ידוע שחזקיה המלך עליו השלום סתם את מי גיחון מפני סנחריב מלך אשור, ועד היום בכל יום ששי בחצות, כשנסגרים פתחי שערי ירושלים והעיר תישאר כמעט ריקנית, כי כל הישמעאלים

הולכים לבית מקדשם, וההולך שם עומד אצל שער אחד סמוך למגדל, שומע קול מים רבים, שהולכים מתחת לארץ.

ובזמן שהרב רבי חיים ויטאל היה בעיר הקדושה ירושלים בא שמה שר אחד תקיף, שנקרא אבו סיפין, וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון, ושאל אם נמצא היום מי שיוכל לפתחו?

ויאמרו לו הגוים: "יש [ביהודים] חכם אלוהי, ושמו רבי חיים ויטאל, ודאי שהוא יכול לפתחו."

ושלח השר אחריו ביום הששי ואמר לו: "גוזרני עליך, שבעוד שהולך אני לבית המקדש, פתוח

תפתח את הנהר הזה, שסתם המלך שלכם, והוא נצרך הרבה להעיר, ועליך מוטל לפתחו. ואם אין – דמך בראשך!"

ויעשה הרב רבי חיים קפיצת הדרך והלך לדמשק [בו ביום].

‏בא אליו רבנו רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה, ובחלום ידבר בו לאמור: "הסכלת עשו, כי זה השר היה גלגול סנחריב מלך אשור, ואתה יש בך ניצוץ חזקיה המלך, והיתה שעת הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון, כי שלא ברצון חכמים סיתמהו חזקיה המלך עליו השלום, והוא מהדברים שלא הודו בו, ובזה היתה ‏אתחלתא דגאולה."

השיב הרב רבי חיים: "לא רציתי להשתמש בשמות הקודש."

אמר לו רבו: "לולא נשתמשת בשמות הקודש לבוא לדמשק החרשתי, אבל מאחר שנשתמשת לזה, היית יכול להשתמש בשמות לפתוח את גיחון, והיה קידוש השם ותיקון גדול."

אמר רבי חיים: "אם כן, אחזור לירושלים לפתוח את הנהר עתה."

השיב רבו ואמר: " 'חליף שעתא ולאו זמניה הוא.' [חלפה השעה ועבר זמנה]"

(ד, קז-קח). שם הגדולים, א, 25-24.