רבי ישראל בן אליעזר היה אחרי נישואיו בדחקות גדולה. הוא הלך להתבודד בין הרים גדולים. ואשתו היתה באה אליו שתיים או שלוש פעמים בשבוע בעגלה וסוס, והיה חופר חומר בעדה. והיא הוליכה את החומר העירה ומוכרת אותו, ומזה היתה מתפרנסת.

בימים ההם היה רבי ישראל מתענה תמיד בהפסקות גדולות. ‏וכאשר היה רוצה לאכול, היה חופר גומה באדמה ונותן לשם קמח ומים והיה נאפה לחם מחום החמה. זה היה כל מאכלו אחר תעניתו.

והנה ההרים, שעליהם היה מתבודד היו גדולים עד מאד וביניהם גיא עמוקה. פעם אחת נכנס בעומק ההתבוננות והיה הולך על ההר, וכשבא סמוך לגיא, נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור והלך הלאה.

על ההר ההוא ישבו לסטים ושוללים, וכאשר ראו זאת אמרו: "אין זה כי איש אלוהי הוא ויי אתו."

ומהיום ההוא והלאה, אם היה ביניהם איזה ריב וטענה, באו לפניו והוא עשה פשרה ביניהם.

‏אומרים, שכאשר ישב רבי ישראל בן אליעזר בכפר, התקרבו ימי הפסח ולא היה לו עוד מצות וכל צרכי הפסח. ויחבוש את סוסו בעגלה ויסע לכפרים והביא קמח ובשר ליום טוב. וירדו גשמים ונחמץ הקמח. יצא עוד פעם לכפרים שמהצד השני למושבו והביא שוב קמח ליום טוב, והר גדול על אם הדרך. ולא יכול הסוס למשוך את העגלה, ובחצי ההר מת הסוס. ומשך הוא בעצמו את העגלה, וכלה כוחו. ועמד אצל העגלה ובכה בכיה גדולה לפני השם יתברך ובתוך בכייתו נפלה עליו שינה ונרדם. ובא אליו אליהו הנביא זכור לטוב בחלום ואמר לו: "נרצתה דמעתך ונתקבלה תפילתך! וזה היה לו הגילוי הראשון.

(ד, קמח) . שבחי הבעש"ט, 12 (קיצור), 20. כל מאמרי מי"ב, רפה (מתוך "הרב והכהן").
 
ברדיצ'בסקי התבסס בעיבודו על שני קטעים נפרדים. להלן הנוסחים המקוריים:
 
