סיפור ראשון (התיקון)

בימי ראש החסידים, הרב רבי ישראל בעל שם טוב, היו צריכים פעם לגשמים, כי נעצרו השמים ממעל, ובאו אל הרב בדבר הזה. ויאמר למבקשים, כי בעוונות הרבים נסגרו כל שערי תפילות.

אולם תרופה אחת יכול לומר להם, שיסעו אנשים חשובים אחדים למקום פלוני, ושם ימצאו איש אחד ששמו כך וכך, ואם יוכלו להפציר בו, כי הוא יבקש מהשם יתברך כי ימטיר על הארץ, אז יבוא הגשם.

ויסעו האנשים שמה ודימו בנפשם, שאם הרב הגדול שולח אצלו, אל אדם פלוני, בודאי איש כהן וחסיד ידוע הוא. אבל כאשר באו שמה, אל אותה העיר, וישאלו על האיש ועל שיחו, אמרו אנשי המקום: "אין כאן איש קדוש, אשר כן יהיה שמו. אולם יש איש שיכור אחד, אשר כן שמו, כאשר אתם שואלים עליו, והוא דר בדירת עץ אצל פלוני."

וילכו האנשים אל בעל הבית הזה וישאלו אותו על השיכור הזה, וסיפרו לו תוכן העניין על מה באו אצלו.

ויצחק בעל הבית עליהם ויאמר להם: "מה ‏תרצו מן השיכור הלז, אשר מן הבוקר עד הערב בכוס יתן עינו. הבוקר אור, עוד טרם יכיר איש את רעהו, מתעטף הוא בטלית ותפילין ומתפלל מעט, וכאשר יגיע לזמירות הודו, פורק הוא מעליו לבוש מלכות ושותה יין שרוף במידה נכונה וגדולה, עדי יגיע לשיכרותו של לוט ונופל למשכב ושוכב כאבן דומם עד הבוקר של יום המחרת. ככה יתנהג מדי יום ביומו. ועם כל זה," הוסיף בעל הבית לאמור, "אם תרצו לדבר עמו, תכוונו את

השעה, בטרם יתן בכוס עינו."

והמשולחים שמרו פקודת רבם וזירזו את עצמם לבוא אל השיכור קודם עלות השחר. וראוהו, כי הוא מתפלל ראשית התפילה במסירת נפש למאד. וכאשר חלץ את תפיליו ורצה לתהות בקנקנו ולשתות היין-שרף, לא הניחוהו לשתות, עד כי יבטיחם, כי ימטר יי גשם על הארץ.

ואחרי רוב הפצרות אמר בינו לבין עצמו: "רבונו של עולם! עמך ישראל צריכים מטר, נא תפתח ידך ותן להם גשמי ברכה מאוצרך הטוב די מחסורם אשר יחסר להם!"

אחר כך שב לשתיית היין-שרף כמנהגו מקדם, והשמים התקדרו עבים ויהי גשם גדול.

אחר כך באו המשולחים אל הרב רבי ישראל וישאלו אותו, כי יבאר להם על מה זה ובאיזו זכות, גדול כוחו של אותו שיכור כל כך?

ויספר להם, כי היה האיש הלז בגלגול הראשון צדיק גמור אשר לא נמצאה עוולתה בו, רק חטא קל נמצא בו, כי לפרקים התפלל עד החרוז הודו בלי עטיפת טלית ותפילין. ופסקו את דינו כי יבוא בחזרה לזה העולם לתקן את אשר עיוות. ויבכה מאד האיש החסיד, כי היה מתיירא פן חס ושלום יקלקל יותר מכפי אשר יצטרך לתקן כי ייולד שנית. ופסקו את דינו, כי בכל בוקר יתפלל בכונה עד הודו מעוטף בטלית ותפילין, ואחר כך יתן בכוס עינו, למען לא יעוות את דרכיו בכל היום ובכל הלילה.

