הרב הגדול מורנו ורבנו חרב רבי נפתלי כהן צדק נסע לעת זקנתו לארץ הקדושה, ויהי בבואו בדרכו לעיר הגדולה קושטא, נפל לערש דוי, ואמר לכל הניצבים עליו, שהוא ימות, ואמר באיזה זמן ובאיזה רגע ימות.

ויהי בבוא יום פקודתו היו אצלו לערך אלפיים איש מחברא קדישא מהעיר הנזכרת, והיו שם כמה וכמה לומדים וחסידים, ואמר על כל איש ואיש מהבאים מאיזה גלגול נשמה הוא בא, ובאיזה זמן ימות כל אחד ואחד. והיה כאשר פתר, כן היה אחר כך. ואמר בכבוד עצמו מי שיתעסק בקבורתו, ורק האנשים ההם נשארו שם במחנה [אתו].

ויהי עוד הוא מדבר, ראה לפי דבריו, שהנה מלאך המוות בא אל הבית לבוש מלבושים נאים, ויאמר אליו החולה בזה הלשון: "חושב אתה שלא הכרתיך? כאשר פגשתיך בדרכי, עמדת לפני

כעני, והיום באת אלי בתור קצין. צא מכאן, רשע, אין לך מה לעשות אצלי במאומה, איני צריך לך בעזרת השם."

וידבר אליו בדיבור קשה ועמד ממיטתו ויך בכוח. ועל העם הניצבים עליו נפלה חרדה גדולה מאד על מה ששמעו דבריו, ויאמר אל האנשים שילכו החוצה מפתח ביתו, רק הסופר והשמש איש זקן ‏בן מאה ועשר שנים המה יישארו במחיצתו. ויאמר אל הסופר, שיכתוב השמות הקדושים על כל החלונות בחדר וגם על הפתח. ויעשו כן, ואמר בזה הלשון: "תראו מה ייעשה לפניכם ויהיה לכם לזכרון."

ויהי בדברו ויקרא: "ברוך הבא, אבי! ברוך הבא, אבי זקני! ברוכים הבאים!"

ואמר ברוכים הבאים גם אל אנשים חשובים גדולים מאד, וגם אל המלאכים. ‏ויהי בדברו ויבוא רעש גדול וחזק מאד סביב למיטתו, גם אש גדולה היתה סביב למיטתו לערך שעה אחת, ואחר כך כבתה. והסופר והשמש לא יכלו להביט למיטתו מחמת אימה גדולה שנפלה עליהם, ויאמר לשני האנשים בזה הלשון: "והיה לכם הכל לזכרון, ודעו, כי הייתי גלגול נשמת חזקיהו מלך יהודה, והאנשים האלה, אשר מתעסקים יהיו עמי בקבורתי, להם גם כן ניצוץ מנשמתי, לכן מתעסקים יחיו עמדי. וזה אני מצווה אתכם, שתקחו ארוני אחרי מותי ותלכו לקריית חברון ותניחו את עצמותי אצל הקבר של יחזקיהו מלך יהודה."

ושני האנשים האלה כתבו כל זה לזכרון.

(ד, קכג). מעשיות פליאות, סי' ב, 4. ב"י ו, 142-141, 313.