נוסח ראשון

במסע הרב רבי ישראל בעל שם טוב לארץ ישראל חגג ימי חג הפסח הראשונים בקושטא הבירה. וליוו אותו בתו אדל וסופרו רבי הירש. ויעבור יום חולו של מועד הראשון, ולא הפליגה ספינה בים.

ויאמר הרב לסופרו: "אם יש את נפשך, פרוש מפה על הים ונעבור אל הארץ במהרה. אבל שם אחד הריני מוסר לך, ובו תכוון ולא תסיח גם רגע דעתך ממנו. ואם תשכח אותו לרגע, כי אז נאבד."

ולא אבה הסופר לסכן חיי רבו ויאמר: "נחכה לספינה."

וילכו אל החוף, והנה ספינה מפליגה. וישלם הרב לבעלה וירד הוא וסופרו ובתו בה בערב. ויהי ממחרת, ותקם סערה בים ותשא את הספינה. וירעש הים כל היום ההוא ויום שלמחרתו. ויתפלל הרב וישקוט הרוח. ויקרבו אל אי אחד, ותעמוד הספינה שם, ויעלו כל הנוסעים בספינה אל האי. והרב עם סופרו הרחיקו מן השיירה בשיחתם, ויפלו עליהם שודדים ויאסרו אותם בעבותים, וישבו אחר כך לאכול.

ויאמר הסופר אל הרב: "מדוע שותק האדון? העת לשתוק?"

‏וישב הרב: "איני יודע מה לעשות. ניטלו ממני כל כוחותי. אולי זוכר אתה מה מזה שלימדתיך?"

השיב הסופר ויאמר: "אנוכי זוכר רק את האלפא-ביתא."

ויקרא הרב: "למה אתה שותק? חזור על האלפא-ביתא!"

ויחל הסופר לחזור ולקרוא: "אלף בית, גימל דלת!"

והרב עונה לעומתו בקול ובהתלהבות: "אלף, בית, גימל, דלת" ואומר: "אלה הן האותיות הקדושות, שבהן נתן השם יתברך את התורה הקדושה!"

ויקרא בכל כוחו, עד ששבו אליו כל כוחותיו.

עוד הוא חפץ לנתק את העבותות, והנה קול פעמון של בעל הספינה נשמע. ויבוא הלז ויתר את האסורים ויקחם אל ספינתו וישב לקושטא.

אז ראה הרב בחוש, כי אין מניחים אותו מן השמים לנסוע לארץ הקדושה. וישב עם מלוויו לביתו.

‏זכותו של הרב תגן עלינו.

נוסח שני

הרב הקדוש רבי חיים בן עטר היה מיורדי המרכבה וזכה לגילוי נשמות ולמדריגת רוח הקודש אמיתית. בכל לילה ולילה היה שומע תורה מפי הקדוש ברוך הוא. נשמתו היתה מרוח דוד של אצילות, ונשמת רבי ישראל בעל שם היתה מנפש דוד של אצילות. והיה רוצה הרב רבי ישראל שיתקשרו ביחד נפש ורוח ותתגלה הנשמה וחיה דאצילות ותהיה הגאולה האמיתית.

וישם פעמיו לארץ הקדושה, אף כי אמרו לו מן השמים, שלא יסע. הדבר היה בימי החורף ויבוא לחג הפסח לקושטא. ונשמעו מעשיו בבית המלך והיה מוכרח לברוח בספינה. ואמרו לו שם מן השמים, שישוב מדרכו, ולא רצה לשמוע. נלקחו ממנו כל ‏המדריגות, אף תורתו ותפילתו סרו מנו, ולא הבין גם האותיות שבסידור. ויאמר: "מה בכך, אסע בתור עם הארץ אל הרב הצדיק!"

וקיבל עליו הכל. והנה נשברה הספינה. ואדל בתו, שליוותה אותו בדרך, כמעט טבעה בים ותקרא: "אב הרחמן! היכן אתה? שאתה רואה בצרתי."

