מה היתה תחילתו של איוב שהעיד עליו הקדוש ברוך הוא בעצמו: 'איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע'? [איוב א, ח] מלמד שבנה פלטורין על הדרכים ועשה להן ארבעה פתחים, כל עובר ושב

נכנס, אוכל ושותה ומברך לשם שמים.

נסתכל בו שטן ונתקנא בו.

הלך שטן ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי

אדם אהוב לפניך אלא איוב בלבד. מעתה תן לי רשות עליו ואסיר את לבו ממך!"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "שטן, שטן, מה לך אצל איוב עבדי, כי אין כמוהו בכל הארץ."

אמר לפניו: "רבונו של עולם, תן לי רשות עליו ואסיר את לבו ממך."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "הנה כל אשר לו בידך."

הלך שטן בדמות אויב, ושבה צאנו ובקרו וגמלו, והכה הרועים וְהַבַּקָרִים. בא כפליט להגיד לו.

אמר לאיוב: "הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן."

מיד פתח איוב ואמר: " 'יי נתן ויי לקח, יהי שם יי מבורך!' [איוב א, כא]"

שוב הלך שטן ומצא בניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור. רבץ השטן על הגג והפילו עליהם. בא כפליט להגיד לו.

פתח איוב ואמר: " 'יי נתן ויי לקח, יהי שם יי מבורך'!"

חזר שטן ועמד לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: "רבונו של עולם! שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי אדם אהוב לפניך אלא איוב בלבד."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ונתת עינך באיוב עבדי?"

אמר לפניו: "רבונו של עולם, עור בעד עור, מעתה תן לי רשות עליו."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "הנו בידך אך את נפשו שמור."

אמר לפניו: "רבונו של עולם, משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם, שאמר לעבדו: צא ושבור את החבית, ושמור יינה! היאך יכול אני לשמור את נפשו?"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כבר אמרתי לך: נפשו שמור."

מיד ירד שטן בשמחה גדולה והכה אותו בשחין רע.

לקח לו איוב חרשׂ להתגרד בו. ‏אמרה לו אשתו: "עודך מחזיק בתומתך? ברך אלהים ומות."

נזף בה ואמר לה: "כדבר אחת הנבלות תדברי."

כיון שסרח הבית עליו הלך וישב באשפה, עד שסרח בשרו עליו, והיו יורדים ממנו תולעים והיו תולעים עושים נקבים נקבים בבשרו, עד שעשתה תולעת מריבה עם חברתה.

מה עשה איוב? נטל אחת והניחה על חור שלה ואחת הניחה על חור שלה.

אמר להן: "הבשר שלי הוא ואתן עושות עליו מריבה?"

מיד כעס עליו לבו ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, 'לו יש בינינו מוכיח, ישת ידו על שנינו, יסר מעלי שבטו ואימתו אל תבעתני.' [איוב ט, לג]."

היה מודה ומשבח לפני הקדוש ברוך הוא על כל מידותיו, ועליו הוא אומר: " 'אודך יי, כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני' [ישעיה יב, א]."

באותה שעה האמינו כל באי העולם, שאין כמותו בכל הארץ.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לשטן: "שטן, שטן! לא כך אמרת: ‏תן לי רשות ואסיר את לבו!?"

מיד גער בו הקדוש ברוך הוא גערה גדולה, נזף בו והשליכו מן השמים.

באותה שעה כנס הקדוש ברוך היא כל מלאכי השרת ואמר להם: "ראיתם כמה נגעים וכמה מכות הבאתי על איוב ולא חטא אפילו בפיו, ולא הסיר את לבו ממני!"

עמדו ובקשו רחמים, כדי שיתרפא ממכתו. מיד עמדו וקשרו תפילה לפני הקדוש ברוך הוא בעד איוב. מיד חמל עליו הקדוש ברוך הוא וריפא אותו ממכתו לאחר שנים עשר חודש ונתן לו רפואה והוסיף לו הקדוש ברוך הוא ברכה כפליים.

(א, עב-עג). אבות דר' נתן, הוצאת שכטר, הוספה ב' לנוסח א, 164. – גינצבג ה, 390-381 (במיוחד 10,15, 39). – א"י ה, 407-404. צפונות, צט-ק.