פעם נסע הרב רבי ישראל עם תלמידיו ויעברו דרך כפר אחד, ויסורו אל מלון עברי, שהרבה נרות האירו מחלונו. ויראו את בעל המלון שהוא טרוד ועצוב. וישאלהו הרב לסיבת הדבר. ויאמר, שאשתו ילדה בן זכר, בן חמישי, ולמחר הוא יום המילה, אבל כל ארבעה הבנים שנולדו לפניו, בהגיע חצות הלילה של יום השמיני גוועו בלי כל מחלה, ושהוא מתיירא, פן יקרה לנער מה שקרה לאחיו.

ויאמר לו הרב: "אל תירא ואל תפחד, הכן הכל לברית המילה, ואני מבטיחך, כי יחיה הנער ולא יקרהו כל אסון."

ולב בעל הברית פחד ורחב ויאמר: "מי יתן והיה כדבריכם, ואז אתן לכם מחצית הוני!"

ויעמד הרב שני אנשים חזקים על יד עריסת התינוק ויתן שק בידיהם, ויאמר להם: "התחזקו ואל תתנמנמו, והיה כי יפול איזה דבר בשק, תמהרו לקשור אותר למעלה בחבל, ותעירו אותי משנתי, אם אישן.

ויהי בהגיע חצות הלילה והנרות כבר החלו לכבות, והנה חולדה גדולה נפלה לתוך השק, וימהרו האנשים לקשור את השק, העירו את הרב משנתו, והוא ציום לקחת מקלות בידיהם ולהכות על החולדה בכל כוחם, ואחר כך ציום להשליך את החולדה לחוץ. ויעשו כן.

ויהי בבוקר, ויעשו את ברית המילה, והרב רבי ישראל היה הסנדק, ולפני הסעודה אמר אבי הנער להרב, כי אדון הכפר הוא איש עריץ והוא צריך ללכת אליו להביא לו מיני מתיקה ולשאת את פניו. ובבוא בעל המלון אל האדון, מצאהו שוכב במטה מוכה ופצוע.

ויאמר האדון אליו: "מי זה סר אצלך הלילה?"

ויאמר היהודי: "איש אחד רב גדול."

ויאמר האדון אליו: "לך וקרא אותו אלי."

ירא האיש, פן יבולע להרב, וישב לביתו ויאמר לרבי ישראל, שטוב לו לנסוע מפה מהר.

אמר הרב: "איני ירא ממנו."

וילך הרב אל האדון אחרי הסעודה. וכבואו אליו אמר לו: "יודע אנוכי, שאתה היית בעוכרי, אבל יכולת לי, מפני שחטפתני פתאום, ואנוכי לא ידעתי. נעמוד נא יחד במלחמת הכישוף פנים אל

פנים ונראה, מי הוא הגדול בחכמה זו."

אמר לו הרב: "איני מכשף כלל, אבל אילחם עמך ביום מוגבל."

ויהי ביום המוגבל בא הרב עם תלמידיו הכפרה, וגם האדון המכשף אסף חבריו. וילכו כולם לבקעה רחבה. עשה הרב עיגול בתוך עיגול. הוא עמד בעיגול התיכון ותלמידיו בעיגול החיצון.

אמר הרב אליהם: "אם תראו איזו השתנות בפני, אז תהרהרו בתשובה."

וגם האדון המכשף עשה עיגול בעדו ובעד חברתו, ויעמדו אלה נוכח אלה. וישלח המכשף על הרב ותלמידיו נחשים שרפים וכל חיות היער מראות איומות להן. כולם ביקשו לבלוע את החסידים. ובהגיעם אל העיגול, היו כלא היו, ולא נשאר מהם שריד. עשה המכשף חליפות. פעם שלח כלבים, פעם נחשים, פעם חיות היער, ולא יכלו לעבור את העיגול. חגר המכשף שארית כוחו וישלח עדר גדול של חזירי יער, וינחרו בקול גדול וזרקו אש מפיהם. והם עברו את העיגול הראשון. מיד ראו התלמידים השתנות בפני הרב ויהרהרו בתשובה ויקראו אל יי. והיה כאשר הגיעו החזירים אל העיגול השני, נמחו ולא נשאר מהם זכר. שנה ושילש המכשף את מעשהו, ולא עלתה בידו. אז ראה, כי אפס כוחו נגד הרב.

אמר הרב אל המכשף: "אמרתי לך, כי איני מכשף כמוך. לו חפצתי לקחת את נפשך, הייתי יכול להרגך בלילה, אך העמדתיך, למען תדע כי יש אלהים בארץ ושכל העובדים אותו לא ייראו ולא יגורו ממכשפים. שא מרום עיניך!"

הגביה המכשף את עיניו, ויעופו שני עורבים, וכל אחד מהם ניקר עין אחת של האדון, ונשאר עיוור כל ימי חייו. גם כוח הכישוף ניטל ממנו, ולא יכול לעשות עוד רעה לשום אדם.

(ד, קסז-קסח). עדת צדיקים, 16-14.