נוסח ראשון

מגיד אחד נודע [ר' דוד מקולומיאה] ‏נסע בימי החורף ותעה בדרך. ובא לאותו כפר, ששם דר רבי ישראל, ויסר לביתו. וימצא את האשה לבדה בבית, כי הוא היה יושב אז בבית התבודדותו. וישאל אותה המגיד על בעלה, היכן הוא. והשיבה אותו, כי הוא עתה משקה את הבהמות של המוכס. והכינה לו, להאורח, אוכל. בינתיים הלכה הצדקת והודיעה לבעלה, ושב לביתו ועשה את עצמו כאילו בא עתה מחצר המוכס, ושימש לפני האורח, כקטן לפני גדול, והציע לו בעצמו את המיטה והעמיד לפניו כלי מלא מים. והוא שכב עם אשתו כדרך בן כפר.

בחצות הלילה קם רבי ישראל ממשכבו – הוא לא היה ישן כי אם שתי שעות ביום – וישב בתחתית התנור בחשאי, ועסק בתורה. ונתעורר המגיד משנתו וראה אור גדול תחת התנור וסבור היה שהודלקו העצים מתחת לתנור, והתחיל להעיר את האשה ויאמר: "הנה אש בוערת על יד התנור!" ולקח הכלי עם המים והלך לכבות את האש. וכשקרב אל התנור, ראה את רבי ישראל יושב ואור זורח עליו, והיה האור כמראה הקשת. ויתעלף המגיד. והוצרכה האשה לעורר את בעלה ממחשבותיו ולבלבלו, ‏למען יעיר את האורח מהתעלפותו.

ויהי בבוקר אמר המגיד לרבי ישראל: "כך ראיתי עליך תמול בלילה ואמור לי, מה זאת?"

השיבו רבי ישראל ואמר: "אין אני יודע, אני אך אמרתי תהילים. אפשר שנתדבקתי בהשם יתברך ובא האור הזה."

גזר עליו המגיד [שיגיד לו האמת], וגילה רבי ישראל את עצמו לפניו. מן היום הזה והלאה היה המגיד הזה נוסע לרבי ישראל בכל פעם לשמוע ממנו דברי תורה.

נוסח שני

סמוך לימי התגלות הרב רבי ישראל נזדמן שאחד מן התלמידים נסע לרבו [‏לר' אברהם גרשון מקוטוב, גיסו של הבעש"ט] ויעבור דרך הכפר שהיה דר בו רבי ישראל. ויסר אליו ויקבל אותו בכבוד ויסעד שם.

ויהי אחר הסעודה אמר אליו התלמיד, שיכין לו הסוסים לנסיעה. ויעש רבי ישראל כן. אחר זה אמר אל האורח: "מה איכפת, אם מעלתו ישבות כאן?"

ויהי כמצחק בעיניו. יום שלישי בשבוע היה אז. ויהי כי נסע התלמיד מזה דרך חצי פרסה, נשבר אופן אחד מאופני העגלה. ויחזור להכפר ונטל אופן אחר [ושם אותו במקום הנשבר. אבל עד מהרה] נשבר דבר אחר בעגלתו. כה התעכב גם ביום הרביעי, גם ביום החמישי, וגם ביום הששי, כי באו לו עיכובים רבים, עד שהוכרח לשבות בכפר הזה. והיה מצטער מאד על זה, כי מה יעשה כאן ביום השבת עם הכפרי?

ובתוך כך ראה, כי אשת רבי ישראל מכינה שתים עשרה חלות [כדרך החסידים]. ויתפלא התלמיד מאד ויאמר לאשה: "למה לך שתים עשרה חלות?"

ותשב אותו לאמור: "אם גם בעלי עם הארץ, אדם כשר הוא. וכאשר ראיתי, כי אחי מקדש על

שתים עשרה חלות, אנוכי עושה כן גם בשבילו."

שוב שאל אותה, אם יש אצלם בית טבילה?

ותען ותאמר: "יש."

וישאל אותה לאמור: "למה לכם בית טבילה?"

ותאמר לו: "בעלי אדם כשר הוא ו‏הולך בכל יום למקוה."

