מעשה שהיה: בעיר אחת סמוכה לעיר מגורי הרב רבי ישראל, ישב עשיר גדול מאד ותלמיד חכם נודע [שלא ביקר את הרב מעודו]. ורצה לכתוב לעצמו ספר-תורה מצוין, וקיבל עליו לעשות זאת באופן שלא יוכל אחר לעשות כמוהו. וקיבץ כמה עגלים רכים ושחטם ובשרם חילק לעניים, ואת העורות עיבד לקלף לכתיבת ספר התורה. והביא סופר טוב, שהיה חד בדרא [יחיד בדורו], ונתן לו שכרו בכל שבוע לפרנסת ביתו ונתן לו מזונות על שולחנו.

הכתיבה נמשכה כמה שנים, ויהי כאשר נגמרה, עשה העשיר סעודה גדולה לכל העם למגדול ועד קטן. בין הבאים היה גם נושא מים של אותה העיר, שתמיד הרבה באמירת תהילים, והוא היה

מגן בזה על העיר.

ויהי קודם הסעודה חילקו לכל הקרואים חלות וגם לנושא המים נתנו חלה אחת. ומפני שהיה רעב וישב בקצה השולחן, נטל ידיו בחשאי והתחיל לאכול, וחשב ששום אדם לא ירגיש בזה.

וכראות העשיר, שהלז נטל ידיו לסעודה לפני כל המסובין, רץ אצלו בחרי אף ויוכיחו, על אשר נטל ידיו לפני כל הקרואים. וכי מפני שהוא אומר תהילים הרבה, אדם חשוב הוא?

וכשמוע נושא המים דבריו הנאמרים בכעס, עזב את החלה שלו והלך לביתו. הקרואים נטלו ידיהם ולא הרגישו בזה, שהלך משם נושא המים. ויאכלו וישתו. העשיר דרש דרשה גדולה.

אחרי הסעודה הלכו כל האנשים הקרואים לביתם, והעשיר ישב ללמוד שיעורו הקבוע בתורה.

פתאום בא שליח, לא נודע מי הוא, לקראו החוצה. ויקם מעל ספרו ויצא החוצה. ובא רוח סערה ונשאו כמה וכמה פרסאות למדבר והעמידו שם. ונפל פחד עליו ולא ידע, בגלל איזה חטא נענש.

לסוף נזכר ואמר: "אין זה, כי אם מפני שביישתי את נושא המים והלבנתי פניו ברבים."

ובעמדו כך, ראה מרחוק בית גדול ואור יוצא מחלונותיו, ויתאמץ ללכת על ידיו ורגליו אל הבית, כי איבריו היו כנשברים, וישב בחוץ. והנה שמע קול יוצא מהבית: "פנו מקום לדוד מלך ישראל!"

אחר כך שמע קול ‏קורא: "ברוך הבא, דוד מלך ישראל!" והנה קול קורא מחדש: "פנו מקום להרב רבי ישראל!" ואחר קול קורא: "ברוך הבא, רבי ישראל!" שמע את קולו של הרב רבי ישראל מדבר: "מפני מה יושב איש יהודי זה בחוץ? ועל מה הביאו אותו לכאן?"

ענה דוד המלך, שהוא הזמין את האיש הזה לדין, וטען דוד ואמר, שהנה איש אחד נושא מים הרבה תמיד באמירת תהלים, והאיש הזה ביישו כך וכך, ועל כן רוצה הוא שידינו אותו על זה. ושמע קול בית דין מורה, שענשו היה בידי שמים בביתו.

ענה הרב רבי ישראל ואמר: "דעתי היא, שישוב ויחיה ויפייס את נושא המים ויעשה למענו סעודה חדשה, למען יראו וישמעו וייראו."

יצא שליח בית דין וסיפר לו הדבר וקיבל עליו פסק-הדין, ונתנו לו כד מלא מים ורחץ וישב לאיתנו. ובא עמוד ענן ונשאו והחזירו לביתו.

‏ויהי בבוקר קרא לנושא המים ופייסו הרבה, ועשה למענו סעודה גדולה והזמין עוד קרואים וסיפר כל המאורע.

אחרי ימים לקח עגלה ונסע להרב רבי ישראל שלא ראהו עוד עד היום.

ויהי בבואו לבית הרב וביקש לספר לו הדבר, אמר לו הרב: "אני יודע הכל."

ונעשה העשיר הזה מקורב להרב כל ימיו.