‏

סיפור שני (כוחה של מצוה)

פעם אחת היתה צרה גדולה לישראל, חלי רע רחמנא יצילנו. ויבואו אל רב אחד קדוש [רבי ברוך ממזביז, נכד ר' ישראל בעל שם], שיתפלל אל יי להסיר מהם את המוות הזה.

ויאמר הרב: "סעו נא אל מקום פלוני, הקרוב לכאן פרסאות אחדות, וחפשו שם אדם אחד, ששמו ושם אביו כך וכך, ואל תסורו ממנו, עד כי יאמר: 'השם ברוך הוא יסיר הצרה מכם!' "

ויסעו האנשים ההם מביתם ויאמרו אל לבם: "בלי ספק צדיק גדול וקדוש האיש הזה, אשר רבנו שולח אליו לגזור אומר, ויקם לו השם." ויהי כאשר באו אל העיר הזאת, וישאלו לאנשי העיר: "איה בית מושב הקדוש, אשר שמו כך ושם אביו כך?"

ויענו אנשי העיר הזאת: "לא נמצא קדוש אשר שמו כן אצלנו."

ויתמהו הצירים מאד, כי בטחונם היה ברבם הקדוש, כי לא דבר ריק היו דבריו. וילכו לשאול אנשים אחרים, אולי נמצא אדם, ששמו ושם אביו כן – ולא ידעו. עד כי איש אחד אמר להם: "מה לכם ולשיכור הזה, אשר הוא שוכב עתה על משכבו שיכור ולא ידע בין ימינו לשמאלו."

וילכו הצירים אל האיש הזה. ויבואו אל ביתו וישאלו עליו ויאמרו, כי רבם שלחם אליו.

ותאמר אשתו להם: "שחוק לכם. למי אתם באים? הלא תראו, כי הוא שוכב נרדם בשכרונו!"

ותספר להם אשתו במר רוחה את כל דרכו, כי עשיר מופלג היה וכאשר פרש לשכרות נעשה עני, וכך מנהגו זה כמה שנים: ברגע שייקץ משנתו יוסיף לשתות יין שרוף, עד כי יפול למשכב משכרותו. רוצים אתם לדבר עמו, עליכם לחכות עד אשר ייקץ, ותמהרו להגיד לו את דבריכם טרם ישתה את המשקה המשכר אותו ויישן."

ויתפלאו האנשים מאד על דבריה ויחקרו אותה על מנהגיו, שהיה נוהג לפנים, ולא מצאו באשר סיפרה עליו שמץ דבר טוב וקדושה. אולם מגודל אמונתם ברבם המתינו שם עד בוש. וייקץ השיכור. ויהי אך הקיץ מיהר לקחת את המשקה לשתותו. וימהרו המשולחים אליו ויאמרו: "רבנו הקדוש שלחנו אליך, שתגזור כי החלי-רע יסור מאחינו בני ישראל."

ויאמר השיכור: "אשתה מתחילה מעט יין שרוף."

ויאמרו לו: "לא נסור מכאן ולא תוכל לשתות, בטרם תגזור הדבר הזה."

ויאמר אליהם השיכור: "המקום ברחמיו יסיר המחלה מקרבכם, והניחו לי!"

וילכו מאתו האנשים ויסעו בחזרה אל עירם ויכוונו את השעה. ויהי כאשר גזר השיכור כן היה: בו ברגע שאמר דברו נעצרה המגפה. ויהי לפלא בעיניהם.

ויהי כאשר באו אל רבם הקדוש אמרו לו: "רבנו, גלה לנו תעלומות הדבר הזה. באנו אל אדם זה, והוא שיכור גדול נבזה מאד בעיני כל יודעיו. גם שאלנו את פי רעייתו על דבר התנהגותו מלפנים, ונודע לנו, כי הוא בור גמור, כמעט לא ידע קרוא. ומה זה הדבר?"

