ממקור ישראל

חזרה לדף הראשי של מס"ע

 

מסד הנתונים

 

מקור ישראל – האתר הישן

כניסה למסד הנתונים

 

תוכן העניינים

מקורות הסיפורים

חיפוש בבסיס הנתונים

 

חיפוש לפי מלות מפתח

חיפוש לפי שם הסיפור


לסיפור הבא

לסיפור הקודם

סיפור מספר 46


שם הסיפור

מלחמתו האחרונה של יהושע

טקסט

(לפי נוסח השומרונים)

ויהי אחר הדברים האלה [אחר שנתן יהושע את הארץ לנחלה לישראל כמחלקתם לשבטיהם] ויקם מלך חדש ושמו שוֹבך והוא בן חם בן רעוּאֵן. ויהי תחת ידו מחנה רב מאד וסוס ורכב ופרשים. וישלח שובך לקרוא לשאר הכנענים, וישלח מלאכים אל ארמינה הגדולה ואף אל ארמינה הקטנה ואל מלך צידון וצור ואל מלך דמשק, ויאספם שובך בקימוֹן, המלכים הם ומחניהם, ויהיו צבאותם מחנה רב עד מאד לאין מספר.

ויכתוב שובך איגרת אל יהושע בן נון על פיו ועל פי המלכים, אשר אתו בקימון. וישלחן את האיגרת אל יהושע בן נון אל הר גריזים בית אל. וזה אשר כתבו בה: "מאת העדה המתודעים

אליך, יהושע בן נון, ועליך השלום. ידענו, כי זאב מכה אתה. ידענו בכל אשר עשית בארצנו ובמלכותנו, וכי הכית חמישה ושלושים מלך [הנוסח השומרוני מונה מלבדר ל"א המלכים הידועים (יהושע יב, ט וגומר) גם את סיחון ואת עוג, את בלק ואת מלך מדין] והחרמת את עריהם ושרפת את כל מקומותם. ועתה הננו דורשים לנקום נקמתם ממך. דע, כי אנחנו באים אליך, לעשות עמך מלחמה במקום אלון מורא מול הר גריזים, אשר הקימות היכלך עליו לעבוד את יי אלהיך. ובעוד שלושת ימים נבוא אליך. וזה אשר דיברנו אליך."

וישלחו את מכתב האיגרת הזאת ביד איש נבון בעל שכל ויצוו אותו, כי יתן את האיגרת ביד יהושע בן נון. וישמע האיש אל דבריהם. וילך ויבוא אל יהושע בן נון וימצאהו יושב על

כסא מלכותו, ויקח לו ממני צו לבוא אליו, ויתן לו צו לבוא אליו. ויבוא אליו ביום הששי מן השבוע השביעי אשר מן שבעה השבועות ומספרו היה שמונה וארבעים יום מן חמישים הימים

אשר ציוה יי את עמו בני ישראל על ידי עבדו משה לספור אותם כל שנה. ויקח יהושע את המכתב מיד האיש ויקרא אותו וידע את כל אשר בו. ויצו לשמור את האיש נושא המכתב.

וישבתי בני ישראל את השבת השביעי ויחוגו את חג השבועות למחר השבת השביעי הזה בשמחה וטוב לבב, כאשר ציוה יי על ידי משה עבדו.

וישכם יהושע בבוקר ביום השני, וישלח ויאסוף את כל ראשי העם ואת כל זקניו ושוטריו ויקרא את מכתב שובך ואת המלכים אשר אתו באזניהם. ואז כילה מן מקרא האיגרת, אמר אליהם: "‏מה תאמרי עמי על כן?"

ויענו את יהושע קול אחד: "כל אשר תאמר אלינו נשמע ונעשה! לא נמרה פיך."

ויכתוב יהושע מכתב תשובה אל המלך שובך ואל המלכים אשר אתו. ויקרא אותו באזני כל זקני העדה וכל ראשי שבטי בני ישראל.

