אל הרב הקדוש רבי מנחם נחום בא פעם איש אחד מארץ ליטא וקבל מאד לפניו, שיש לו בתולה שהגיעה לפרקה ואין לו במה להשיאה, כי הוא עני גדול, והיו אז תחת ידי הרב חמישים אדומים. קם ונתנם לו. גם נתן את הבגד של משי שלו להמבקש.

וילך האיש מבית הרב, החליף את המעות והתחיל לשתות בבתי משקאות והשתכר. וכאשר ראו מקרובי הרב מעשהו, קמו ולקחו מהשיכור יתר המעות ואת הבגד. ויביאו את אלה לבית ‏רבם וסיפרו לו כל המעשה, שזה האיש, אשר דפק על פתחו, הוא רמאי ושיכור.

אז צעק הרב בקול מר ואמר: "שמעתי כרוז בעולמות העליונים, שאני מחזיק במידתו של הקדוש ברוך הוא, הטוב והמטיב לרעים ולטובים, ואתם רוצים לבטל דבר זה. מהרו להחזיר לאיש הזה את המעות ואת הבגד."

וכן עשו.

(ד, קצו). אמונת צדיקים, סי' קא, 26.