ויאמר להם רבם: "עמדו נא ואספר לכם כוחה של מצוה אחת: האיש ההוא היה סוחר גדול לפנים, עשיר מופלג, איש יפה תואר ויפה מראה. פעם בא לרגל מסחרו אל אלמנת שר אחד, ותרא אותו ותחמוד יפיו בלבה ותאמר אליו: 'אתה תהיה לי לאיש ואני אהיה לך לאשה. למה לך האשה אשר עזבת בביתך? הלא כל כספי וזהבי לך, כל אוצרות ביתי וכל חלקי בארץ נחלת שדה וכרם לך יהיו, היה נא לי לבעל, ואתה תהיה שר בין השרים, ועוד תגדל מהם בעבור חכמתך הגדולה.' ויאמר האיש ההוא אליה: 'הנה אנוכי שומע לך בדבר הזה, אך בזאת אאות לך, כי תעשי מתחילה משתה גדול ותקחי לי שרים רבים ונכבדים, למען ידעו ויכירו אותי מהיום הזה לשר, לגדול.' ותאמר השרה: 'כן אעשה כאשר דיברת.' וילך האיש והכין את עצמו אל היום המוגבל לבוא אל המשתה ולקחתה לאשה, כי גם הוא היה חפץ בה ובכל הכבוד המדומה הזה, רחמנא יצילנו. ויהי ביום הקבוע עשתה השרה משתה גדול מאד לשרים רבים, וגם הוא היה בתוכם. וכעלות השחר ככלות המשתה וכל הקרואים הלכו לביתם, וטרם לכתו להיות עמה ולשכב אצלה, יצא לצרכו לחצר ההיכל. והנה הוא שומע אנחות, גניחות ויללות של אנשים ישראלים, אשר היו שם במאסר בגלל המכס אשר לא שילמו כראוי בזמנו, ויקראו באנחות: 'הוי! הוי! חמלו עלינו!' ויגש אליהם וישאלם, מה חטאו ומה עשו. ויספרו לו דבריהם. ונכמרו רחמיו עליהם וימהר לשוב אל השרה לדרוש ממנה שתוציא את האנשים מהבית הזה ולשלחם חפשים. ותעש כן. ויקח עגלה וסוסים והושיבם עליה ושילחם חפשים לביתם בשלום. ויהי כאשר עשה המצוה הזאת, מצות פדיון שבויים, והרי מצוה גוררת מצוה, ועלה במחשבתו: 'מה אעשה פה לשכב ‏עם אשה נכרית וחטאתי לאלהים. חלילה לי מעשות זאת!' וימהר גם הוא, לקח עגלה וסוסים טובים ויברח משם, ולא עשה שום חטא ועבירה. ויהי כאשר עשה האיש ההוא הדבר הזה, מצות פדיון שבויים וגם תשובה באותו מקום, ובאותה אשה – ויוציאו פסק-דין בבית דין של מעלה להיות 'צדיק מושל ביראת אלהים' [על פי שמואל ב' כג, ג]. מה שיהיה גוזר מלמטה, יקוימו דבריו בבית דין של מעלה. אז נעשה רעש בפמליא של מעלה, שאם כן יבטל הוא כל הגזירות של מעלה בלי הפסק וייבטל הדין מכל וכל. אז קטרגה עליו מידת הדין לעשותו שיכור לא ינוח ולא ישקוט ויתערבב בשכרותו, כדי שלא ידע מה נעשה בעולם... ובאמת," הוסיף הרב לאמור, "סכנה גדולה לילך אצל השיכור ולבקש ממנו שיגזור על הבית-דין של מעלה. רק בדבר הזה שהיה נוגע לכלל אחינו בני ישראל, שתיעצר המגיפה, היה הכרחי הדבר."

מזה המעשה יכול אדם לדעת, עד היכן כוחה של מצוה מגעת. המקום ברוך הוא ברוב רחמיו יושיענו לעשות מצוות ומעשים טובים ולעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו אמן!

