איש חסיד היה ונקרא רבי אדם. פעם בא למערה אחת ומצא שם כתבים, שבהם היו כתובים רזין וסתרי התורה. ויעש שאלת חלום, למי ימסור אותם הכתבים בבוא עתו? וישיבו אותו בחלום הלילה, כי ימסרם לאיש אחד ישראל בן אליעזר. וקודם מותו ציוה לבנו יחידו לאמור: "הנה כתבי סתר תחת ידי, ואתה אינך ראוי להם. אחר מותי תחקור אחרי עיר פלונית, ושם תמצא נער אחד בן ארבע עשרה שנה, ושמו ישראל בן אליעזר, לו תמסור את הכתבים, כי הם שייכים לשורש נשמתו. ואם תזכה, שילמד עמך, מה טוב!"

ויהי אחרי פטירת הרב רבי אדם נסע בנו לעיר ההיא אשר ציוהו אביו. ויבוא שמה ויתאכסן אצל הפרנס-חודש. וישאלהו הפרנס: "מאין אתה ולאן אתה הולך?"

ויען אותו: "אבי המנוח היה צדיק וציוה עלי לפני מותו לישא אשה פה."

ותיהום כל העיר עליו, כי היה אדם מופלג גדול בתורה ומושלם בכל המעלות והיה נושא חן בעיני כל רואיו. ויקחהו נגיד אחד [מנגידי העיר לחתן ויתן לו את בתו לאשה]. ויהי אחרי נישואיו, החל לחפש בעיר את הנער ההוא, ולא מצא כי אם את ישראל המשרת בבית המדרש [ראה את הסיפור הקודם]. ויסתכל בו בעינא פקיחא, ונראה לו שאין תוכו כברו, ושיכול להיות כי זהו הנער אשר הוא מבקש. ויבקש מחותנו שיעשה לו מחיצה קטנה בבית המדרש ללמוד שם. וכונתו היתה

שיהיה הנער ישראל מצוי עמו תמיד ויוכל לעמוד על בוריו.

ולא איחר חותנו לעשות את הדבר, כי הוא יקר בעיניו, ויעש כן. ויצו הנגיד לישראל שישרת את חתנו. ‏ויהי בלילה כאשר ישנו כל חובשי בית המדרש, עשה בן אדם עצמו כאילו גם הוא ישן. ויעמוד ישראל על עמדו כדרכו על התורה ועל העבודה. כן בחן אותו פעם ושתיים. ויהי בלילה

השלישי, כאשר ישראל בן אליעזר היה ישן, לקח בן אדם קונטרס אחד מהכתבים שהשאיר לו אביו וינח לפניו. וכאשר ניעור ישראל וראה את הקונטרס, נזדעזע מאד, ויקרא בו ויצניעו בתוך חיקו. כן עשה בן אדם גם בלילה הבא, ואז ראה ברור, כי זהו אשר ציוהו אביו עליו, ויקראהו ויאמר לו: "הנה אדוני אבי זכרונו לברכה הניח לי כתבים אלו שבידי וציוה עלי שאמסרם לך, והנה כולם הם לפניך, אך בבקשה ממך, תיקר נא נפשי בעיניך ולמד עמי!"

ויענהו ישראל: "טוב הדבר [ואעשה כדבריך], אבל בתנאי שלא ידע זאת שום בן אדם זולתך ולא יהיה ניכר ממך שום סימן [של כבוד נגדי], כי אם שתצווה עלי לשרת אותך כמקודם."

ויהי כן.

ויהי אחר הדברים האלה אמר בן הרב רבי אדם לחותנו: "הנה אני רוצה להתנהג כעת בפרישות יתירה. שכור לי איזה בית מחוץ לעיר ואשב שם על התורה ועל העבודה."

ויעש חותנו כן וישכור לו בית מחוץ לעיר. ויבקש בן אדם שוב מחותנו, שישכור לו את הנער ישראל לשבת עמו בצוותא חדא ושישרת אותו. ויעשו כן. וכאשר נכנסו שניהם לבית התבודדותם, למדו בתלמוד והלכה ובכתבי הקודש. אבל בהכתבים שמסר לו היו כתובים דברי קבלה מעשית. פעם אחת ביקש בן אדם את ישראל בן אליעזר, שיוריד את שר התורה [ממעלה], כדי שיורם איזה

דבר. ודחה אותו ישראל ויאמר לו: "אם נטעה חס ושלום בכונותינו, אז תוכל סכנה לבוא, מפני העדר אפר פרה [בימינו, שהיה בימי המקדש – במדבר יט]."

ויפצר בו בן אדם בישראל יום יום, עד שלא יכול עוד להשיב פניו. ויתענו הפסקות משבת לשבת ויטבלו טבילות כראוי, ובמוצאי השבת כיוונו כונות ידועות כדי להוריד את שר התורה. ומיד צעק ישראל ואמר: "וי, וי! טעינו בהכונות, ותחת שר התורה ירד שר האש וישרוף בודאי את כל העיר. לך מהר לבית חותנך והזהר אותו ואת כל בני העיר, שיצילו את נפשם, כי מהרה תהיה שריפה בעיר."

ויעש כן בן אדם [ויקרו דבריו], ויגדל האיש מאד בעיני כולם ויהי בעיניהם לאיש אלוהי ובעל מופת.

ויהי אחרי כן ביקש בן אדם שנית מישראל שיוריד את שר התורה, ויסרב. ויפצר בו ימים רבים, עד שהוכרח לעשות רצונו. ויתענו ההפסקות ויטבלו טבילות כמקודם. ויהי במוצאי השבת, כאשר כיוונו הכונות הידועות לירידת השר, צעק ישראל בן אליעזר וקרא: "אהה! בעבור זה נגזרה על שנינו מיתה בלילה הזה. אבל כי נתחזק על עמדנו ולא נטעם טעם שינה כל הלילה, זאת תהיה תקנתנו, ובת דינא – בטל דינא [לן הדין-בטל הדין], אבל אם נתנמנם חס ושלום, אז תהיה אחיזה לבעל דבר לשלוט בנו, כי הרי שינה היא מסיטרא דמותא."

וכן עשו ויעמדו בחיזוק כל הלילה. וקודם אור הבוקר לא יכול בן אדם לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט. וכשראה ישראל זה, רץ במרוצה [לבית חותנו] ועשה רעש, שנתעלף פתאום. וימהרו להעיר אותו ולא הועילו, ויקברוהו בכבוד גדול. ויקח לו ישראל מאז דרך אחרת.

אחר ימים רבים סגר ישראל בן אליעזר את הכתבים הנסתרים באבן אחת בהר. הוא השביע את האבן ונפתחה, וינח בתוכה הכתבים, ושוב נסגרה. גם הושיב שם שומר אחד.

אומרים, שאלו הכתבים נגלו חמש פעמים לבני אדם. הם היו בידי אברהם אבינו עליו השלום ובידי יהושע בן נון ובפעם האחרונה בידי רבי ישראל. מי היו השנים האחרים, לא נודע.

(ד, קמו-קמז). שבחי הבעש"ט, 8, 9, 10, 16 (צירוף קטעים). כל מאמרי מי"ב, רפה (מתוך "הרב והכהן").