בעצם צערו וצרתו של הרב בא אליו סמאל. וכשראה הרב שבא הדבר עד נפשו, קרא: "רבון העולמים! אני חוזר לביתי." ויקרא: "שמע ישראל יי אלהינו יי אחד!"

מיד הופיע רבו אחיה השילוני [אחיה השילוני הוא, לפי המסורת החסידית, מורו ומלמדו של הבעש"ט] ויביאו בחזרה לקושטא ומשם לביתו.

(ד, קעה-קעו). א: קהל חסידים, 21-20. – ב: אמונת צדיקים, סי' כג, 14.
סיפור זה וסיפור תקנ (550) מהוים מקשה אחת
 
להלן נוסח א' מתוך "קהל חסידים"
מעשה מנסיעת הבעש"ט לקאנסטנטינאפל אשר רצה לנסוע לא"י [=לארץ ישראל] וזו המעשה היה מספר הגאון הקדוש האלקי ר׳ ישראל דוב מוולעדניק ז"ל ביום שביעי של פסח כל ימיו:
הנה בעת אשר היה הבעש"ט ז"ל בקאשטאנטינאפיל עם בתו ועם הרב ר׳ צבי סופר ז"ל ויתמהמה עד הפסח ויען כי לא היה כרמים [? כסף?] אתו שם היה שם בלחץ גדול מאד עד כי בערב פסח ממש לא היה לו אפילו פרוסת מצה למצוה ולא כוס יין לבד חדרו אשר שכר לו ולבתו עם ר"צ [=רבי צבי] ז"ל. וכאשר לחצה אותו בתו כל היום מה יהיה לימי הפסח מה נאכל בו. ענה לה הש״י [=השם יתברך] יזמין לנו והוא ישב כל היום ער״פ [=ערב פסח] בביהמ׳ד [=בבית המדרש] ויהי לפנות ערב ממש והנה איש א' [=אחד] נוסע מארץ פולין בהרחוב אשר התאכסן עם הבעש"ט ז"ל וישאל איה פה ר' ישראל בר׳ [=בן רבי] אליעזר מארץ פונין [צ"ל: פולין] אשר הגידו לו כי הוא מתאכסן פה ויראו לו אנשים את האכסניא של הבעש״ט ויבוא לשם עם אשתו. וישאל את בת הבעש"ט אם יוכל להתאכסן פה כי רצונו להיות בצוותא עם אביה בימי הפסח וכבר הכין כל צרכי הפסח כיד הגביר ותען לו אבי בבהמ״ד [=בבית המדרש] ותוכלו להתאכסן פה כי לא יקפיד ע״ז [=על זה] תיכף נשאו המשרתים שלו את כל החפיצים [=החפצים] לבית וערכו השולחן בכלים נאים ובמטה מוצעת ומהודרת והכין כל צרכי הסדר עם מצה שמורה הכל על צד המעולה והגבירות. והדליקו נרות גדולים הרבה ויתמהמו [=ויתמהמהו] עד בוא הבעש״ט ז״ל מבית תפלתו. ויהי כאשר בא מבהכ״נ [=מבית הכנסת] תיכף עשה קידוש על יין המשובח וקיים הסדר עד אחר כוס שני אז נתן שלום להאורח החדש וישמח עמו. אח״כ אמר לו הבעש"ט הנה ידעתי מבוקשך כי אתם חשוכי בנים לכן עבור שהניית [מלשון לֵהָנוֹת] אותי הנני נשבע לך כי אשתך הזאת (אשר הראה עליה באצבע) תלד לך בן וישמח האיש מאוד ויאמר לו כי גם את מחצית הוני אתן לאדוני אם יזכיני השי"ת [=השם יתברך] בזש"ק [=בזרע של קיימא] אך חיכף שמע הבע"ש [=הבעל שם] ז״ל כרוז כ׳ ר׳ ישראל בעש״ט הפסיד חלקו בעוה"ב [=בעולם הבא]. יען כי הטריח בשבועתו את הש"י [=השם יתברך] כב"י [=כביכול] לשנות המערכה כי האיש הנ"ל היה עיקר [=עקר] בטבעו וגם האשה היתה עקרה. ומחמת שבועתו ההכרח לשנות סדרי הטבע ויהי כאשר שמע הבעש״ט את הכרוז הנ"ל וישמח מאוד בלבו ויאמר עתה ברוך השם כי אוכל לעבוד את הש״י [=השם יתברך] בלי שום פניה אפילו פניות עוה״ב [=עולם הבא] לא יהיה