סיפור ראשון (בארץ רחוקה)

הרב מר אליעזר אביו של הבעל שם טוב היה דר במדינת ואלאחיי סמוך לספר, והיו הוא ואשתו באים בימים. פעם אתת באו שוללים לעיר ושבו אותו בשביה. ואשתו נמלטה אל עיר אחרת, ומרוב עניותה נעשתה מיילדת, ומזה היתה פרנסתה.

ויוליכו השבאים את רבי אליעזר למדינה רחוקה, מקום שאין שם יהודים, ומכרו אותו שם. וישרת אליעזר את אדוניו באמונה וישא חן בעיניו ויפקידהו על ביתו. ויבקש מאת אדוניו, שיתן לו רשות לשבות ולנוח ביום שבת קודש, ומילא את שאלתו. ויהי כי ארכו לו הימים, ביקש רבי אליעזר לברוח ולהציל את נפשו. ונתגלו לו בחלום ואמרו לו: "אל תדחק את השעה, כי עדיין צריך אתה להיות במדינה זו."

‏ויהי היום, והנה אדונו היה לו איזה עסק ועניין עם המשנה ויועץ המלך ויפלה את עבדו ויגדילו בעיניו ויתן אותו במתנה להמשנה. ומיד כאשר בא הרב אל המשנה, מצא חן בעיניו ונתן לו חדר מיוחד לשבת שם, ולא היה מוטל עליו שום שירות, כי אם זה: כאשר בא המשנה מהמלך, היה יוצא לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו, כי כן הוא מנהג השרים הגדולים. ובכל אותו הזמן [שהמשנה היה בבית המלך] היה אליעזר יושב בחדרו ועוסק בתורה ותפילה.

פעם אחת היתה למלך המדינה מלחמה גדולה, וישלח אחרי יועצו, להתייעץ עמו, איך יהיו תכסיסי המלחמה והמצב והמשחית. ולא יכלו לעמוד על תכנית הדבר הקשה איך לעשות, ונתמלא המלך קצף וחמה על משנהו, שלא היה יכול לעמוד לו בעת צרה. וילך המשנה סר וזעף לביתו, וכשבא לביתו יצא עבדו אליעזר לקראתו בספל מים לרחוץ רגליו כדרכו, ולא קיבל. וישכב על משכבו בפנים זועפים. ויאמר אליעזר אליו: "מדוע פניך זועפים, אדוני? ספר נא לי."

ויגער בו המשנה. אבל בהיות אליעזר משרת נאמן לאדוניו וחפץ במנוחתו, השליך נפשו מנגד ובא אליו פעם ושתיים ויפצר בו, עד שהוכרח המשנה לספר לו כל העניין.

ויאמר אליעזר: "הלא לאלהים פתרונים, כי יי איש מלחמה."

ויתענה מר אליעזר תענית הפסקה וישאל על פי שאלת חלום מהשם יתברך גלא רזיא על רזא דנא [‏'שאל מיי מגלה סודות על זה הסוד בשאלת חלום] וישיבוהו [בחלום הלילה] כל אפני המלחמה, איך שיהיה, הכל כאשר לכל באר היטב.

ויהי ממחרת בא אליעזר אל אדונו ויגד לו כל עצת יי שהורהו מן השמים, וייטב בעיניו מאד. ומיד הלך המשנה אל המלך ויגד לו כל העצה בדבר המלחמה. וכאשר שמע המלך את דברי המשנה, ויאמר: "הנה זו העצה היא מפלא יועץ, ואין זה משכל אנושי, אם לא מאיש אלוהי אשר הופיע עליו יי, או להפך – מרוח הטומאה. והנה ידעתיך, שאינך איש אלהים, אין זה כי אם מכשף אתה."

והוכרח המשנה להודות על האמת ולספר לו כל המאורע.

ותצלח עצת רבי אליעזר, ויגדלהו המלך ויעשהו לשר צבא על מלחמותיו, ובכל מקום אשר שלחו המלך ללחום מלחמתו היה מצליח מאד. וראה המלך, כי יי אתו. והנה במשך הימים עלה על לבו של רבי אליעזר, שאולי עתה העת לברוח ולשוב אל עירו, כי מה יהיה בסופו? וגילו לו מן השמים ואמרו לו, שעדיין צריך הוא להישאר במדינה זו.