בכל זאת היה התלמיד האורח מצטער על עיכובו בכפר. ובהגיע העת להתפלל תפילת מנחה, שאל אותה: "איה הוא בעלך?"

ענתה ואמרה: "הנה הוא עוד בשדה עם הצאן והבקר."

ויתפלל האורח לבדו תפילת המנחה ויקבל את השבת. ורבי ישראל לא בא עוד, כי הוא התפלל אז בבית התבודדותו.

אחר זה בא רבי ישראל לביתו, וישבה טעמו, לבושו ודיבורו ויאמר: "שבתא טבא!" והסב את פניו אל הכותל, כאילו הוא מתפלל. ואחר כך פנה אל האורח ויאמר: "הלא אמרתי, כי תשבות פה, וכן בא הדבר."

ויכבד רבי ישראל את האורח לעשות קידוש, כי אמר בלבו, שאם יעשה הוא את הקידוש בעצמו, יבוא לדביקות ויבין ויכיר האמת אשר עמו.

ויקדש האורח וישבו אל השולחן לאכול את סעודת הלילה. ויאמר רבי ישראל אל האורח: "רבי, אמור לנו דברי תורה."

ואז היתה פרשת שמות. והתחיל התלמיד לספר כל המעשה מגלות מצרים ודבר פרעה כפשוטו. ואחרי הסעודה הציעו להאורח את המיטה אצל השולחן. ובעל הבית רבי ישראל שכב עם אשתו.

‏ויהי בחצי הלילה, וייקץ האורח וירא והנה אש גדולה בוערת על התנור. וירץ לשם, כי סבור היה שבערו העצים על התנור. וירא והנה [בעל הבית יושב] ואור גדול עליו, ונדחף לאחוריו ויתעלף, והעירו אותו.

אמר רבי ישראל אליו: "לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית!"

ויהי הדבר לפלא בעיניו.

ויהי בבוקר, וילך רבי ישראל לבית התבודדותו להתפלל שם כדרכו. ובשובו לביתו בא שמח וטוב לב, והלך בחדר בנשיאת ראש אנה ואנה וזימר את הזמירות בדביקות נפלאה. ובתוך הסעודה ביקש רבי ישראל את התלמיד, שיאמר איזה דבר תורה, ולא היה יודע מה לומר, כי היה כמבולבל. התחיל לומר מאמר אחד [מדברי התורה] ופשוטו. והשיבו רבי ישראל ‏לאמור: "אני שמעתי פירוש אחר על זה המאמר."

אחר הסעודה הלך רבי ישראל שוב לבית התבודדותו וישב שם כל היום. ואחר תפילת המנחה בא רבי ישראל לביתו בהתגלות שלמה ואמר בסעודה השלישית רזין דאורייתא, אשר לא שמעתם אוזן

מעולם. אחר כן התפללו מעריב ועשו הבדלה, ויצא אותו תלמיד לדרכו.

הוא בא לעיר אחת וילך לפני החסידים הגדולים אשר היו בקהילה וגם לרב הקהילה ויאמר להם: "הנה יש אור גדול בסביבת קהילתכם. מן הראוי שתלכו אחריו להביאו לעיר."

וכששמעו את דבריו, נגמר בדעת כולם, כי לרבי ישראל בן אליעזר מכוונים דבריו, כי כבר ראו בו פליאות רבות, ויכונו לדרך ויסעו לכפרו של רבי ישראל לבקש אותו שיבוא להתיישב בעירם. ורבי ישראל ראה זאת מראש [בעיניו הצופיות את בואם], ויקם ויסע הוא העירה. כה נפגשו זה בזה בדרך. מיד ירדו כולם מן העגלות ועשו ביער כסא מענפי אילנות והושיבו את רבי ישראל על הכסא וקיבלו אותו לרב עליהם. והוא אמר לפניהם דברי תורה.

(ד, קמט-קנא). א: שבחי הבעש"ט, 22-21. ב: שבחי הבעש"ט, 16-14. כל מאמרי מי"ב, רפו-רפז (מתוך "הרב והכהן").