פעם אחת נסע הרב רבי ישראל בעל שם טוב עם תלמיד אחד במקום שמם שאין שם מים. הם עברו כמה פרסאות ולא מצאו מים, והתלמיד צמא למים עד מאד ויאמר לרבו: "רבי, צמא אני

מאד!"

ולא השיבו רבי ישראל. ואחר כן, כשראה התלמיד שבא לידי סכנת מוות, חזר ואמר: "רבי, צמא אני מאד ואני נתון בסכנה גדולה."

והשיבו רבו ואמר: "מאמין אתה, שברגע שברא הקדוש ברוך הוא העולם, ראה כל הצרה שיש לך והכין לך מים?"

נתיישבה דעתו של אותו תלמיד ואמר: "רבי הקדוש, אני מאמין באמת ובאמונה שלמה, שהקדוש ברון הוא צופה מסוף העולם ועד סוף כל הדורות."

השיב רבו יאמר: "המתן מעט."

ויסעו הלאה דרן מועט, וראו נכרי אחד נושא שני כלים מים על כתפו. וכשבא אצלם, נתנו לו פרוטה ונתן מימיו לשתות. וישאל רבי ישראל את הנכרי: "מה זה שאתה נושא כאן מים במדבר?"

השיב הנכרי ואמר: "השר שלי נשתגע ושלחני להביא מים ממעיין אחד, ואני נושא אלה המים זה שלוש פרסאות ואיני יודע למה."

אמר הרב להתלמיד: "ראה השגחת הבורא בשבילך!"

(ד, קנב). מעשיות נוראים ונפלאים, 32.