לי כי כבר הפסדתי חלקי ואל האיש שנה דברו לאמר לא ידעתי כי אתה עקר בטבעך. אך עכ"ז [=עם כל זאת] אל יפול לבך כ׳ לא יפול מדברי צרור ארצה ואשר נשבעתי יקויים בעז׳ה [=בעזרת השם] ומחמת שמחתו זאת שמע תיכף כרוז כי החזירו לו כל זכיותיו על כי רצה לעבוד הש״י [=השם יתברך] בלי שום פניה ויחוגו כן את שני ימים הראשונים בשמחה ובטוב לבב. ובחוהמ"פ [=ובחול המועד פסח] פטר את האורח בכבוד לביתו. והוא אמר לר"צ [=רבי צבי] סופר כי רצונו לנסוע תיכף לאה׳ק [=לארץ הקודש] וילך אתו על החוף ולא מצא ספינה אשר בה יהודים, אז אמר הבעש״ט להסופר ר' צבי אם רצונך אפרוש מטפחתי על הים רק שתזהר לחשוב בשם פלוני אשר אני מוסר לך. ולא הניחו מרעיונך אפי' [=אפילו] רגע כי אם חלילה תניח מחשבתך ממנו נאבד אני ואתה ובתי כולנו. אך אנכי רוצה לנסוע במס"נ [=במסירות נפש] ואתה החזק דעתך ונוסע [=וניסע] תיכף ולא רצה הסופר לסכן
נפש הבעש״ט ז״ל ולא הניח אותו לעשות כן. ויוכרחו לשכור ספינה ויכנסו ביום ראשון של חוה"פ [=חול המועד פסח] לספינה ומיד קם רוח סערה לדממה ויאסרו את הספינה אצל אי אחד מאיי הים וילכו כולם לראות האי ההוא כי המלח מהספינ' [=מהספינה] לא הכיר את האי הנ"ל וילך הבעש"ט עם הר׳ צבי לטייל על האי וילכו למקום רחוק ויתע ולא יכלו למצוא את הדרך להספינ' [=להספינה]. וילכו אנה ואנה למצוא את הדרך ובתוך כך נפלו עליהם גזלנים (היידאמאקעס) אשר לא הבינו את לשונם ויאחזו בם ויאסרו אותם בעבותים ויניחו אותם והשחיזו את הסכינים ובתוך כך חלש לבם וישבו לאכול ויניחו את השבויים מאוסרים זה אצל זה אז אמר הר' צבי סופר להבעש״ט למה אתם מחכים העת לעשות עשו זאת איפוא איזו דבר כאשר הסכנתם עד כה. ויען לו הבעש״ט כי אין אני יודע כעת מאומה ניטל ממני כל הכח שלי אולי אתה זוכר איזה דבר מאשר למדתיך הזכר אותי ויאמר ר׳ צבי גם אנכי אינני יודע מאומה זולת הא״ב [=האלף בית] הפשוט אשר אנכי זוכר. אז צעק הבעש״ע ומה עתה [צ"ל: אתה] מחשה קרא לפני את הא״ב [=האלף בית]. ויתחיל רצ"ס [=ר' צבי סופר] לקרוא לפניו א׳ ב׳ ג' ד׳ והבעש״ט עונה אחריו בקול בהתלהבות עצומה כדרכו בקדש תמיד עד שהחזיר אליו כל כחו כמאז וכמעט אשר נתק העבותות והנה קול פעמון צולל באזנם מקאפיטאן א׳ [=אחד] זקן אשר בא פתאום לכאן עם אנשי חיל. והחריד את הגזלנים וינתק השבוים ממאסרם ובאין אומר ודברים לקח את הבעש"ט עם רצ"ס [=ר' צבי סופר] להספינה ויסע אותם עד הביאם ביום שביעי של פסח לסעאמבול [=לאיסטנבול] ואז ראה הבעש״ט בחוש כי אין מניחים אותו מן השמים בשום אופן לנסוע לאה״ק [=לארץ הקודש] ואז עשה הבעש"ט נסיעתו לחזרה לביתו ורה״ק [=ורבנו הקדוש] רי״ד [רבי ישראל דב] כאשר הי [=היה] מסיים המעשה הזאת בזש״פ [=בזמן של פסח] הי' [=היה] אומר תמיד וזה הקאפיטאן הי [=היה] אלי׳ [=אליהו] ז"ל זכותם יגן עלינו לקרבנו לעבודתו ית"ש [=יתברך שמו]:
 