מעשה בגזלנים
והנה אחר החתונה רצה הרב מוהר"ג [=מורנו ורבנו הרב רבי גרשון] ללמוד עמו אולי יקבל איזה ד"ת [=דבר תורה] אבל הוא הסתיר הדבר כאשר אינו יכול לקבל מאומה. ויאמר הרב לאחותו: הנה באמת הוא לי חרפה גדולה מאישך, ואם תרצי להתגרש ממנו הרי טוב, ובאם לאו אני אקנה לך סוס ותסע עמו ולגור באשר תגורי, כי לא אוכל שאתי עליך חרפה.
ותסכים לדבר זה, וילכו באשר יתהלכו ויקבע לה מקום לגור שם, והוא הלך להתבודד בין הרים גדולים הנק' [=הנקראים] גיבירג וזה היה פרנסתה, כי ב' או ג"פ [=ג' פעמים] בשבוע הייתה באה אליו על הסוס עם עגלה והי' [=והיה] חופר טיט, והיא הוליכה לעיר ומזה היה לה פרנסתה.
והבעש"ט היה מתענה תמיד בהפסקות גדולות, וכאשר רצה לאכול הי' [=היה] חופר גומא בארץ ונותן לשם קמח ומים והי' [=והיה] נאפה מחום החמה זה היה כל מאכלו אחר תעניתו וכל ימיו היה בהתבודדות:
והנה ההרים היו הרים גדולים עד מאד וביניהם גיא עמוקה ובלי מדרון, כ"א [=כי אם] ארץ גזרה היה שוה.
פ"א [=פעם אחת] נכנס בעומק ההתבוננות והי' [=והיה] הולך על ההרים, ומצד אחד על הר השני היו עומדים לסטים השוללים וכשראו אותו מרחוק שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה, אמרו: בוודאי יפול לגיא ויהי' [=ויהיה] לו ריסוק איברים, ח"ו [חס ושלום] וכשבא סמוך לגיא נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור והלך למרחוק ונתחלקו שני ההרים כמקדם ובחזירתו כשבא סמוך לגיא נתקרב ההר הא' [=האחד] לחברו ונעשה מישור וכן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו, וראו כי הוא איש אלקי באשר ה' אתו, וישלימו עמו, ויבואו לפניו ויספרו לו כל המאורע, ויאמר [צ"ל ויאמרו] הנה בעינינו ראינו כי איש אלקים אתה, לכן בקשתנו שתתפלל עבורנו שיצליח ה' דרכינו אשר אנחנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו.
ויאמר להם הבעש"ט אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו, אזי אעשה כדבריכם. וישבעו על הדבר הזה: ויהי מאז והלאה אם היה להם איזה ריב או טענה ביניהם ויבואו לפניו והוא עשה פשרה ביניהם.
פ"א [=פעם אחת] באו שני גזלנים לדון לפניו ולא הוטב הפסק בעיני אחד מהם, ויאמר בלבו הנה כאשר הבעש"ט ער א"א [=אי אפשר] לו לעשות רע אבל כשהוא ישן אמלא את רצוני להרוג אותו וכן עשה כשישן הבעש"ט בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו, ומיד חטפו אותו, ואינו יודע מי ומי והכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים כמעט שמןץר בו נשמת חיים וגם כח הדבור אין בו ויקץ הבעש"ט וירא את המוכה ללפניו מלוכלך בדם וחבורות ופצעים וישאלהו מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה? ולא הי [=היה] בו כח להשיב לו דבר וילך הבעש"ט לדרכו ולמחרתו כששב מעט לאיתנו אז סיפר לו הגזלן כל המאורע:
פ"א [=פעם אחת] באו הגזלנים אליו ואמרו אדוננו הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ-ישראל דרך מערות ומחילות אם רצונך לך נא אתנו, ואנחנו נהי [=נהיה] מורים לפניו הדרך אשר ילך בה, ויואל ללכת אתם, והנה בהליכתם בדרך הי' [=היה] גיא א' [=אחד] עמוקה מלאה מים ורפש וטיט ודרך הליכתם על דף [אברעט=קרש] א' [=אחד] המונח מעבר אל עבר והיו נשענים על יתד א' [=אחת] שהיו נועצים באגם. והלכו הם מתחילה וכשרצה הבעש"ט לילך עליו ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת וחזר לאחוריו כי הי' [היה] לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה.
ויאמר הבעש"ט אל לבו בוודאי לא לחנם באתי לכאן. ובחזירתו פגע בצפרדע הנ"ל [=הנזכרת לעיל]. [למעשה סיפור הצפרדע מופיע בהמשך].
שבחי הבעש"ט, מהדורת אברהם רובינשטיין (מהדורה מדעית מוערת ומבוארת), הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2005, עמ' 52-51.
 
הגילוי פעם ראשונה
שמעתי מפי רבי גדליהו הנ"ל [=הנזכר לעיל] פ"א [פעם אחת] לא הי' [=היה] לו מצות ולא בשר על פסח וחבש את חמורו בעגלה ונסע לדרכו לכפרים ושחט בכפרים והביא קמח ובשר על פסח. וכשבא אמר לאשתו ראה שיסלק הקמח [כלומר דאגי שמישהו יפרוק את הקמח] מן העגלה וירדו גשמים ונחמץ הקמח והודיעה לבעלה ובדק הסכין ונסע לכפרים אשר בצד השני והביא קמח על יו"ט [=יום טוב] ובבואו סמוך לביתו ושם הר גדול, ולא הי' [=היה] יכול הסוס למשוך את העגלה והי' [=והיה] מושך בעצמו העגלה לעזור להסוס ובחצי ההר מת הסוס והוכרח למשוך העגלה בעצמו כי ירא להניח הקמח בלא שמירה וכלתה כוחו ועמד אצל העגלה ובכה בכי' [=בכיה] גדולה לפני השי"ת [השם יתברך] ובתוך בכיתו נפלה עליו שינה ונרדם ובא אליו בחלום אליהו ז"ל [זכור לטוב] וזה היתה הגילוי לו פעם ראשון ואמר לו נרצה דמעתיך ונתקבלה תפילתך הנה אני אשלח לך נכרי אחד שיקח עגלה שלך עם הקמח לביתך ותכף שניעור משנתו בא נכרי אחד עם עגלה ועם סוסי' [=סוסים] ואמר ישראל קשור עגלה שלך בעגלה שלי ואביאך לביתך.
כשבא לביתו אמר הנכרי מה תתן לי שאפשוט את העור מן הסוס שלך ונתן לו זעקסער ואח"כ [=ואחר כך] בא נכרי וקנה העור בסך ארבעה ד' זה' [=זהובים] ואמר לו הקונה ראה שתלבש א"ע [=את עצמך] ואת אשתך על י"ט [=יום טוב] הב"ע [=הבא עלינו] לטובה עם המעות הללו.
שבחי הבעש"ט, מהדורת אברהם רובינשטיין (מהדורה מדעית מוערת ומבוארת), הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2005, עמ' 77-76.