מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
מלחם העוף |
טקסט |
אמר לו נבוכדנאצר לבן-סירא: "מפני מה מלאך המוות שולט בכל הבריות חוץ מזרעו של מלחם העוף?" אמר לו: כשאכלה חוה מעץ הדעת ונתנה גם לבעלה ואכל עמה, קינאה בשאר הבריות והאכילתם לכל. וראתה למלחם העוף ואמרה לו: "אכול מזה ממה שאכלו חבריך." אמר לה: "לא די לכם שחטאתם לשם יתברך וגרמתם לאחרים שימותו, אלא באתם אלי שתשיאוני להפר ציווי הקדוש ברוך הוא ואוכל ואמות? איני שומע לך." יצתה בת-קול לאלתר ואמרה לחוה ולאדם: "אתם מצווים ולא שמרתם וחטאתם ובאתם למלחם העוף להחטיאו גם הוא ולא קיבל ופחד ממני, אף על פי שלא ציויתיו, ושמר גזירתי: לעולם לא יטעם טעם מוות, לא הוא ולא זרעו." וכשאמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך המוות: "יש לך רשות על כל הבריות וזרעם חוץ מזרעו של עוף ששמו מלחם, אל יטעם טעם מוות." אמר לו: "ריבונו של עולם! הפרידם מעלי, מפני שהם צדיקים, שלא ילמדו מנהג הבריות ויחטאו לפניך ולא יטעמו טעם חטא!" מיד נתן לו רשות ובנה להם עיר גדולה והכניסם לשם וחתם בדלתה של אותה העיר ואמר: "גזירה נגזרה שלא תמשול בכם חרבי ולא חרב אחרת ולא תטעמו טעם מוות עד סוף כל הדורות." |
מקורות |
|
מלות מפתח |
מלחם, עוף החול, נבוכדנצר, בן סירא (ימי הביניים), חטא קדמון, אדם הראשון, חוה, מלאך המוות, לוז (בית אל) |