הרב רבי אלימלך קודם התגלותו היה משוטט בערים נודד וגולה ממקום למקום והיה לבוש מלבוש קצר כאחד האנשים הפשוטים ביותר ובחגורת תבן היה חגור. והאיש היה גבה קומה מאד ושני קילקים עלו לו בזקנו. ויבוא דרך גלותו לעיר אחת ונכנס לבית הפרנס ויבקש ממנו שיתן לו רשות לדרוש בבית הכנסת. ולא רצה הפרנס לתת לו רשות, כי נראה לו לאיש פשוט. ויהי בפצרו בו דחפו לחוץ. ולזה הפרנס היה בן-יחיד עלם טוב לבב ושמו אבנר. וכאשר ראה שנתרחק העני, התחיל לבקש מאביו עליו, ויציית הפרנס לבנו האהוב לו ויקראהו בחזרה לביתו ויתן לו פתקא לשמש בית הכנסת, כי ירשהו לדרוש.

ויצא השמש וידפוק על דלתות העיר להודיע, כי מגיד אחד ידרוש היום בבית-הכנסת. ויתאסף כל הקהל אל בית-הכנסת. והאיש אשר היה מוזר להם עלה על הבימה ולא אמר כלום, רק הביט כה וכה לכל רוח, כאילו מחפש את מי שהוא.

וישאלו אותו לאמור: "את מי אתה מחפש?"

ויאמר: "אני מרגיש סרחון של ריח ניאוף."

ותבער חמת העם עליו, ורצו להכותו. וינס החוצה, וירדפו אחריו. והוא לא ברח בדרך ישרה, כי אם רץ בארחות עקלקלות, וייכנס לשער רחב פתוח בחצר אחת, שבה אורוה לסוסים, והאנשים אחריו. וימצאו שם את השוחט ובודק של העיר שוכב עם ארמית.

אז הבינו את דבריו וידעו, את מי היה הדרשן מחפש.

(ד, קפח). אוהל אלימלך, סי' קמה, 30.