וזה אשר כתבו בו: "בשם יי גדול הגדולים ורחום הרחומים, מכה הרשעים הכפורים [משקל פעול הוא בעברית-השומרונית בהוראת פועל. ד. ילין], מאבד הזידונים הגיבורים, מפיץ הנאספים, מכנס הנפרדים, ממית החיים, מחיה המתים, ידו חזקה וזרועתו נטושה, והוא מלעל העליונים ושלטון השלטונים ודיין הדיינים, תחת זרועתו עולם ובגאותו שחוקי מעונה – ברוך הוא וברוך שמו לעולם. אני יהושע בן נון בן עדן בן שותלח בן אפרים בן יוסף אשר מלך על כל ארץ מצרים, תלמיד אדון הנביאים משה בן עמרם, אשר עשה יי על ידו בארץ מצרים אותות ומופתים גדולים ויוצא משם את עמו בני ישראל ביד חזקה ויוליכם דרך ים סוף, ונטה את ידו על הים ויבואו

עמו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ויצאו בני ישראל מן הים כולם שלמים ופרעה מלך מצרים וכל חילו וסוסיו ורכבו טבעו בו. ועתה דעו, כי עלי ועל עמי השלום והרחמים, ועליכם הקללה והמגפה, לא שלום עליכם! זכרתם, כי תבואו אלי בעוד שלושים יום ואמרתם, כי תבואו אל מקום אלון מורא אצל הר גריזים בית אל, אל מקום אלון מורא אשר אעבוד את אלהי עליו ונקריב בו את קרבניו כי הוא הר הברכות, הר הנחלה והשכינה, מקום הקדשים, מקלט הדרושים, בית אלהי, הר נחלתו, מכון לשבתו. הלא ידעתם, כי זה מקום הקדשים לא תוכלו תשיגו לו ולא תראו אליו ולא תעמדו עליו. בעוד שלושה ימים אנוכי אלך אליכם ומחנה קהל ישראל אשר עמי בוטחים על יי אלהינו בכל מעשינו, מנצרים ליחד אותו את כל יצירינו, כי הוא מכל לחץ יצילנו ומכל מצור יפלטנו ומכל מצוק יושיענו ויעשה עמנו כאשר עשה לאבותינו,

כי הוא יודע רוע יצרכם וטהרת יצרנו. אתם משתחווים לאלהים נכרים, אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון ולא ידעו מאומה. ואנחנו משתחווים לו לבדו, כי הוא אל אלהי

הרוחות, חכם הנסתרות והנגלות, מענה הנקיים. לא נאמין באלהים אחרים מלבדו, והוא בכל דבר ידבקנו ומכל עקה יושיענו, ואין לכם שלום מאתו."

אז שמעו קהל בני ישראל את כל דברי מכתב האיגרת הזאת, אשר קראה יהושע בן נון באזניהם. ויענו כל העם קול אחד ויאמרו: "יתהלל מי שם החכמה בלבבך. יתהלל מי בכל בינה הפליאך! הרימות את ראשינו וחיזקת את לבבנו ואימצת את כוחנו והגדלת את זכרוננו. איבדת את שונאינו בפי חרב. שומעים אנחנו לקולך ולא נמרה את פיך."

ויתן יהושע את מכתבו לאיש, אשר שלחו שובך והאנשים אשר שלחם עמו. וילך והוא נבהל נבוך הלב והמדע, לבש מהומה גדולה מראותך לבני ישראל ואת כל דבריהם ואת מחניהם וטובות הליכותם ואת כל צבאיהם. ויבוא אל עדתו אבל הלב ויתן להם את מכתב איגרת בני ישראל ויספר להם את כל הדברים אשר שמע ואשר ראה בעיניו.

ויקרא המלך שובך לאיש נבון ידוע בלשון העברי ויקרא את מכתב האיגרת באזניהם ויפתור להם וידבר אל לבם. עוד לא כילה ממקרא את מכתב האיגרת הזאת, ותרב צעקת העם ויבכו ויצעקו ויקרעו את בגדיהם ויאמרו אל שובך: "מה-זאת עשית לנו? באש גדולה השלכתנו!"

ואז ראה שובך מן המלכים ומחניהם את המעשים האלה ויירא מאד מפני יהושע בן נון ואת עמו בני ישראל. וישלח ויקרא את כל החרטומים והמכשפים הנמצאים בארץ מלכותו וגם את אמו, כי היא היתה מכשפה. ויאמר אליהם שובך: "מה תאמרו על זה הדבר, אשר השלכנו בו את נפשותינו ולא זכרנו את עשות אויבינו מאז יצאם מארץ מצרים עד היום הזה, ואת כל אשר עשו מן המופתים והאותות והנפלאות!"