(ד, קסח-קעב). סיפור א: דברים ערבים, א, סי' ל. צפונות, שט-שי ("השיכור ומפתח הגשמים בידו"). – סיפור ב: ‏מעשה צדיקים, 13-11.
 
להלן הנוסח של דברים ערבים
ל) בספר תפארת שלמה דף נ"ט הביא מעשה פלא מבעש"ט זל"ה, וראיתי להעתיקו ולספרו לענינינו – בימי הבעש"ט הי' צריכים (פ"א) לגשמים כי נעצרו גשמי ברכה משמים ממעל, ובאו אצל בעש"ט, ואמר להמבקשים, כי בעוה"ר [=בעוונותינו הרבים] נסגרו כל שערי תפלות אולם תרופה אחת יוכל לומר להם, כי איזה אנשים חשובים יסעו למקום פלוני ופלוני ושם ימצאו איש אחד ושמו כך וכך ואם תוכלו להפציר בו, כי הוא יבקש מהשי"ת [=מהשם יתברך] כי ימטיר גשם על הארץ, אזי יבוא הגשם לנו. כן עשו ונסעו שמה, ודימו בנפשם, בל"ס [=בלי ספק] אם הבעש"ט שלח אצלו אז בוודאי איש פלוני כהן וחסיד ומפורסם הוא אבל כאשר באו שמה ושאלו על האיש ועל שיחו, ואנשי המקום אמרו לא הי' [=היה] בזה קדושה ואין כאן איש קדוש אשר כן וכן יהי' [=יהיה] שמו. אולם יש ויש שיכור אחד אשר כן הוא שמו, כאשר אתם שואלים עליו. והוא דר בדירת עצים אצל פלוני אלמוני. הלכו אצל בעל הבית הלז ושאלו אותו על השיכור הלזה וספרו לו תוכן הענין על מה באו אצלו. הבעה"ב [=הבעל הבית] שחק עליהם ואמר להם מה ‏תרצו מן השיכור הלז, אשר מן הבוקר עד הערב בכוס יתן עיניו, והבוקר אור עוד טרם יכיר איש את רעהו הוא מתעטף בטלית ותפילין ומתפלל מעט, וכאשר יגיע לחרוז "הודו" פושט ופורק מעליו לבוש מלכות (הטו"ת [=הטלית ותפילין]) ושותה יין שרף במידה נכונה וגדולה עדי באו לשכרותו של לוט ונופל למשכב ושוכב כאבן דומם עד הבוקר בוקרו של שני וככה ינהיג מדי יום ביומו. ועכ"ז [=ועם כל זה], אם תרצו לדבר עמו, תכוונו את השעה, בטרם יתן בכוס עיניו [כן אמר להם הבעה"ב כנ"ל]. המשולחים שמרו פקודת את רבם בעש"ט זל"ה וזרזו את עצמם קודם עלות השחר וראוהו כי מתפלל [עד הודו] במסירת נפש למאוד. וכאשר חלץ את התפילין ורצה לתהות על קנקנו ולשתות היי"ש, לא הניחוהו לשתות עדי כי יבטיח להם כי ימטיר ה' גשם [גשמי ברכה] על הארץ. ואחר רב ההפצרות אמר בינו לבין עצמו, רבש"ע! [=ריבונו של עולם!] עמך ישראל צריכין למטר, נא תפתח ידך מאוצרך הטוב ותן להם גשמי ברכה די מחסורם אשר יחסר להם. והוא שב לאיתנו ולתקפו הראשון למריצת שתיית היי"ש וכמנהגו מקדם. והשמים התקדרו בעבים והמטר התחיל להמטיר ולהריק על פני האדמה. ואח"כ שאלו את הבעש"ט כי יאמר להם לדעת על מה זה ובאיזה זכות גדול כחו כל כך? וסיפר להם, כי איש הלז הי' [=היה] [בגלגול הראשון] צדיק גמור אשר לא נמצא עולתה בו, רק חטא קל נמצא עליו כי לפרקים התפלל עד חרוז "הודו" בלי עטיפת טלית ותפילין, ופסקו את דינו כי בא יבא בחזרה בזה העולם לתקן את אשר עיוות, ובכה למאוד! כי הי' [=היה] מתיירא פן ואולי ח"ו [=חס ושלום] יקלקל יותר מכפי אשר יצטרך לתקן, והפסיקו את דינו לבוקר משפט, כי בכל בוקר יתפלל [בכוונה] עד חרוז הודו [מעוטר בטלית] ואח"כ יתן בכוס עינו למען לא יעוות את דרכיו בכל היום וכל הלילה, וממילא חטאו הראשון תיקן לגמרי וא"כ [=ואם כן] הוא צדיק גמור מתחלתו ועד סופו. ונתקיים בו מאמר הכתוב רצון יראיו יעשה:
 
