במסעו לארץ ישראל בא הרב רבי ישראל בעל שם טוב לקושטא הבירה בערב שבת בבוקר, הוא ובתו וסופרו רבי הירש, וישכרו להם דירה. ולו, להרב, אין כל מכר בהעיר ומאומה לא הכין לצרכי החג.

ותאמר הבת לאביה: "מה נעשה בימי החג?"

ויען ויאמר: "השם יתברך יעזור!"

ויסר אל בית המדרש וישב שם כל היום, ובתו מחכה. ויהי לפנות ערב, והנה עגלה רתומה לסוסים עומדת על יד הבית. וירדו מעל העגלה איש עשיר ואשתו וישאלו לאמור: "האם פה מתאכסן רבי ישראל?"

וישיבו אותו: "הן."

ויקרא לעבדיו: "מהרו והכניסו כל הכבודה לבית!"

והיה הכל מוכן מכל טוב. ומיהרו וערכו השולחן, הציעו המיטות והדליקו נרות לכבוד החג. ‏ויהי אחרי התפילה שב הרב רבי ישראל מבית המדרש, ויקדש על היין ויחל לערוך את הסדר. ובינתיים לא דיבר דבר. אך כאשר מילאו את הכוס השנית של הארבע כוסות, נתן שלום לאורח ויאמר לו: "יודע אני, כי לבן זכר תתגעגע, ולך אין בנים עד היום. עכשיו שהחיית את נפשי, נשבע אני לשנה הבאה כעת חיה אשתך חובקת בן!"

וישמח האורח על הבשורה ויאמר: "חצי מנכסי אני מקדיש, אם יימלא הדבר."

באותה שעה יצא כרוז מן השמים והכריז: "הפסיד רבי ישראל חלקו לעולם הבא בגלל שבועתו זו, כי הן האיש הזה עקר מטבעו הוא וגם אשתו עקרה היא. כדי שלא לחלל את השבועה מוכרחים יהיו מן השמים לשנות הטבע."

ויהי כשמוע הרב את הכרוז, ויחל לשמוח מאד ויאמר: "עתה בא העת כי אקיים דברי חכמים לעבוד את השם יתברך שלא על מנת לקבל פרס!"

ובגלל הדבר הזה, שגמר הרב לעבוד את יי מעתה, שלא על מנת לקבל פרס, הכריזו שנית ויאמרו: "מושבות לו להרב כל זכויותיו שלו!"

(ד, קעז). קהל חסידים, 20-19.
 
