רב אחד גדול בישראל [הרב המקובל ר' נפתלי כ"ץ], כשהיה עוד צעיר לימים ובא על ידי איזה מאורע בחייו במצוק, נתגלגל עליו שנתגדל אצל בעל בית אחד. האיש שם עליו עינו כלאחד מבניו והעלם הלך וגדל בתורה וביראה. ויהי כאשר נתגדל והגיע לפרקו, ולבעל הבית היתה בת שגם היא הגיעה לפרקה, הציע לפניו לבוא בברית האירוסין עם בתו.

ונתרצה הנער לעשות חפץ האיש, אשר החזיקו על שולחנו. נכתבו התנאים, ובעל הבית נתן לו אחר זה חדר מיוחד להתבודד שם וללמוד.

פעם הביט בעל הבית בחור הדלת לראות, מה יעשה? וירא אותו מוטל בפישוט ידיים ורגליים על הארץ ומדבר. והוא, בעל הבית קול שומע ותמונה אינו רואה בבית.

ויחרד האיש ויבקש ממנו אחר זה להגיד לו פשר החזון הנורא.

ויספר לו העלם, שאבותיו הקדושים, שהם כבר בארץ החיים, באו אליו מעולם העליון והודיעו לו, שהכלה אינה זיווג שלו ושרצונם להפריד בין הדבקים, ושילך מכאן לבקש הזיווג האמיתי. הוא התחנן לפניהם לבל יעשה הפירוד, והם באחת.

וכשמוע בעל הבית את הדברים האלה, הבין שאין חכמה ואין עצה למרות פי קדושים, ויאמר להעלם ביגון ובצער: "רואה אני שאין לי זכיה לקחת ‏אותך לחתן לבתי ואני מוחל לך דברי הברית בלב שלם והשם יתברך יזמין לך ולבתי זיווגם הראוי."

ויבטלו את התנאים, ‏וילך העלם מזה בשלום. והלך וגדל, עד שנעשה לאילן גדול ולאב בית-דין בעיר מהוללה ושמו היה הולך בכל המדינות.

והנה בעל הבית השיג אחר זה זיווג הגון וישיא אותה לאיש נכבד, והם חיו בשלום ובכבוד. ויהי פעם הלכה האשה הצעירה מבית הטבילה יחידה, ויבוא לנגדה שר אחד שנסע במרכבה שלו, וכאשר ראה אותה, לקחה בחזקה על מרכבתו ויבא אותה לביתו, וכאשר לא חפצה להפיק זממו, סגרה בחדר אחד בעלייתו. ועלה בדעת האשה לבקש מהשר איזה משקה לרוות צמאה, והוא שחפץ להפיק רצון מאתה לא נחשב בעיניו שום עמל וילך בעצמו להביא לה משקה. ובראות האשה שהיא לבדה, חיפשה בחדר ומצאה בגדי השר ותמהר ללבשם וסיכנה את נפשה כבנות ישראל הצנועות וקפצה מעל החלון ארצה, ובחמלת יי עליה נמלטה בלי שום פגע, ותלך במלבושי גבר, ולא הכיר אדם אותה, ותמצא את הדרך לביתה, ותספר לבעלה כל המאורע. ‏ואף על פי שהיתה האשה בעיני בעלה בחזקת כשרות וצניעות, מכל מקום לא יכול למצוא מרגוע לנפשו ופרש ממנה. וכה עברו ימים, האשה אומרת: "נשביתי וטהורה אני, והאיש בפחדו יושב. ויטכס עצה לשאול על זה שאלת חכם. וילך הוא ואשתו אל רב המדינה בדבר הזה – והוא הוא העלם, שידענוהו מראש המעשה – ויספר האיש להרב כל אשר קרהו.

ויאמר הרב אליו: "תדע נאמנה, שאשתך טהורה גמורה, ולך ושוב לאהלך בשמחה."

(ד, קכב-קכג). תפארת הצדיקים, 33-21 (קיצור).