אשה אלמנה ענייה, שהיתה מחוסרת פרנסה, סיפרה לחברותיה, כי ראתה את בעלה, שנפטר זה מכמה שנים, והיה מהלך ורץ. והתחילה לבכות לפניו: "הנה הנחתני עם יתומים בחוסר פרנסה."

והוא מחמת מרוצתו לא ענה אותה. ובשובו אמר לה: "מעתה תהיה לך פרנסה. ומה שלא השבתי לך תחילה, כי הייתי טרוד לעשן הדרך ולזכך האוויר בעבור הצדיקים מהארץ הקדושה, שבאו לקבל פני הרב רבי ישראל מאפטא, שייפטר בקרוב. ואינם יכולים לסבול את האוויר.

יומיים אחרי סיפורה מת אותו צדיק.

(ד, ריז). אמונת צדיקים, סי' קנד, 36 (קיצור). ב"י ו, 184, 315.