סיפור ראשון

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "רבון כל העולמים! מה אדם ותדעהו?"

אמר להם: "מה שאתם מקלסים אותי בעליונים, הוא מייחד אותי בתחתונים."

כיון שראו מלאכי השרת אמרו: "אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו, אין אנו יכולין בו." והיה סמאל השר הגדול שבשמים וחיות ושרפים משש כנפיים וסמאל משתים עשרה כנפיים; לקח את הכת שלו וירד וירא כל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא ולא מצא חכם להרע כנחש – ערום מכל חית השדה והיה דמותו כמין גמל. ועלה ורכב עליו. והיתה התורה צווחת ואומרת: "סמאל! עכשיו נברא העולם ועת למרוד במקום? 'כעת במרום תמריא?' ריבון העולמים, 'תשחק לסוס ולרוכבו'!"

דן דין נחש בינו לבין עצמו ואמר: "אם אני אומר לאדם, יודע אני שאינו שומע לי; שהאיש קשה לעולם להוציאו מדעתו. אלא אני אומר לאשה שדעתה קלה עליה, שאני יודע שהיא שומעת לי; שהנשים נשמעות לכל הבריות."

הלך הנחש ואמר לאשה: "אמת שאף אתם מצווים על פירות האילן הזה?"

אמרה לו: "הן, שנאמר 'ומפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכלו ממנו'."

מתוך דבריה מצא פתח להיכנס בו. אמר לה: "אין ציווי זה אלא עין רעה: שבשעה שאתם אוכלין ממנו תהיו כאלוהים. מה הוא עושה: בורא עולמות ומחריב עולמות, כך אתם יכולין לברוא עולמות ולהחריב עולמות. מה הוא ממית ומחיה – אף אתם יכולין להמית ולהחיות."

הלך הנחש ונגע באילן. צווח ואמר: "רשע, אל תגע בי!"

הלך הנחש ואמר לאשה: "הריני נגעתי באילן ולא מַתִּי: אף את געי בו ולא תמותי."

הלכה האשה ונגעה באילן – וראתה מלאך המוות שבא כנגדה. אמרה: "אולי עכשיו אני מתה והקדוש ברוך הוא עושה לו אשה אחרת ונותנה לאדם. אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי; אם נמות, שנינו נמות ואם נחיה, שנינו נחיה!"

ולקחה ואכלה מפירות האילן ונתנה מפירותיו גם לבעלה שיאכל עמה.

כיון שאכל אדם מפירות האילן ראה את עצמו ערום ונתפקחו עיניו וקהו שיניו. אמר לה: "מה הוא זה שהאכלתיני שנתפקחו עיני וקהו שיני? על דעתי כשם שקהו שיני, כך יקהו שיני כל הדורות."

מה היה לבושו של אדם הראשון? עור של ציפורן וענן כבוד מכוסה עליו. כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור ציפורן מעליו וראה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו.

ישב לו בדין אמת שופט צדק ואמת. קרא לאדם ואמר לו: "‏למה ברחת מפני?"

אמר לפניו: "שמעך שמעתי ורעדו עצמותי; 'את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנוכי ואיחבא': ואיחבא מפעלי ואירא ממעשי."

ויאמר: "מי הגיד לך כי עירום אתה? המן העץ אשר ציויתך לבלתי אכול ממנו אכלת?"

אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבון כל העולמים! ‏כשהייתי לבדי שמא חטאתי לך? אלא האשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדבריך."

אמר הקדוש ברוך הוא לחוה: "לא דייך שחטאת אלא שהחטאת את האדם?"

אמרה לפניו: "ריבונו של עולם! ‏הנחש הסיח את דעתי לחטוא לפניך."

והביא שלשתן וגזר עליהם גזר דין מתשע קללות ומוות. ‏והפיל את סמאל ואת הכת שלו ממקום קדושתן מן השמים.