להלן הנוסח של תפארת שלמה
תפארת שלמה, שלמה אהרן בן נחמן זאב אוירבך, טשערנאוויץ, תרנ"א 1891, עמ' 121-120
http://www.hebrewbooks.org/6521
ועתה אחי ורעי אספר לכס מעשה נפלאה מענין זה. פעם אחת נעצר הגשם מן הארץ וחדל המטר ונאספו יחד אנשים הרבה ובאו לפני הרב הצדיק הקדוש המפורסם כו׳ הבעש״ש זצוקללה״ה ובאו לפניו במר נפשם והורידו כנחל דמע׳ [=דמעה] על כי חדל המטר והשיב להם הבעש"ט ז״ל בזה הלשון אין בכוחי להושיע אתכם יען כי נסגרו כל השערים של תפלות ישראל ואין להושיע לכם רק תרופה אחת אמצא לכס שתסעו מקצת אנשים חשובי׳ [=חשובים] לאות' [=לאותה] העיר הקטנה ושמה תבקשו ותחקרו אחר איש אחד ששמו כך וכך ותפציר בו שיאמר להקב״ה שיתן מטר להארץ וכן עשו והלכו לאותה העיר כמה וכמה אנשים כסבורים המה אשר האיש הזה בוודאי איש מפורסם הוא לכל בני עירו כי כאשר הבעש"ט שלח אותם אליו בוודאי אדם גדול הוא ונכבד ויהי כאשר באו לשם ושואלים על אותו האיש בשמו והשיבו להם שלא נמצא בכל העיר איש גדול כזה אשר הבעש"ט ישלח אליו לבקש רחמים מהקב״ה הן אמת נמצא בכאן איש בשם הזה אבל הוא שיכור גדול בכל יום ויום והוא דר אצל אותו הבעה״ב [=הבעל הבית] והלכו לאותו הבעה״ב ושאלו מה טיבו של האיש הזה ושאל אותם על מה ולמה המה שואלים עליו והשיבו לו הן הן הדברים אשר הבעש״ט שלח אותם ויהי כשמוע הבעה״ב כאותן הדברים פער פיו לבלי חוק בשחוק והיתול ואמר להם הלא הרב שלכם שלח אתכם רק לעשות מכם לצנות [=ליצנות] יען כי אל מי שלח אתכם הלא הוא שיכור גדול שאין כמוהו בכל העיר ומתוך שכרותו הוא ישן כל היום וכל הלילה וכך מנהגו בבקר טרם יכיר איש את רעהו הוא מקיץ א״ע [=את עצמו] מן השינה ורוחץ א״ע ומתעטף בטו״ת [=בטלית ותפילין] ומתפלל במ״נ [=במסירות נפש] אכן רק עד תפלת הודו וכיון שהגיע לתפלת הודו אזי תיכף ומיד פורק מעל עצמו טו״ת ותיכף שותה המשקה י״ש [=יין שרף] במדה גדולה כ"כ [=כל כך] הרבה עד שבא לשכרותו של לוט ומתוך שכרות הגדול הוא נופל לשינה גדולה עד יום המחרת לאור הבקר וכך מנהגו יום ביומו ויהי כשמוע ממנו כדברים האלה ענו ואמרו כולם בפה אחד אעפ״כ [=אף על פי כן] רצוננו לדבר עמו איזה דברים ונראה מה טיבו של האיש הזה והשיב להם הבעה״ב להמתין עד יום המחרת עד שיקיץ א״ע מן השכרות וכן עשו והמתינו עד יום המחרת ויהי בבוקר