(ד, קסב-קסג). סיפורי יעקב, סי' א, 1. – צפונות, שיב-שיג ("שני ספרים").
להלן הנוסח המקורי מתוך ספרו של יעקב בן מאיר זאב סופר (1917-1847), ספורי יעקב, הוסיטין, תרס"ד, סיפור א' עמ' 5.
א) מעשה שהי׳ [=שהיה] בעיר סמוך מעזביז ד׳ מיל, ישב עושר [=עשיר] גדול ות״ח [=ותלמיד חכם] ורצה לכתוב לו ספר תורה וקיבל עליו לכתוב באופן שלא יוכל אחר לעשות כמוהו וקיבץ כמה עגלים ושחטם ובשרם חלק לעניים והעורות עיבד על קלף לכתיבת הס״ת [=הספר תורה] והביא סופר טוב שהי' [=שהיה] חד בדרא [=אחד בדורו] ונתן לו כמה רו״כ [=רובל כסף] לשבוע עבור פרנסת ביתו ולו נתן מזונות על שלחנו. הכתיבה נמשכה כמה שנים, ויהי כאשר נגמר הספר תורה עשה העושר [=העשיר] הנ"ל סעודה גדולה, ודרש בעצמו דרשה גדולה. בין הבאים הי' [=היה] גם וואסער טרעגר [=נושא מים] מהעיר אשר תמיד הרבה באמירת תהלים והוא הי' [=היה] מגין בזה על העיר, ויהי קודם הסעודה חלקו לכל הנקראים חלות ולהנ"ל ג״כ [=גם כן] וחשב בעצמו הנושא מים הנ״ל שיטול ידיו בחשאי ושום אדם לא ירגיש בזה כי הלא הוא יושב בסוף השלחן וכן עשה מפני שהי׳ [=שהיה] רעב. ובראות עשיר הנ״ל שנטל ידיו לפני כל המסובין רץ אצלו בחרי אף מדוע נטל ידיו לפני כל הקרואים? וכי מפני שאומר תהלים הרבה הוא אדם חשוב? וכשמוע הנושא מים את דבריו הנאמרים בכעס ויעזוב אה החלה שלו והלך לביתו. כל הקרואים נטלו ידיהם ולא הרגישו בזה שהלך הנ״ל. אחר הסעודה הלכו כל אנשים הקרואים לביתם, והעשיר הנ״ל ישב ללמוד שיעורו הקבוע. פתאום בא שליח לא נודע מי הוא וקראו ועמד מהספר. ויצא לחוץ ובא רוח סערה ונשאו כמה וכמה פרסאות למדבר והעמידו שם ונפל פחד עליו, ולא ידע מפני איזה חטא נענש ונזכר ואמר אין זה כי אם מפני שבייש את הוואסערטרעגער [=נושא המים] הנ״ל וכל המלבין את פני חבירו ברבים וכו׳, והנה מרחוק ראה בית אשר בתוכה אור גדול ויאמר בלבו בודאי גזלנים נמצאים שם אעפ״כ [=אף על פי כן] רצה לילך שמה ולא הי' [=היה] יכול כי אבריו היו כמו נשברים עכ״ז [=עם כל זאת] לאט לאט הלך על ידיו ורגליו עד בואו אצל הבית וישב בחוץ, פתאום שמע קול יוצא מהבית, פנו מקום לדוד מלך ישראל. אח״כ [=אחר כך] יצא קול ברוך הבא דוד מלך ישראל, אח״כ, יצא קול פנו מקום לר׳ ישראל בעל ש"ט [=שם טוב] והנה קול אחר יוצא ברוך הבא ר׳ ישראל בעל ש"ט, והנה דרוש דרש הבעל ש"ט מפני מה יושב איש ישראל הזה בחוץ ועל מה הביאו אותו לכאן? ענה דוד המלך שהוא הזמין את האיש הזה לדין וכי ישראל בעש״ט יהי׳ [=יהיה] המליץ ודיין של ישראל זה. טען דוד המלך ואמר אשר הוא ביקש ופעל אצל בורא כל העולמים אשר כל העוסק בתהלים כאלו עוסק בנגעים ואהלות ועתה הי' [=היה] איש אחד נושא מים שהרבה באמירת תהלים ואיש הזה ביישו כך וכך, ע״כ [=על כן] רצוני שיצא פס״ד [=פסק דין] עליו ע״ז [=על זה], והורה הזקן דשם שענשו היא מיתה בידי שמים בביתו. ענה הבעש״ט ואמר לא כן כי אם כדבריכם לא ידע שום אדם מזה כמה גדול מעלת אמירת תהלים וכמה גדול עונש האיש שמבייש הת״ח [=התלמיד חכם] שאומר תהלים, ע״כ [=על כן] דעתי היא כך שישוב וחיה ויפייס את הוואססערטרעגער [=נושא המים] הנ"ל ויעשה למענו לבדו סעודה גדולה למען יראו וישמעו וייראו, ויצא השליח ב"ד [=בית דין] לחוץ וסיפר והציע לפני העשיר הנ״ל שני הפסקים שיבחור לו אחד מהם ובחר לו את פסק הבעש״ט שיפייס את הנושא מים הנ״ל. אח״כ [=אחר כך] שאלו את הבעש״ט אם עושר [=עשיר] הזה מכיר אה הבעש״ט? אמר לא. חזרו ודרשו מה משפטו אם הוא יושב סמוך ד׳ מיל לבעש״ט ואינו מכיר אותו, ויצא עליו פסק הראשון מיתה בידי שמים. עמד הבעש״ט ואמר כדבריו הראשונים אם כן, לא ידעו אנשים אם מיתתו היא מפני חטאים האלו? ע״כ [=על כן] עצתי שישאלו את פיו אם מקבל עליו שמהיום והלאה יקבל את פני הבעש״ט? ויצא השליח ב"ד [=בית דין] והציע לפניו פסק האחרון שהבעש״ט הקדוש הציל אותו ממיתתו, וקיבל עליו את הפסק השני מהבעש״ט ונתנו לו כד עם מים ורחץ עצמו וישב לאיתנו ובא עמוד ענן ונשאו והחזירו לביתו וסיפר את כל המאורע, ויהי בבוקר קרא להוואסערטרעגער [=להנושא מים] ופייסו הרבה, ועשה למענו סעודה גדולה וגם עבור עוד אנשים שבאו עמו על הסעודה וסיפר את כל המעשה. אחר שני ימים נטל עגלה ונסע להבע"שט כיון שנכנס לבעש״ט והכיר את הבעש״ט שראה אותו אתמול שם, נפל לארץ ונתעלף ורצה לספר להבעש״ט את המעשה אמר לו הבעש"ט אני יודע הכל, והעשיר הנ״ל הי' [=היה] מקורב להבעש״ט כל ימיו.
בזכותם נוושע בקרב עם ישועת ובא לציון גואל במהרה אמן.