סיפור שני (בדרך א"ת ב"ש)

אל"ף תי"ו. אל"ף זה אדם הראשון. תי"ו שהוא תחילת ברייתו של עולם, שכל העלום נברא במאמר של הקדוש ברוך הוא; אדם הראשון נברא בכפו של מקום. – בתחילה נברא האדם מן הארץ ועד הרקיע. וכיון שראו אותו מלאכי השרת, נזדעזעו ונרתעו מלפניו. באותה שעה עמדו כולם לפני הקדוש ברוך הוא ואמרו לפניו: "ריבונו של עולם! שתי רשויות יש בעולם, אחת בשמים ואחת בארץ!" מה עשה הקדוש ברוך הוא? באותה שעה הניח ידו עליו והמעיטו והעמידו לאלף אמה.

בי"ת שי"ן. בי"ת אלו בהמה וחיה; ‏שי"ן שקצים ורמשים, שנבראו עם אדם הראשון. ולמה נבראו עמו? מפני שאמר הקדוש ברוך הוא: "אם תזוח דעתו של אדם עליו, אמור לו: אל תזוח דעתך עליך, שהרי בהמה וחיה, שקצים ורמשים הלא הן כמותך שנבראו עמך."

גימ"ל רי"ש. גימ"ל זהו גן עדן שנטע הקדוש ברוך הוא בעדן לשום בתוכו י"ב חופות של אבנים טובות ומרגליות בשביל אדם; והפחות שבכולם זהב הוא. רי"ש שהוא נכנס ראש לגן עדן, קודם לכל הצדיקים.

דל"ת קו"ף. דל"ת זהו דלתי גן עדן שפתחו לפניו מלאכי השרת ששיגרן הקדוש ברוך הוא אצל אדם לשרתו. קו"ף מלמד שקראו לפניו קדושי עליונים וגיבורי ערבות ואמרו לו: "בוא בשלום."

ה"א צדי"ק. ה"א שהפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה; צדי"ק זו צלע אחת שלקח הימנו מצלעותיו ובנאה לאשה והרחיצה וסכה ופירכסה וקלע לה שער וזיווגה לאדם.

וי"ו פ"ה. וי"ו שהביאה [שנאמר: 'ויביאה אל האדם' (בראשית ב, כב)] ברבבות אלפין של מלאכי השרת אל אדם הראשון בקול רינה ושירה, ומהו פ"ה, מלמד שכל פמליא של מעלה ירדו עמהן לגן עדן; מקצתן היו אוחזין בידם נבלים ומצלתיים וכינורות ומשחקין לפניו כבתולות, וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות היו מרקדים לפניהם כנערות.

זי"ן עי"ן. זי"ן מלמד שזימן הקדוש ברוך הוא שניהם לסעודה על מעדני גן-עדן; עי"ן שערך הקדוש ברוך הוא לפניהם שולחנות של מרגליות, וכל מרגליות ומרגליות היו מאה אמה אורכה וששים אמה רוחבה. וכל מיני מעדנים מונחים לפניהם.

חי"ת סמ"ך. חי"ת שחשו מלאכי השרת וצלו לו בשר וציננו לו את היין, – ובא הנחש וראה את כבודן והציץ בהן ונתקנא בהן. סמ"ך שסח לו הקדוש ברוך הוא לאדם ואמר לו: "מפרי עץ הגן תאכל ומפרי עץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו."

טי"ת נו"ן. טי"ת שטעתה חוה בדבריו של נחש ואכלה מן העץ ונתנה הימנו לאדם ואכל. נו"ן שנפתחו עיניהם והבינו שהם ערומים ונתעטפו בעלין של תאנה.

יו"ד מ"ם. יו"ד שכבר גלוי וידוע לפניו מעשיהן שעשו, וירד הקדוש ברוך הוא משמי מרום ועמד על פתחי גן עדן וקרא לו לאדם. מ"ם, שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם: "מי הגיד לך כי עירום אתה?"

כ"ף למ"ד. כ"ף שכולם זימנם הקדוש ברוך הוא לדין. [למ"ד] מלמד שחטאו שלושה ולקו ארבעה; נחש וחוה ואדם חטאו ולקו ונטרדו מגן עדן; ורביעית ארץ לקתה בעבורם.

א: פרקי דרבי אליעזר, פרק יג-יד. ב. אלפא-ביתא דר' עקיבא (בית המדרש ג, 61-59). אגדות היהודים א, 100-92. צפונות, כא-כג (חטא האדם, א-ג).