מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
הנקטפים בלא עתם |
טקסט |
א סמוך לימי פטירת הרב רבי יצחק לוריא אשכנזי אמר לתלמידו רבי חיים ויטאל: "הנה אשתך הרה ובן ייולד לך והוא יהיה גדול חמש מאות מדריגות יותר ממך, אבל יש ספק אם יחיה ויתקיים." וימת הרב רבי יצחק בימים האלה, ולרבי חיים נולד בן ויקרא את שמו יוסף. ויחיה שנה וחצי וימת. והיתה דעת הנער בתכלית השלימות, וקודם שנפטר דיבר דברים קרובים לנבואה. בשנת חמשת אלפים שלושים וחמש ליצירה ביום ראש השנה, כשהיה הקהל קורא [בבית הכנסת] פסוקי תקיעות שופר 'עלה אלהים בתרועה', נתנמנם הרב רבי חיים וראה עצמו עם עוד כמה אנשים בכפר תנחום על ציון רבי תנחום הקבור שם – הדבר היה כמו בהקיץ – והוא והאנשים אשר עמו עושים הקפה לאותו ציון, ובא איש אחד ונתן לו אבן טובה אחת מאירה כשמש ויאמר לו: "הנה תחילה נתנו לך נר אחד דולק, וכלה השמן וכבה הנר, אך עתה נותנים לך אבן טובה שאינה צריכה שמן ולא תכבה." וייקץ. בחורף הזה בחודש כסליו נולד להרב בן וקרא את שמו נחמיה על שם הציון של הצדיק ההוא. ויבן הרב, כי הנר שכבה היה יוסף בנו שמת, והאבן החדשה היא נחמיה. אבל גם זה נפטר בהיותו בן שלוש עשרה שנה, וגם הוא דיבר נבואות וראה מראות נפלאות בהקיץ. אומרים, כשהיה זה הנער בן ארבע שנים ראה את מטטרון שר הפנים עומד על גג אחד. ויאמר מטטרון להנער: "אתה הוא גלגול זכריה בן יהוידע הנביא." ב פעם חלתה אשת הרב – הדבר היה בשנת חמשת אלפים חמישים ושבע ליצירה – ותגיע עד מוות, ותספר כי חילתה את בני מעלה להוליכה לגן עדן לראות שם מקום אישהּ הרב. והוליכו אותה לגן עדן והכניסוה בתוך חצר גדולה וכולו נטוע אילני בשמים ופירות טובים, ובאמצע החצר בריכת מים גדולה נובעת מים חיים, ובאמצע סילון גבוה, שדרך בו עולים המים הנובעים מלמטה למעלה עד האויר בחוזק, וחוזרים המים וממלאים הבריכה, ובמימי הסילון הזה עששיות כעין זכוכית של זהב וכסף עולות ויורדות במים ההם. ותאמר: "מה אלו?" ויאמרו לה: "אלו העששיות הם נפשות בניך שמתו בקטנותם ועומדים תמיד במימי בריכת אביהם. כי כל החצר הגדולה הזאת וכל מה שבתוכה הוא חלק אביהם בגן עדן. |
מקורות |
|
מלות מפתח |
|