היה מקיץ א״ע מן השינה ומן השכרות ודברו עמו ומבקשים ממנו לבקש רחמים מן הקב״ה להוריד המטר על פני תבל חוצות והשיב להם שימתינו עד אחר התפלה ואז תיכף היה מתעטף בטו״ת והתפלל תפלתו במס״נ [=במסירות נפש] ממש עד הודו כמנהגו בכל יום וכיון שהגיע להודו אז תיכף חלץ התפילין ורוצה לשתוה י״ש כמנהגו ואמר להם הבעה״ב לבל יניחו אותו יען כי כאשר ישתה י״ש אפילו רק מעט אז לא יכלו לדבר עמו דיבור אחד ולכן לא הניחו לשתות רק קנו לו מדה י״ש ליתן לו אח״כ והפצירו בו ופתח ואמר רבש״ע [=ריבונו של עולם] הלא עמך ישראל צריכין למטר לכן אבקשך ליתן להם מטר כפי הצורך מאוצרך הטוב ואז תיכף אחר אמירתו נתקשרו השמים בעבים וירד המטר על פני חוצות לרוב וחזרו לעירם להבעש״ט בשמחה גדולה ויהי כאשר באו להרב הנ״ל ושאלו אוחו מה טיבו של האיש הזה והשיב להם כי זה האיש בגלגול הראשון היה צדיק גדול עד מאוד ויהי בעת פטירתו מזה העולם והיה דנין אותו בהפמלי׳ [=בהפמליא] של מעלה ולא נמצא בו שום חטא ועבירה קלה רק אחת הוא אשר נמצא בו חסרון בעבודת הבוב"ה [=הבורא ברוך הוא] שהיה מנהגו להתפלל בבוקר עד הודו בלתי טו"ת [=טלית ותפילין] והיה מזלזל מאוד בתפלה זו יען כי מתפלל בחיפוזן [צ"ל: בחיפזון] והיה מבליע כמה תיבות וזה החטא האחד שנמצא בו ותו לא ועבור זה דנו אותו שיתגלגל עוד הפעם לזה העולם כדי לתקן זאת ויהי בשמעו כדברים האלה התחיל לבכות ולזעוק בקול מר ויללה וגנוחי גנח לפני הפמליא של מעלה באמרו הרי אני עתה נקי מכל חטא ופשע אבא [=אבוא] עוד הפעם לזה העולם השפל מי יודע מה שאחטא עוד יותר ויותר מדבר קטן כזה החסרון שיש בי עתה והיה מתמרמר מאוד בבכיה גדולה עד שהגיע המשפט לפני הקב״ה והשיב הוא י״ת [=יתברך] בכבודו ובעצמו מוכרח לבא עוד הפעם לזה העולם בגלגול כדי לתקן זאת רק את אשר מורא עלה על ראשו לבל יחטא יותר על זה אתן לו מתנה שיהי׳ [=שיהיה] שיכור כל היום ולא יוכל לעשות בו חטא כי יהיה ישן כל היום וכל הלילה מתוך שכרותו ולא יהיה לו פנאי לחטא רק יתקן אח התפלה זו במס״נ [=במסירות נפש]. ולכן באשר הוא צדיק גדול ולכן דבריו נשמעים תיכף ומיד בלתי שום עיכוב כלל.
ועתה אחינו בנ״י [=בני ישראל] עם קדושים הביטו נא וראו איך כי מדקדקין עם האדם אפילו על דבר קטן כזה שאדם דש בעקביו עד שהיה מוכרח להתגלגל עוד הפעם לזה העולם.
 