להלן נוסח ב' מתוך "אמונת צדיקים"
מרבינו הבעש׳׳ט עם רבינו חיים ן׳ עטר בעל אור החיים.
מ) רבינו הקדיש בעל אור החיים אמר עליו מרן הבעש״ט ז״ל שנשמתו מרוח דוד של אצילות ובכל לילה שומע תורה מפי הקב״ה, ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב, והיה מיורדי המרכבה וגילוי נשמות ומדריגות רוה״ק [=רוח הקודש] אמתי, ומרן הבעש״ט היה נפש דוד דאצילות והיה רוצה שיתקשרו ביחד נפש ורוח ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות ויהיה הגאולה האמיתית, ושאל אותו ע״י [=על ידי] גיסו הק׳ [=הקדוש] ר׳ גרשון מקיטוב אם יהיה יכולת שיסע לירושלים ויתראה עם הקדוש פב״פ [=פלוני בן פלוני], והשיב שיכתוב לו שיעיין בעת שרואה את צלם דמות תבניתו בעולמות עליונים אם הוא רואה את כל איבריו ודיוקנו אם לא, והשיב לו מרן הק׳ [=הקדוש] שאינו רואה את עקביו, ואמר הק׳ [=הקדוש] שלא יטריח את עצמו כי לחנם יהיה טרחתו, ומרן לא השיג אגרת הזה ומסר נפשו ונסע אף שאמרו לו מן השמים שלא יסע מסר נפשו ונסע בימי החורף. ובחג הפסח היה בעיר סטאמבל ושם עשה נוראות ונפלאות עד שנשמע בבית המלך והיה מה שהיה והוצרך לברוח בספינה, ואמרו לו מן השמים שיחזור ולא רצה, ולקחו ממנו כל המדרגות אף תורתו ותפלתו שלא ידע ל[ו]מר בתוך הסידור שלא הבין האותיות, ואמר מה בכך אסע עם הארץ ובור אל הצדיק אור החיים לאה״ק [=לארץ הקודש] וקיבל הכל עד שנשברה הספינה ובתו הצדקנית אדל טבעה בים וצעקה אב הרחמן היכן את שאתה רואה בצרתי. ומרוב צערו וצרתו וגם שנסתלקו ממנו המדרגות וכל הקדושה בא אליו הס״מ [=סמאל (השטן)] ואמר לו מה שאמר וכשראה שצרתו צרה גדולה שבא נפשו עד שאול אמר שמע ישראל ה״א ה״א [=ה' אלהנו ה' אחד] רבון העולמים אני חוזר לביתי, ותיכף בא אליו רבו המובהק אחיה השילוני הנביא והראה לו היכן היה וברגע הביאו בחזרה לסטאמבול ומשם נסע תיכף לביתו, ומזה תראה גדולת רבינו הקדוש בעל אור החיים ג״כ [=גם כן] , וגם מתוך ספרו נראה אורו וגדולתו: