ובמקום אחד ממדינת מונפיראטו בשנים שעברו היה פילוסוף אחד מבני עמנו, שהיה נוטה מאד אל הדעת הזאת [לאמור, אל הפילוסופיה הכופרת] ‏ועוד היה מסופק בפעולת השמות ואולי לא היה מאמין בהם.

ויקר מקרהו, כי אדם אחד ממדינת פימונטי בקץ ימיו כפאו שד. והפילוסוף הזה היה מלעיג לדברי האומרים, ששד כפאו, וחושב אותם לפתאים המאמינים לכל דבר, והיה אומר: "חלי טבעי הוא מחליי הנכפים.

ואנחנו, כדי להעמידו על האמת, אמרנו לו: "הלא תראה דבר מפליא."

וישימו ביד האדם הלזה (והוא היה מוטל על מיטתו בלי שום הרגשה) דברים רבים וכתבים שונים, ולא זע ולא הרגיש כלל וכלל. וישימו בידו נייר אחד, ובו היה שם הוי"ה ואדנות משולב יחד, והוא שם בלתי ידוע לבעלי הפשט, כי אינם מכירים, רק עשרה השמות שאינם נמחקים. ויהמה האדם בקול גדול וישלך מידיו השם בכוח גדול ועיניו היו סגורות ולא ראה מאומה. וישימו בידו אזוב נקרא בלעז אוריגאנו וישליכהו מידו בכוח, ונשמע קול אבל לא כבראשונה. ויעשו הנסיון הזה לעיני הפילוסוף כמה פעמים ביותר מעשרה ימים, הן בשם זה, הן בשמות אחרים ובדברים אחרים שבהם לא התנועע כלל. והיה זה בפני כמה אנשים.

ויודה הפילוסוף [בכוח השמות] ולא בוש.

(ד, קכד). אמונת חכמים, הקדמה, 8. ב"י, 109-108, 310.