להלן המקור לסיפור ב מתוך ‏מעשה צדיקים, 13-11.
פעם אחת היתה צרה גדולה חולי רע ר״ל [=רחמנא ליצלן] על ישראל וילכו אל הרב הקדוש להתפלל אל ד׳ להסיר מהם את המות הזה ויאמר הרה"ק [=הרב הקדוש] סעו נא אל כפר הלז אשר קרוב לכאן איזה פרסאות וחפשו נא שם אדם אחד ששמו ושם אביו הוא כך ואל תסירו ממנו עד כי יאמר השם ב״ה יסיר הצרה מכם. ויסעו האנשים ההם מביתם ויאמרו אל לבם בלי ספק הוא צדיק גדול וקדוש האדם הזה אשר רבינו הקדוש שולח אליו לגזור אומר ויקם לו השם. ויהי כאשר שבו אל העיר וישאלו לאנשי העיר איה בית מושב הקדוש אשר שמו הוא כך ושם אביו כך ויענו האנשים בעיר הזאת לא נמצא קדוש אשר שמו כן. ויתמהו האנשים מאד כי בטחונם היה ברבם הקדוש כי לא דבר ריק היתה דבריו. וילכו לדרוש אולי נמצא אדם כשמו ושם אביו כך ולא ידעו עד כי אחד אמר מה תחפצו לשכור הזה הוא שוכב עתה על משכבו שכור ולא ידע בין ימינו לשמאלו:
ויכלו האנשים אל האדם הזה ויבואו אל ביתו וישאלו עליו לאמר כי רבם הקדוש ממעזביז שלח אליו. ותאמר אשתו להם שחוק לכם למי אתים [=אתם] באים הלא תראו כי הוא שוכב נרדם בשכרותו ותספר אשתו במר רוחה את כל דרכו כי היה עשיר מופלג בעשירות וכאשר פרש לשכרות נעשה עני. ודרכו כי בעת הרגע שייקץ משינתו יקח משקה יין שרף וישתה עוד הפעם עד כי יפול למשכב משכרותו וכן מנהגו זה הרבה שנים אם תחפצו לדבר עמו כי אחר כך תיכף הוא שותה משקה המשכרת אותו ויישן.
ויתפלאו האנשים מאוד מאוד על דבריה ויחקרו אותה מנהגיו שהי׳ [=שהיה] נוהג מכבר ולא מצאו בהם שמץ טוב וקדושה אולם מגודל אמונתם ברבם המתינו שם עד בוש וייקץ השכור הזה וכמעט הקיץ מיהר לקח משקה יין שרף לשתות וימהרו האנשים המשולחים אליו ויאמרו כי הרב הקדוש ממעזביז שלח אליו שיגוד [=שיגיד] כי החולי רע התבטל מאחינו בני ישראל ויאמר השכור אשתה מתחלה מעט יין שרף ויאמרו לא נסיר מכאן ולא תוכל לשתות יין שרף עד כי תגזר הדבר הזה ויאמר אליהם המקום ברחמיו יסור המחלה מקרבכם והניחו לי וילכו מאתו ויסעו בחזרה למעזיביז.
ויכוונו את השעה ויהי כאשר אמר כן היה ברגע אמר דברו ותעצר המגפה ותהי לפלא בעיניהם ויהי כאשר באו אל רבם הקדוש אמרו לו רבנו הקדוש יגלה לנו סתר ותעלומות הדבר באנו אל האדם הזה והוא שכור גדול בזוי מאוד בעין כל יודעיו גם שאלנו את פי זוגתו בדבר התנהגתו והוא כהמון אנשים מבני ישראל כמעט לא ידע קרוא מקרא ומה זה הדבר:
