אברך אחד רך בשנים חתן גביר אחד ידוע נסע ליום ראש השנה לרב אחד ידוע [הוא הרב ר' הירש ליב מויליק]. ויהי אחרי היום הקדוש, בהיפטר התלמידים מרבם, בא גם האברך הזה לקחת ברכת הפרידה מרבו. ויאמר לו הרב: "המקום ברוך הוא יזמין לך פרנסתך בקרוב."

ויצטער האברך על ברכה זו, כי הלא חתן עשיר הוא ואינו צריך להשתכר, וידע, כי דברי הרב אינם לבטלה.

ויהי בהיותו בדרך, סר עם חבריו למלון אחד, ושם יושב איש אחד, שלו בנים בני מקרא. וימצא האברך חן בעיני האיש ויבקשהו, שיהיה מורה לבניו. ויזכור האברך דברי הרב ויואל לשבת עמו, אם כי קשה היה לו, ויישאר בכפר. ויחל ללמד את בני האיש חומש עם פירוש רש"י, ולימד אותם גם מעט דינים והנהגות והיה קורא לפניהם דברים מספרי יראים, למען השריש בלבם יראת יי.

פעם קרא האברך לפניהם בשער הקדושה מספר המוסר 'ראשית חכמה', ויקרא בהתלהבות, איך צריך האדם להיזהר בנפשו ולקדש עצמו מחטאים ועוונות ובפרט מעוונות ניאוף וזימה. וייכנסו דברי הקורא באזני האיש בעל-הבית, שהיתה לו התחברות עם נוכרית אחת מימים. ויפתח הדלת ויקרא לבניו: "סורו מזה, כי דבר לי אל רבכם."

ובעזוב הילדים את החדר קרא אל החסיד: "אוי לי, אנוכי הנני רשע, שעברתי על כל הדברים האלה שקראת, ועתה מה אעשה?"

אמר האברך: "סור אל מורי ורבי, והוא יועיל לך."

הלילה היה אחד מלילי טבת הארוכים, ליל קור ושלג גדול ירד ארצה. ויקם בעל-הבית בעוצם יגונו באמצע הלילה. וישם לדרך פעמיו, ויבוא ביער בשלג, והוא הולך וקורא מזמורי תהילים בבכייה וביללה גדולה עד למאוד. ומעט מעט התחיל להרגיש הקור, אבל הוא קיבל על נפשו לסבול הכל בגלל חטאותיו הגדולות. והקור הולך וגדול, והוא עומד ביער וקורא. ויגבר עליו הקור ויקפא וימת מתוך הבכי והזעקה.

ויהי בבוקר וילכו שני ילדי נוכרים ביער לקחת עצים מערימה גדולה, וכבד המשא עליהם ונפלו וייהרגו. הדבר קרה סמוך לגוף המוכסן הנקרש, והוא היה אביהם...

(ד, ריח-ריט). מעשה צדיקים, 30-28.