היה רב אחד וחסיד גדול [ר' נחום מטשרנוביל] והוא עני מאד ולו בת אחת, והיה במסיבת הרב איש עשיר אחד, שהיה מכלכל את ביתו מטובו. ובראותו שהוא מקורב אליו, הרהיב בנפשו עוז לבקש ממנו, כי יתחתן עמו, ורצה לפזר הון רב על זה. ויסרב הרב ונהפך לב העשיר מאוהב לאויב להרב ויחל להציק לו בכל מיני צוקות.

פעם נודע לעשיר, כי בתו של החסיד שנישאת צריכה ללכת לטבילת מצוה. ויסת בה אנשי-בליעל לארוב לה בדרך, כאשר תחזור לביתה. וכן עשו הזדים. אך בעמל רב נסה מפניהם ותשב לביתה עייפה ויגעה מהניסה ותפול לארץ ותתעלף, ורק ברוב עמל עלה להשיב רוחה אליה. ויחר הדבר לחסיד עד מאד.

לא ארכו הימים ונעדר אותו העשיר והלך לעולמו. וכאשר הביאו את נשמתו לפני בית-דין של מעלה, רצו לפסוק עליו דין קשה, אבל קם לו גם מלאך מליץ. היו מימינים ומשמאילים, וישלחו את הנשמה להרב מטה לבקש סליחה ממנו. ומלאכי-חבלה ליוו אותה. אמר הרב, שעל כל צער שציער אותו הוא מוחל לו בכל לבו, רק עלבון בתו הנוגע בכבוד אבותיו ובכבוד שמים אינו יכול לסלוח לו. תכף חטפו מלאכי חבלה את הנשמה ויביאו אותה שוב לפני הבית-דין של מעלה. אז פסקו, כי הנשמה תתגלגל שנית באיש מלא נגעים ותסבול ענשה בעולם הזה.

וכן היה. נתגלגלה נשמה זו בנער אחד מוכה שחין, שהיה משרת בבית בנו של אותו החסיד [ר' מרדכי בן נחום מטשרנוביל] והיה מעונה מאד. צרת כל איש ישראל נגעה תמיד בלבו של הבן החסיד, אבל בכאבו של משרתו ראה תמיד והחריש, ויהי הדבר לפלא בעיני אנשי שלומו.

פעם קם אותו חסיד בבוקר וימצא את משרתו יושב ובוכה מרוב כאבו, ויקרא החסיד לאמור: "רבונו של עולם! די

לו!"

ותכף באותו היום נעדר אותו המשרת והלך לעולמו.

ויספר החסיד אחר כך לתלמידיו את אשר היה לו.

(ד, קצו-קצז). נפלאות הצדיקים, 11. (קיצור).