הרב רבי ישראל בעל שם טוב נסע פעם לעיר מלוכה, ובאה לפניו אשה אחת, בבקשתה על אודות הילד שלה אשר נחלה מאד. ויתן לה רפואה בעדו, וכאשר נתנו להילד הרפואה, נעדר לעולמו.

ותבוא האשה ברעש גדול אל הרב.

ויאמר לה: "הילד הזה היה בגלגולו בן מלך, ואביו המלך לקח לו מורה אחד להועיל. והמורה הלז היה אחד מן האנוסים, ובהצנע לכת עבד את יי בכל לבבו ולמד לדעת תורת יי. והנה בן המלך חקר את הדבר ופשפש ומצא, כי רבו סגור ומסוגר לפעמים ולומד. בא עליו בעקיפין ויאמר לו: 'אם לא תלמד אותי גם החכמה הזאת, אגלה הדבר לאבי המלך, ואז יהיה אחת דתך להמית!' כן אמר לו והמתיקו סוד ולמד ולימד גם את בן המלך תורת יי, עד כי חשקה נפשו של בן המלך להתגייר, והמתיק סוד עם רבו ונסע עמו למרחקים, ונתגייר ונעשה צדיק גמור, ובהסתלקותו לא היה יכול לבוא בהיכלות העליונים, יען כי הורתו ולידתו היו שלא בקדושה, ופסקו את דינו, כי יתגלגל עוד פעם, כדי שהורתו ולידתו תהיינה בקדושה, ובא בחזרה לעולם הזה ונולד אצל האשה היהודיה וכבר תיקן את אשר היה עליו לתקן."

ואז נתיישבה דעתה של האשה, אם הילד.

(ד, קסד). דברים ערבים, א, סי' לא.