האיש הסנדלר, אשר מלת את התינוק על ברכיו, היה אליהו הנביא, לכן שמחת; אילו ידעת, כי זה היה אברהם אבינו עליו השלום, מה מאוד תגדל שמחתך.

(ד, ריט-רכ). אמונת צדיקים, המשך הסיפור סי' קלח, 33; סיפורים נחמדים, 11-10; שם הגדולים החדש, א, 17.