ויאמר להם רבם עמדו נא ואספר לכם כחו של מצוה אחת האיש ההיא [צ"ל ההוא] היה סוחר גדול עשיר מופלג יפה תואר ויפה מראה ויהי כאשר בא אל אלמנת שר אחד ותרא אותו ותחמוד יפיו בלבו [צ"ל בלבה] ותאמר אליו אתה תהיה לי לאיש ואני אהיה לך לאשה למה לך האשה אשר עמדך הלא כל כספי וזהבי לך הוא כל אוצרותי ביתי עם כל חלקי בארץ נחלת שדה וכרם לך הוא היה נא לי לבעל ואתה תהיה שר בין השרים ועוד תהיה גדול מהם בעבור חכמתך הגדולה:
ויאמר האיש ההוא הנה אנכי שומע לך בדבר הזה אך בזאת תאות לי לעשות מתחלה משתה גדול להקהיל שרים רבים ונכבדים למען ידעו ויכירו אוחי מהיום הזה לשר ולגדול ותאמר כן הדבר כן תעשה וילך האיש ההוא והכין את עצמו על יום המוגבל לבא על המשתה ולקחתה לאשה כי גם הוא הי׳ [היה] חפץ בה ולכל הכבוד המדומה הזה ר״ל [=רחמנא ליצלן] ויהי ביום ההוא עשתה משתה גדול מאוד לשרים רבים וגם הוא היה בתוכם והמשתה גדולה מאד. וכעלות השחר ככלות המשתה וכל הקרואים הלכו לביתם וטרם הלכו להיות עלה לשכב אצלה הלך לצרכו בחצר ההיכל והנה שמע אנחות גנוחי גנח וילולי יליל מאנשים ישראלים אשר היו שמע [צ"ל שמה] במאסר על דבר המכס אשל לא שלם כראוי בזמנו ויקראו באנחות הוי הוי חמלו עלינו. וילך להם לשאול מה מעשם פה ומה עשו ויספרו לו ונהפכו רחמיו עליהם וימהר לילך להשררות לצוות עליה שתרחיק האנשים הנאנחים מבית הזה ולהוציאם חפשי. ותעש כן. ויקח עגלה וסוסים והושיבם עליהם והוציאם חפשי לביתם בשלום.
ויהי כאשר עשה מצוה הזו מצות פדיון שבוים אז מצו׳ [=מצוה] גוררת מצות [=מצוות] ועלתה במחשבתו מה אעשה פה לשכב את אשה נכרית וחטאתי לאלקים חלילה לי מעשה זאת וימהר ליקח עגלה עם סוסים טובים ויברח משם ולא עשה שום חטא ועבירה בדבר הנזכר ויהי כאשר עשה האיש ההוא הדבר הזה מצות פדיון שבוים גם תשובה באותו מקום באותו פרק ובאותו אשה. ויעשו פסק דין בב"ד =בבית דין] שלמעלה להיות צדיק מושל ביראת אלקים מה שיהיה גוזר יהיו מקיימים בב"ד שלמעלה:
אז נעשה רעש בפמליא שלמעלה שאם כן יבטל כל הגדרות שלמעלה בלי הפסק ותבטל הדין מכל וכל. אז קטרג עליו מדת הדין לעשותו שיכור שיעכב בשכרותו תמיד לא ינוח ולא ישקוט כדי שלא ידע מה נעשה בעולם. ובאמת סכנה גדולה לילך אצלו שיגזור על הב״ד שלמעלה. רק בדבר הגדול שהי׳ [=שהיה] נוגע לכללות אחינו בני ישראל שתעצר המגפה מוכרח:
מזה המעשה יוכל האדם לדעת עד היכן כחו של מצוה י״ר [=יהי רצון] המקום ב״ה כרוב רחמיו יושיענו לעשות מצות ומעשים טובים לעשות נחת רוח לפניו ית״ש [=יתברך שמו] אמן: