בשנת חמשת אלפים שלוש מאות ושלושים וארבע ליצירה בא רבי מסעוד הכהן מן דרעא [עיר במרוקו] אל הרב רבי חיים וסיפר לו בשם אדם אחד גדול הדור שהיה יודע עתידות, ושמו אברהם שלום, שאמר לו, שילך לרבי חיים ויתן לו שלום משמו ויאמר לו בשמו, כי הוא משיח בן יוסף, וילך לירושלים וישכון שם שתי שנים, ואחר השנה הראשונה תחל רוח יי לפעמו. ומאז ואילך תהיה על אודותיו מחלוקת בין אנשי ירושלים ואנשי הגליל, ואנשי מצרים יסייעו לאנשי ירושלים. אך עם כל זה אנשי הגליל ינצחו ויחזירוהו לדור בגליל. ושם יתקבצו אליו אלפים ורבבות מישראל וימלוך עליהם וילמדם תורה. ואז יבוא גם הוא, אברהם שלום, לגליל. הוא אברהם יהיה משיח בן דוד ורבי חיים יהיה משיח בן יוסף – הכל אם יזכה הדור לכך.

בשנת חמשת אלפים שלוש מאות שלושים ושבע הלך רבי חיים למצרים ובא עוד תלמיד חכם אחר מן דרעא וסיפר לו משם, אשר ניבא רבי אברהם שלום עליו ככל אשר סיפר לו רבי מסעוד.

בשנתיים אחר כך היה רבי חיים דורש בירושלים בקהל ביום שבת בבוקר, והיתה שם אשה אחת וסיפרה, כי כל זמן שהיה הרב דורש ראתה עמוד של אש על ראשו ואליהו זכרונו לברכה מסייע אותו מימינו. וכאשר גמר הרב לדרוש, נסתלק העמוד והלך לו אליהו.

גם בעיר דמשק [אשר בא הרב רבי חיים לגור בה אחר כך] ראתה אותה האשה [שבאה גם היא לשם] עמוד אש על ראשו. הדבר היה בתפילת מוסף ביום הכיפורים, כשהתפלל הרב הזה בתור שליח ציבור. והאשה הלזו רגילה היתה לראות מראות בהקיץ וצודקת בדבריה מזמן קטנותה עד ימי גדלותה.

הדבר היה בשנת חמשת אלפים שלושים ותשע ליצירה, ואז בא הרב רבי חיים [שכבר יצא מירושלים] יום אחד לעיר הקדושה. ויבוא אליו בבוקר שומר בית המקדש לישמעאלים, והוא היה שונא ליהודים, וינשק ידי הרב ורגליו ויפצר בו שיברכהו ושיכתוב לו קמיע, כדי שיתלהו על צוארו.

וישאל אותו הרב לאמור: "מה נתחדש עליך עתה, כי יודע אני שאין זה דרכך."

ויאמר לו השומר: "הנה עתה ידעתי, כי איש אלהים קדוש אתה, הן אני משמש בבית המקדש, ובלילה הזה כחצות בצאתי מפתח המקדש היה הירח מאיר מאד כצהריים, ואשא עיני ואראה אותך פורח באויר ומשוטט על בית המקדש שעה אחת."

(ד, קג-קד). שבחי ר' חיים ויטאל, 3-2.