דרכו של הרב רבי ליב בן שרה היה תמיד פורע חובות לזה ומלווה לזה, פעם אחת לוה מאיש אחד סך מסוים ונתן לאיש שטר חוב, והאיש הזה היה חנוני והיה לו בחנותו כוֹר מלח, אשר היה מוכר ממנו. וכאשר הלך האיש למוד מלח לקונה, נפלה הפתקה מכיסו לתוך כור המלח וצללה במלח. ויי שלח ברכה בכור הזה, והיה מודד ממנו שנה תמימה, והמלח לא היה חסר.

ובשנה הבאה, כשבא הרב לעיר הזאת, ביקש מהאיש, כי יחזיר לו את שטר החוב והוא ישלם לו. אבל האיש חיפש את השטר בכל סתרי חדריו ולא מצאו. ויבוא אל הרב ויאמר: "‏חיפשתיו ולא מצאתיו."

וישאל אותו הרב לאמור: "האם קנית מלח בשנה הזאת?"

ויאמר: "לא."

ויצו עליו לבקש את השטר בכור המלח, ויחפשו וימצאו שם.

אז אמר לו הרב: "איני צריך לפרוע לך, כי שטר החוב כבר פרע לך מעצמו, ועוד הוסיף הרבה על מה שקיבלתי ממך."

(ד, קצה-קצו). סיפורי צדיקים, 7. – צפונות, שכא ("ליב בן שרה").