ויהי היום וימת המשנה, וישם המלך את אליעזר על מקומו להיות יועץ למלך, ויתן לו את בת המשנה לאשה. אבל הרב לא נגע בה ועשה כל תחבולות שלא יישאר בביתו עמה, ואף אם נזדמן הדבר שנשאר עמה, לא נגע בה כלל.

‏פעם אחת אמרה לו אשתו: "אמור לי, מה מום מצאת בי, שלא תגע בי ואין אתה עושה עמי כדרך כל הארץ?"

ויאמר לה רבי אליעזר: "הישבעי לי שלא תגלי לשום אדם, ואומר לך האמת."

ותישבע האשה לו, ויאמר אליעזר: "יהודי אנוכי." – והנה במדינה זו לא היה שום יהודי רשאי לדור בה, וכשמצאו יהודי שם, היה אחת דתו למות. – ומיד שלחה אותו האשה לארצו, ותתן לו כסף וזהב רב מאד. ויבואו לסטים בדרך ושללו ולקחו ממנו כל אשר לו.

ונגלה אליו בדרך אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו: "בזכות מעשיך, ייולד לך בן, שיאיר עיני כל ישראל, ועליו יקוים המקרא: 'ישראל אשר בך אתפאר'. [ישעיה מט, ג]

ויבוא אליעזר לביתו וידע את אשתו, ונולד להם בן, וקראו אותו ישראל, הוא ה'בעל-שם- טוב'.

ויגדל הילד וייגמל, ויגיעו ימי אביו למות. ויקחהו על זרועו ויאמר לו: "הבה אני רואה, שאתה תאיר נרי ולא זכיתי לגדל אותך, אבל, אהובי בני, זאת זכור תזכור כל ימיך, שיי אתך, ולא תירא משום דבר."

סיפור שני (שכר מצוה)

רבי אליעזר, אבי הרב רבי ישראל בעל שם טוב, היה דר בכפר אחד והיה מכניס אורחים גדול, והושיב שומרים בכל קצות הכפר ויצוום שיאמרו לכל אורח עובר שיסור אצלו, למען לא ידאג הזר, אנה יפנה במקום שאין לו מכירים. ובבוא אורח ועני אליו, היה נותן לו נדבה הגונה מיד, עוד קודם שיאכל, למען יאכל בטוב לב. כי הן העני עיקר מגמתו להשיג מכסת כסף ולהביא טרף לביתו.

פעם שיבחו בשמים את ההנהגות הטובות שלו והסכימו לנסותו באיזה דבר, אמרו: "מי ילך לנסותו?"

אמר סמאל: "אני אלך."

אמר אליהו: "לא טוב שאתה תלך, רק אני אלך."

והלך אליהו זכור לטוב ובא אליו, אל רבי אליעזר בשבת אחרי חצות בדמות עני במקלו ובתרמילו ויבוא ויאמר: "שבתא טבא!"

מהראוי היה לגרש אותו כמחלל שבת, אבל רבי אליעזר היה סבלן ולא רצה לביישו, ויתן לו מיד סעודה שלישית לאכול בכבוד, וכן [נתן לו בערב] סעודת 'מלוה מלכה'. וביום הראשון בבוקר נתן לו [שוב לאכול] וגם נדבה הגונה, ולא הזכיר לו כלל מעניין חילול שבת, שלא לביישו.

וכאשר ראה אליהו זכור לטוב את מנהגו הטוב, גילה עצמו אליו ויאמר לו: "דע לך, שאני אליהו הנביא ובאתי לנסותך, ובשכר זה תזכה לבן, שיאיר עיני בני ישראל."

וזכה להוליד את רבי ישראל בעל שם טוב.

(ד, קמג-קמה). א: שבחי הבעש"ט, 7-5. ‏ב: מעשיות ומאמרים יקרים, 2. - כל מאמרי מי"ב, רפד (מתוך "הרב והכהן"); צפונות, שז-שח ("בארץ רחוקה"), שח ("שכר מצוה").