אבי האחים הקדושים רבי אלימלך ורבי זוסיא היה נגיד והיה מנהגו כשנסע בדרך במרכבתו, כל איש אשר פגע הולך ברגל, לקח אותו במרכבתו. פעם דנו אותו בבית דין של מעלה על דבר אחד וגברה מידה זו של גמילות חסדים שלו ודנוהו לכף זכות ואמרו לגמור את דינו לטובה.

בא השטן ואמר, כי הוא ינסהו עוד על ככה. וניתנה לו רשות.

ויהי היום והגביר הזה נסע ליום השוק, ויבוא ה'בעל דבר' לקראתו מלובש בגדים קרועים ושקו וצרורו על כתפו. והמשא כבד מאד, לא היה ביכלתו של אדם לשאתו. ויבקש הגביר מאת ההלך לעלות אליו אל מרכבתו, ולא רצה ויאמר: "עד העיר מטרת נסיעתך כמה ערים וכפרים אשר ארצה לעבור בהם ברגלי לקבץ נדבות, ואם אסע עמך אפסיד כל זה."

אמר לו הגביר, כי הוא ישלם לו כפליים. אבל ההולך מיאן לעלות על המרכבה ואחר רוב הפצרות ניאות להניח את צרור משאו על המרכבה ויאמר לקחתו מאתו בעיר הגדולה. ויהי אך הגיע הגביר אל מטרתו, והנה ההולך לפניו, שהמתין לצרורו. ויגלה עצמו לפניו, כי הוא השטן, ושאך לנסותו בא. ובשכר זה, שעמד בנסיון, הוסיפו לו מן השמים עוד שנה אחת על שנותיו, ושעוד פנאי לו לשוב בתשובה שלמה ולבוא אל המנוחה ואל הנחלה.

התיישב הגביר בדעתו ויאמר, אם כן הוא-למה לו כל עניין השוק? ילך וישוב לביתו. ויעשה כן. ויפנה מכל עסקיו ויעזוב את מסחרו ולמד תורה ועשה תשובה כל השנה. בסוף השנה בא ה'בעל דבר' וייגלה לו פעם שנית. פחד הגביר מאתו, כאשר ראהו.

אמר לו: "אל תפחד, מבשר טוב הנני. יען השבת דרכך, נתוספו לך עוד עשרים שנה על שנותיך. ועתה עוד תוכל לבחור לך כל טוב אשר תרצה: או עוד עשירות גדולה יותר או בנים טובים מאירים.

ויבחר לעצמו את הדבר האחרון, ונולדו לו שני בנים קדושים, אשר בזכותם אנו חיים וקיימים. זכותם יגן עלינו!

(ד, קפז-קפח). דברים ערבים, א, פרק ב, סי' ד; מעשיות ומאמרים יקרים, 16.