בעיר מגורי הרב רבי ישראל בעל שם טוב עם קהל חסידיו היה גר תלמיד חכם אחד, ירא שמים, שלא פסק פומיה מגירסא יומם ולילה ולא הסתופף בבית הרב. והיה תלמיד חכם זה עני גדול, כמעט שלא היה לו מזון סעודה אחת, והוא היה מסתפק במה שהיה לו, שריחם עליו איש לפעמים ונתן לו צדקה משלו די פרנסתו ופרנסת בני ביתו. ואשתו היתה גם היא יראה את השם ולא ציערה את בעלה, שלא יבוטל מתלמוד תורה, והיתה מסתפקת במה שהקרה לה השם יתברך ברוב חסדיו. אולם ברבות הימים גדלו בניו, ובנותיו הגיעו לפרקן.

אז באה אשתו הצנועה לפניו ואמרה לו: "אמנם בטחוננו ביי, כי יושיענו ברוב רחמיו, אך מה לעשות לבנינו ולבנותינו שהגיע זמנן להשיאן, ואין לנו שום דבר, לא כסף ולא שווה כסף. עוץ נא עצה מה לעשות!"

אמר לה בעלה: "ומה אעשה? אם לא שלח יי עוד עזרתו לנו."

והנה אשתו האמינה בקדוש רבי ישראל, שהיה מכהן בעירם, והיה ידוע בנפלאותיו אשר עשה, כי רבים נושעו בתפילתו, ויגזור אומר ויקם.

ותאמר אל בעלה: "אישי, שמעני, אמנם אינך רגיל להרכין ראשך לפני זולתך באמונת יי. בכל זאת ראה נא גם ראה, כי רבים וכן שלמים הם אשר אתו, אולי גם אתה תיושע על ידו. לך נא אליו ויתפלל בעדנו ואשר יצווה עליך ‏כן תעשה."

וישמע האיש בקולה וילך אל הבעל שם טוב ויעמוד לפניו ויספר לו את כל לבבו.

ויענהו הרב, כי יקום ויסע לעיר פלונית ושם ישאל על איש אחד בעל מלאכה, ושמו ושם אביו כך וכך, ובו ימצא מנוחה לנפשו האומללה.

ויקבל עליו התלמיד-חכם ‏הנזכר את עמל הדרך והתלאה, כאשר ציוה לו איש האלהים, וילך ברגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר, עד בואו לעיר ההיא.

והנה איש עני ואביון, כאשר יבוא לעיר נכריה, אשר אין לו שם מכר ומודע, ראשית דרכו יסור אל בית המדרש לנוח שם מעט מעמל הדרך ולהינפש מתלאותיו. וכן עשה גם התלמיד חכם הזה ויבוא אל בית מדרש גדול, שהיה מלא אנשים רבים, וישאל על האיש, אשר ציוה לו הקדוש. ויענו אותו כולם, כי איננו פה וגם לא ידעו, אם נמצא איש כמוהו בכל העיר וכי השם הזה מוזר להם, כי לא ידעו אותו.

וייאנח התלמיד-חכם הזה על רוב יגיעותיו בדרך של ששים פרסאות שהלך ברגליו, למצוא את האיש הזה, ולבסוף לא ימצא אותו. וילך תכף אל בית מדרש אחר גדול וישאל גם שם על האיש ויגד להם שמו ושם אביו ומלאכתו. ואף מאחד מאלה שהיו בבית המדרש לא מצא מענה.

כה הלך ושאל כל איש ואיש, עד כי נתפרסם הדבר בכל העיר.

אז באו אצלו זקנים לימים ואמרו: "למה זה תשאל לשם האיש הרשע ההוא, אשר זה יותר מששים שנה מת ועבר מן העולם."

ויספרו לו על דרכי האיש הזה, אשר לא הניח עבירה אחת שלא עבר עליה, ועל הדברים המכוערים הרבים שעשה. והתלמיד-חכם השואל עליו גילה להם הדבר אשר בלבבו, וילך לזקנים אחרים וישאל גם אותם. וגם הם סיפרו לו בגנותו של האיש הזה, כי ‏היה האיש רשע שאין דומה לו – רחמנא יצילנו!

וישא התלמיד-חכם את רגליו וישב לביתו בפחי נפש ובלי תשועה, כי אם ברפיון כוח מרוב הדרך ומהתלאה אשר מצאתהו, עד שובו לעירו. וכרגע בואו העירה הלך אל הרב רבי ישראל, למען דעת שורש דבר הנסיעה ההיא. ויבוא לפניו ויספר לו כל אשר קרהו.

ויהי ככלותו לדבר, ענהו הרב הבעל שם טוב לאמור: "אתה הנך איש תלמיד חכם ובלי ספק תאמין באמונה שלמה בעניין הגלגולים, כפי שהורו חכמינו זכרונם לברכה. ידוע תדע, כי אתה הינך האיש, שהיה בגלגול ראשון איש רשע, אשר לא הניח עבירה אחת בעולם שלא עשה אותה. ואתה באת בגלגול הזה לתקן מה שפגמת בעולם זה ששים שנה. ועתה התחפוץ עוד מעדנים ותענוגות בני אדם?"

ויהי כשמוע התלמיד-חכם את דברי הרב, ויחרד מאד ויבקש מלפניו לתת לו תיקון על כל מה שחטא ופגם לפנים. ותיקשר נפשו עוד יותר בתורה ותפילה ולמד תורה מעוני בהתמדה ובשקידה גדולה והיה מתלמידי הרב כל ימיו.

מהדברים האלה יוכל כל אדם לקחת מוסר לבל יתאונן על רוע מזלו וישים ידו לפיו ויתפלל אל אלהיו ויבטח בו.

(ד, קס-קסא). מעשה צדיקים, 5-4.