להרב הקדוש רבי מנחם מנדל נתקרב איש סוחר גדול ולא היה זז ממנו עוד. ויהי כי נסע הרב הזה לארץ הקדושה, נסע גם אותו סוחר עמו וישב עם רבו. אחרי ימים נצטרכו אנשי ארץ ישראל לשלוח איש אחד לחוץ לארץ בדבר נחוץ לכלל ישראל והסכימו לשלוח אותו הסוחר, כי היה איש חכם ומבין. ובדרך הילוכו לים נפטר לעולמו ומת; ולא ידעו בארץ ישראל את מותו ויחכו לשובו.

אבל גם אחרי פטירת אותו השליח נדמה לו שהוא חי ושהוא נוסע עם משרתיו ליום שוק אחד גדול. ויהי בהיותם בדרך התחיל להתגעגע ולהשתוקק להקביל פני רבו, ומרוב תשוקתו רצה להניח הכל וללכת אליו. ולא הניחו אותו משרתיו לעשות הדבר. ויגזור עליהם בגזירת אדון על משרתיו עושי רצונו לציית לו וללכת עמו. קמו וימרדו בו ויהי ריב ביניהם. בתוך כך הודיעו לו האמת, כי הוא כבר מת ושמלוויו הם מלאכי חבלה שמוליכים אותו ומטעים אותו.

ענה הסוחר המת ואמר: "עתה בודאי רוצה אני ללכת לרבי הצדיק."

ויאמרו: "לא נשמע בקולך להוליך אותך אליו." והיו מתעצמים בדין ויבואו בדבר הזה לפני הבית-דין של מעלה. ויצא המשפט על המלווים להוליך את המת לרבו בארץ ישראל. ויעשו כן.

ויהי בבוא האיש המת לבית רבו, נכנס עמו אחד מן המחבלים, ונפחד הצדיק. ואחר כך ישב ועסק בתיקון המת שמונה ימים ותיקן את נשמתו.

(ד, ריח). א: סיפורי מעשיות חדשים, סי' ח, 7-6 (קיצור). ב"י ו, 297-296, 318.