ויענו החרטומים את שובך ואת המלכים אשר אתו: "התייצבו ואל תיראו וראו את המעשים אשר נעשה ליהושע ולכל בני ישראל עמו."

ותאמר אם שובך לבנה: "בני, אל תירא ואל תערוץ מפני בני ישראל ויהושע בן נון וראה מה תעשה להם אמך! כי מהר יאבדו כולם לפניכם, אל תיראו ואל תחפזו."

ויהושע בן נון בחר מכל בני ישראל שנים עשר אלף איש למלחמה ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו. ויצבאו על שובך ועל המלכים הנאספים עמו וילכו ויבואו לאלון קימון. ולעת באו למקום ההוא עשו להם החרטומים מעשים בלהטיהם ויאסרו את יהושע ואת כל האנשים אשר עמו במקום ההוא, ולא ידעו אנשי ישראל והם אסורים באלון קימון ולא יכלו לצאת ולבוא.

אז עמד יהושע ויתפלל ליי אלהי ישראל, עד יצילנו מזאת הצרעה [צרעת –צרה. נוסח אחר מזה הסוהר] הוא וכל העם אשר עמו, ויאמר: "אדני אלהים, שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך. אדני אלהים, אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. זכור לאברהם ליצחק וליעקב עבדיך אשר נשבעת להם בך, ולצדיקות אבי יוסף הצדיק ולמשה בן עמרם נאמן ביתך! ראה, כי עתה אסורים אנחנו. בישועתך הושיענו מיד שונאינו ושלח לני מלאך למשמרנו."

ויפול יהושע , והנה יונה עמדה לפניו ותלך ותעמוד בין ידיו. וימהר יהושע ויכתוב מכתב איגרת לנובח בן דודו ויאמר לו: "בני נובח לעת מקראך את מכתבי הזה – אם היית ישן, תיקץ משנתך, ואם היית מקיץ, עמוד על רגליך, ואם היית עומד, לך לך אלינו, ואם היית הולך, מהר אלינו! ודע, כי אני וכל אחיך בני ישראל אשר אתי אסורים בתוך שבעה קירות מן ברזל באלון קימון."

וישם יהושע את המכתב בפי היונה, ותקח אותו בפיה ותעף, וכרגע השיגת לעיר קנת ותשלך את מכתב האיגרת בחיק נובח, וירא את המכתב ויפתחהו ויקרא את כל הדברים אשר בו. וישא את קולו ויבך ויקרע שמלותיו. וישם שק במתניו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד. ויאמר: "מהרה, מהרה, בני עמי!"

וישמעו כל אנשי שני המטות וחצי המטה ויאספו אליו את כל אנשי המלחמה, ותהי צעקה גדולה ולא היתה כמוה בישראל.

ויאמר אליהם נובח: מהרו אחינו, מהרו אל תעמדו, כי בן דודי יהושע והצבא אשר עמו כולם נאסרים בתוך שבעה קירות ברזל באלון קימון!"

ואז שמעו אנשי הצבא מן נובח את הדבר הזה, וימהרו וילכו ויבואו אל ארץ כנען עד אלון קימון במהרה. ויעשו מלחמה גדולה עם המלך שובך ועם המלכים אשר עמו. ויחלוש נובח את שובך ואת כל עמו ויכום לפי חרב.

ויקרא נובח ויאמר אל פינחס בן אלעזר הכהן: "תקע בחצוצרות התרועה אשר בידך!"

ויתקעו בהן וימסו את קירות הברזל אשר סביבותיהם, ויצא יהושע והאנשים אשר אתו בשלום, לא נפקד מהם איש. ויתן יי ביום ההוא את שובך ואת כל אשר עמו ביד ישראל.

מקורות

(א, סח-עא). ס' יהושע בן-נון, הוצאת גסטר, טז-כא; כרמי שומרון, 74-68. נ"א: לקוטי מעשים, 68-67; אוצר מדרשים, 210. – גינצברג ו, 179 (45). – א"י ה, 8-3. צפונות, צז-צח.

מלות מפתח

לסיפור הבא

לסיפור הקודם