מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
סרח בת אשר |
טקסט |
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך היא: "רבונו של עולם! צופה אני ברוח הקודש, שאשה פולטת עיר שלמה – ואני איני כדאי לפלט חמשת כרכים הללו! [סדום ועמורה והערים מסביב]" ואיזו אשה זו שהצילה את העיר? זו סרח בת אשר. בשעה שמרד שבע בן בכרי וברח מן דוד לאבלה, וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה; כיון שהרגישה סרח בת אשר, התחילה צועקת: "קראו ליואב!" כיון שבא יואב, אמרה לו: "אתה הוא שהכתוב מקלסך: 'יושב בשבת תחכמוני'? [שמואל ב' כג, ח] לא קראת בתורה: 'כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום!' [דברים כ, י] ולא היה לך לעשות כן. למה תבלע נחלת יי?" כיון ששמע יואב כך, נתיירא ואמר: "ויש כאן צדיקים – אוי לי!" ויען ויאמר: "חלילה לי אם אבלע ואם אשחית, לא כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד, תני אותו לבדו, ואלכה מעל העיר. [שמואל ב' כ, כ-כא]" אמר לה: "מי את?" אמרה לו: "אני היא שהשלמתי מניין של שבעים נפש. עמוד במקומך, ואני עושה שלום!" ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה, אמרה להם: "תהיו יודעין, שיואב וכל ישראל בחוץ מבקשים להרגנו ולבנינו ולבנותינו." אמרו לה: "למה?" אמרה להם: "מאה בני אדם מן העיר מבקש." אמרו לה: "יטול." אמרה להם: "אינו מבקש אלא חמישים" "הרי יפה ויטול חמישים." בסוף אמרה להם: "לא מאה ולא חמישים ולא עשרים אף לא חמישה, אלא אם נותנים אתם את שבע בן בכרי!" מיד, ויכרתו את ראש שבע בן בכרי וישליכוהו אל יואב. כיון שנטל יואב ראשו של שבע בן בכרי חזר בו ולא נגע בעיר. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
סרח בת אשר, שרח בת אשר, שבע בן בכרי, יואב, מצור |