סיפור זה וסיפור תקמט (549) מהוים מקשה אחת
 
להלן הנוסח המלא מתוך "קהל חסידים"
מעשה מנסיעת הבעש"ט לקאנסטנטינאפל אשר רצה לנסוע לא"י [=לארץ ישראל] וזו המעשה היה מספר הגאון הקדוש האלקי ר׳ ישראל דוב מוולעדניק ז"ל ביום שביעי של פסח כל ימיו:
הנה בעת אשר היה הבעש"ט ז"ל בקאשטאנטינאפיל עם בתו ועם הרב ר׳ צבי סופר ז"ל ויתמהמה עד הפסח ויען כי לא היה כרמים [? כסף?] אתו שם היה שם בלחץ גדול מאד עד כי בערב פסח ממש לא היה לו אפילו פרוסת מצה למצוה ולא כוס יין לבד חדרו אשר שכר לו ולבתו עם ר"צ [=רבי צבי] ז"ל. וכאשר לחצה אותו בתו כל היום מה יהיה לימי הפסח מה נאכל בו. ענה לה הש״י [=השם יתברך] יזמין לנו והוא ישב כל היום ער״פ [=ערב פסח] בביהמ׳ד [=בבית המדרש] ויהי לפנות ערב ממש והנה איש א' [=אחד] נוסע מארץ פולין בהרחוב אשר התאכסן עם הבעש"ט ז"ל וישאל איה פה ר' ישראל בר׳ [=בן רבי] אליעזר מארץ פונין [צ"ל: פולין] אשר הגידו לו כי הוא מתאכסן פה ויראו לו אנשים את האכסניא של הבעש״ט ויבוא לשם עם אשתו. וישאל את בת הבעש"ט אם יוכל להתאכסן פה כי רצונו להיות בצוותא עם אביה בימי הפסח וכבר הכין כל צרכי הפסח כיד הגביר ותען לו אבי בבהמ״ד [=בבית המדרש] ותוכלו להתאכסן פה כי לא יקפיד ע״ז [=על זה] תיכף נשאו המשרתים שלו את כל החפיצים [=החפצים] לבית וערכו השולחן בכלים נאים ובמטה מוצעת ומהודרת והכין כל צרכי הסדר עם מצה שמורה הכל על צד המעולה והגבירות. והדליקו נרות גדולים הרבה ויתמהמו [=ויתמהמהו] עד בוא הבעש״ט ז״ל מבית תפלתו. ויהי כאשר בא מבהכ״נ [=מבית הכנסת] תיכף עשה קידוש על יין המשובח וקיים הסדר עד אחר כוס שני אז נתן שלום להאורח החדש וישמח עמו. אח״כ אמר לו הבעש"ט הנה ידעתי מבוקשך כי אתם חשוכי בנים לכן עבור שהניית [מלשון לֵהָנוֹת] אותי הנני נשבע לך כי אשתך הזאת (אשר הראה עליה באצבע) תלד לך בן וישמח האיש מאוד ויאמר לו כי גם את מחצית הוני אתן לאדוני אם יזכיני השי"ת [=השם יתברך] בזש"ק [=בזרע של קיימא] אך חיכף שמע הבע"ש [=הבעל שם] ז״ל כרוז כ׳ ר׳ ישראל בעש״ט הפסיד חלקו בעוה"ב [=בעולם הבא]. יען כי הטריח בשבועתו את הש"י [=השם יתברך] כב"י [=כביכול] לשנות המערכה כי האיש הנ"ל היה עיקר [=עקר] בטבעו וגם האשה היתה עקרה. ומחמת שבועתו ההכרח לשנות סדרי הטבע ויהי כאשר שמע הבעש״ט את הכרוז הנ"ל וישמח מאוד בלבו ויאמר עתה ברוך השם כי אוכל לעבוד את הש״י [=השם יתברך] בלי שום פניה אפילו פניות עוה״ב [=עולם הבא] לא יהיה לי כי כבר הפסדתי חלקי ואל האיש שנה דברו לאמר לא ידעתי כי אתה עקר בטבעך. אך עכ"ז [=עם כל זאת] אל יפול לבך כ׳ לא יפול מדברי צרור ארצה ואשר נשבעתי יקויים בעז׳ה [=בעזרת השם] ומחמת שמחתו זאת שמע תיכף כרוז כי החזירו לו כל זכיותיו על כי רצה לעבוד הש״י [=השם יתברך] בלי שום פניה ויחוגו כן את שני ימים הראשונים בשמחה ובטוב לבב. ובחוהמ"פ [=ובחול המועד פסח] פטר את האורח בכבוד לביתו. והוא אמר לר"צ [=רבי צבי] סופר כי רצונו לנסוע תיכף לאה׳ק [=לארץ הקודש] וילך אתו על החוף ולא מצא ספינה אשר בה יהודים, אז אמר הבעש״ט להסופר ר' צבי אם רצונך אפרוש מטפחתי על הים רק שתזהר לחשוב בשם פלוני אשר אני מוסר לך. ולא הניחו מרעיונך אפי' [=אפילו] רגע כי אם חלילה תניח מחשבתך ממנו נאבד אני ואתה ובתי כולנו. אך אנכי רוצה לנסוע במס"נ [=במסירות נפש] ואתה החזק דעתך ונוסע [=וניסע] תיכף ולא רצה הסופר לסכן
נפש הבעש״ט ז״ל ולא הניח אותו לעשות כן. ויוכרחו לשכור ספינה ויכנסו ביום ראשון של חוה"פ [=חול המועד פסח] לספינה ומיד קם רוח סערה לדממה ויאסרו את הספינה אצל אי אחד מאיי הים וילכו כולם לראות האי ההוא כי המלח מהספינ' [=מהספינה] לא הכיר את האי הנ"ל וילך הבעש"ט עם הר׳ צבי לטייל על האי וילכו למקום רחוק ויתע ולא יכלו למצוא את הדרך להספינ' [=להספינה]. וילכו אנה ואנה למצוא את הדרך ובתוך כך נפלו עליהם גזלנים (היידאמאקעס) אשר לא הבינו את לשונם ויאחזו בם ויאסרו אותם בעבותים ויניחו אותם והשחיזו את הסכינים ובתוך כך חלש לבם וישבו לאכול ויניחו את השבויים מאוסרים זה אצל זה אז אמר הר' צבי סופר להבעש״ט למה אתם מחכים העת לעשות עשו זאת איפוא איזו דבר כאשר הסכנתם עד כה. ויען לו הבעש״ט כי אין אני יודע כעת מאומה ניטל ממני כל הכח שלי אולי אתה זוכר איזה דבר מאשר למדתיך הזכר אותי ויאמר ר׳ צבי גם אנכי אינני יודע מאומה זולת הא״ב [=האלף בית] הפשוט אשר אנכי זוכר. אז צעק הבעש״ע ומה עתה [צ"ל: אתה] מחשה קרא לפני את הא״ב [=האלף בית]. ויתחיל רצ"ס [=ר' צבי סופר] לקרוא לפניו א׳ ב׳ ג' ד׳ והבעש״ט עונה אחריו בקול בהתלהבות עצומה כדרכו בקדש תמיד עד שהחזיר אליו כל כחו כמאז וכמעט אשר נתק העבותות והנה קול פעמון צולל באזנם מקאפיטאן א׳ [=אחד] זקן אשר בא פתאום לכאן עם אנשי חיל. והחריד את הגזלנים וינתק השבוים ממאסרם ובאין אומר ודברים לקח את הבעש"ט עם רצ"ס [=ר' צבי סופר] להספינה ויסע אותם עד הביאם ביום שביעי של פסח לסעאמבול [=לאיסטנבול] ואז ראה הבעש״ט בחוש כי אין מניחים אותו מן השמים בשום אופן לנסוע לאה״ק [=לארץ הקודש] ואז עשה הבעש"ט נסיעתו לחזרה לביתו ורה״ק [=ורבנו הקדוש] רי״ד [רבי ישראל דב] כאשר הי [=היה] מסיים המעשה הזאת בזש״פ [=בזמן של פסח] הי' [=היה] אומר תמיד וזה הקאפיטאן הי [=היה] אלי׳ [=אליהו] ז"ל זכותם יגן עלינו לקרבנו לעבודתו ית"ש [=יתברך שמו]: