מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
בית רימון |
טקסט |
בימי המקובלים הרב רבי יצחק לוריא בצפת ותלמידו המובהק רבי חיים ויטאל היה בדמשק מקום טומאה הנקראת בית רימון. והחכמים דיברו דברים הרבה על אודות המקום הזה, כי הוא מקום טימאה ומלא קליפות. והמכשלה הזאת היתה צער לישראל. כל מי שעבר דרך שם נכנס בו רוח שטות וטומאה. וכשהיו מוליכים מת דרך שם נלקח פתאום מהארון על ידי כישוף והקליפות. ודרך אחרת לא היתה להם [ליהודים יושבי דמשק] להלוך לקבור מתיהם. ויגלו מן השמים להרב רבי יצחק לוריא, כי ישלח את תלמידו הרב רבי חיים ויטאל לדמשק לעשות נקמה בזאת הקליפה. מיד שלחו לשם ויברכהו. ויבוא התלמיד לדמשק ויקבלוהו בכבוד גדול מאד. ויצוום לאמור, שאם יהיה איזה מת בעיר, יקראוהו ללוותו. ויהי היום, וימת איש אחה ויקראו להרב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ללוות את המת. המה הולכים עם המת, שהיה מונח בארון עץ, ועליו פרוש בגד אדום. ובאו עד מקום בית רימון, ויצעקו נושאי הארון בקול מר צורח: "אהה! הוקל הארון מאד בלי הרגש כלל, אם מת בתוכו." ויאמר להם הרב: "עמדו נא!" ויעמודו. אז הלך הרב ויגש אל הטומאה הביתה ויתמהמה שם כשעה, ואחר כך יצא אליהם ויאמר לארבעה האנשים נושאי הארון: "התפרדו לארבעה ראשים, כל אחד מכם ילך לרוח אחרת מארבע רוחות השמים." ומסר להם שמות ויצוום לבל ירך לבבם מפחד עיניהם אשר יראו. וילכו ויעשו כן, ויהי המה הולכים, ראו הרבה כלבים שחורים גדולים ונוראים מאד יוצאים מהבית ונובחים עליהם בקול מר ורודפים לנשכם. ונפל עליהם פחד ואימה, אך התחזקו כמצות הרב עליהם, וימצאו כל אחד על מקומו רבע רבע מהמת, אשר נחתך לארבעה חלקים על ידי הקליפות, ובדאבון נפשם הביאו כל אחד ואחד את חלקו והניחוהו בארון. והרב אמר קדיש אחרי המת והלך עמהם עד מקום קברו ויקברהו. ואחרי סתימת הגולל הלך לביתו, ומהיום והלאה נתבטלה (רוח) הקליפה. כן יתבטלו כל הקליפות שבעולם! וישב הרב בדמשק עד עת פטירתו. וציוה לכרות לו קבר נגד בית רימון. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
|