הרב רבי ישראל בעל שם טוב הוצרך פעם לידע איזה סוד ממעלה. וגילו לו, שהסוד ההוא כבוש תחת יד סמאל, שחטף אותו בעת שגרם החטא. והבין הרב, שאין בידו להוציא לבדו את השם הזה מתחת ידו של סמאל, כי אם בהתחברו עם עוד איזה צדיק של דורו. ויבחר לו להתחבר בדבר הזה עם הרב הצדיק רבי ליב. וייועדו יחד והלכו לעזרת נשים אשר בבית הכנסת. וציוה לחברו זה, שבבואם שמה יעמדו פניהם תכף מול הכותל, ואף אם יקרא ויפייס אותם סמאל, שיפנו פניהם אליו לדבר אתו, לא ישמעו לדבריו ולא יביטו לנוכח פניו. וגם ציוהו לשמור את עצמן מכל הרהור גאוה אף לאחר כל פיתוייו של סמאל ולא יתייהר חס ושלום.

ויהי בבואם לעזרת הנשים, תכף ומיד הסבו פניהם אל הכותל, והרב רבי ישראל התחיל עשה בשמות הקדושים ולכוון. ויבוא סמאל ויתייצב ויחל לפתות אותם ולבקש מהם, שיעמדו נוכח

פניו וידברו עמו פנים אל פנים. ולא ענוהו כלל ולא נתפתו לו.

אז אמר סמאל אליהם בחלקת לשונו: "עתה אני רואה גדולתכם, שכל רז לא אנס לכם, כי כמה צדיקים ותנאים רצו לקחת אצלי הסוד הזה ולא עלה בידם כלום, ואני שמעתי כרוז יוצא ברקיע: '‏תנו כבוד לצדיקים האלה!' "

וכל כונתו של סמאל היתה להכניס בהם שום הרהור גאוה. אמנם הרב רבי ישראל לא קם ולא זע מחלקת לשונו ולא נכנסו דברי סמאל באזניו, אבל חברו הרב רבי ליב התחיל לבוא לידי גדלות מעט, מרוב ההתנשאות וההתפארות שנשא אותם סמאל בלשונו. ותכף נגע סמאל בכף ירכו של הרב רבי ליב והזיקו ונעשה צולע על ירכו עד יום מותו.

וכאשר ראה הרב רבי ישראל, שגרם סמאל נזק לחברו, החזיק בחגורו ותמך בו וגער בסמאל בנזיפה ואמר לו: "לך ממנו. ואם לא תעשה כן ולא תלך לדרכך, אז אגרש אותך למקום שעזא

ועזאל אסורים שם וגם אותך אאסור עמהם!"

ומיד הלך לו סמאל מהם. וירדו מעזרת הנשים.

ויהי כאשר הלך סמאל מהם, התנכר ובא בדמות רוכל מוכר תמרוקי הנשים וסלו על כתפו לבית הרב רבי ישראל, כדי שיקחו ממנו איזה דברים ויזוקו. ונודע זאת להרב וירץ תכף לביתו וגער באנשי ביתו ויזהירם לבל יקחו ממנו מאומה.

ויאמר הרב לסמאל: "מנגד תראה עומד כרי של תבואה של השר. לך שמה."

ותכף בעזבו בית הרב, ירד אש וישרוף את כל הכרי, והרב רבי ישראל וביתו ניצולו.

(ד, קעב-קעג). מפעלות צדיקים, 34-33; נ"א: מעשיות פליאות, סי' יא.