מעשה באיש אחד תוקע בשופר בימים הנוראים, שהמיר את דתו והיה יושב בבית ועד המנגנים למלך. ויהי היום במעמד המנגנים התפאר, כי הוא יודע לתקוע בקרן אחת ולהוציא קולות מסודרים.

ויתנו לו שופר לתקוע, ולא עלה בידו. וימת לבו בקרבו ואמר: "מה זאת?"

הוא ניסה גם לתקוע בביתו ולא יכול. ויאמר: "לא אשקוט ולא אנוח, עד כי אדע מה זה ועל מה זה סר כוחי בזה."

ויבוא לפני רב גדול [ר' אברהם יכינו], ויספר לו את אשר עמו וישאלהו לפשר הדבר.

השיבו הרב לאמור: "הלא מקרא הוא: 'אשרי העם יודעי תרועה!' [תהלים פט, טז] זאת הסגולה אך מתנת בני ישראל!"

ויהי כשמוע האיש את הדבר, וימס לבבו ולא קם עוד רוח בו ויאמר: "מה עשיתי! ומדוע דבר יי בזיתי לשוב מאחרי יי!"

ויברח לארץ אחרת ויחזור בתשובה שלמה, ואז יכול לתקוע בשופר כבתחילה.

קרא ואמר: "ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, 'אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיי אלהיו'! [שם קמה טו]"

(ד, קכ). מעשים טובים, סי' ד, 4. ב"י ו, 92-91, 309. (= סי' 290).