א

כשהרב רבי חיים ויטאל בא אצל מורו הרב רבי יצחק לוריא זכרונו לברכה ללמוד ממנו זאת החכמה, הלך מורו לטבריא והוליכהו עמו, ושם היתה ספינה קטנה. וכשהיו מהלכים בספינה

בתוך המים כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, אז לקח מורו כוס אחת ומילא אותה מים מבין העמודים והשקה אותו אותם המים ואמר לו: "עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים."

מאז ואילך התחיל ליכנס בעומק החכמה הזאת.

ב

שלושה ימים אחרי פטירת הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי ראה תלמידו רבי חיים ויטאל את רבו בחלום וישאלהו לאמור: "למה נפטרת בקוצר ימים כל כך?"

אמר לו הרב: "לפי שלא מצאתי אפילו אחד בדורי שלם כמוני."

אמר התלמיד אל הרב: "אם כן, עלי להתייאש מכל מה שהבטחתני ומכל הטובה שאמרת שעתידה לבוא על ידי!"

אמר לו הרב: "אל תתייאש, כי בהגיע הזמן אני אבוא אליך ואגלה לך את אשר תעשה."

וייקץ, ‏ומאז ואילך היה נגלה הרב לתלמידו בחלום רוב הלילות וינחמהו בכל פעם, שלא יתייאש, זה נמשך עשרים שנה מימי ‏פטירת הרב. אחר אלה לא בא אל תלמידו בחלום כי אם פעם בחודש, ואחר זה אך פעם בשלושה חדשים. וזהו מעשהו בכל החלומות: הוא מלמד את תלמידו תורה ומנחמהו שלא יתייאש, כי עוד חזון למועד.

(ד, קו). א: נגיד ומצוה, 3. ב: שבחי ר' חיים ויטאל, 3.